היא חיזקה את היציבה שלה על יד הנחת ידיה לצדי האופנע. הנער היה ממוקד בנסיעה ולא הוסיף דבר מאז ההערה האחרונה שלו.
היא שיערה שהוא מאלה שלא מצליחים להתרכז ולדבר תוך כדי נסיעה.
אז היא נהנתה לה מהשקט הזה.
הרוח ליטפה את זרועותיה בקרירות מעודנת, מעבירה בה צמרמורת נעימה. היא חשה את ההתרגשות בבטנה שהולכת וגדלה ככול שהמשיכו בנסיעה.היא לא האמינה על עצמה שהיא איתו על האופנע, לא יודעת לאן היא נוסעת.
היא דמיינה את תגובות חבריה אם תספר להם על כך.
זה הסתכם בראשה שניק הולך להטיף לה כמה זה מסוכן שהיא נוסעת דבר ראשון על אופנע - כלי תחבורה שהוא מכנה כארון קבורה על גלגלים, ועוד יותר על כך שזה עם זר לחלוטין.
איימי ככול הנראה תתחרפן מהתלהבות ותברך אותה על היותה הרפתקאנית אך לצד זה, תחייב אותה בלקיחת שבועה שעל פיה היא לא עושה שוב דבר חסר אחריות שכזה בלי לעדכן אותה לפני.
וליאם בטח, טוב ליאם לא צפוי לה כך שסיכמה את מחשבתה בכך שהוא יפתיע אותה עם משהו שהיא לא יכולה לחזות.
המחשבות המשיכו לרוץ בראשה.
היא תהתה איפה הנער הזה לומד ומדוע אינו צריך את הטלפון המקשים הזה שהשאיר אצלה. הרי למה שלא יצטרך טלפון שלקח איתו באותו יום בו איבד אותו? ואז עלתה לה מחשבה בכיוון אחר, היא חשבה על כמה ארנב זו חיה מתוקה ואם כדאי לה ללכת לקנות אחד.הנסיעה על האופנע נמשכת כבר יותר מעשרים דקות, ומכוניות שמילאו קודם את הכביש נעלמו אט אט מהנתיב שלהם, ואיתם האורות שמילאו את החלל החשוך של הלילה.
כעת האור שמילא את החושך היה האור הבודד של האופנע, וכמה תמרורים בודדים שעזרו בקריאת הדרכים.מאחר ולא היה הרבה על מה להתבונן עקב החושך הרב, היא התמקדה בקריאת השמות הכתובים על התמרורים. היא לא הייתה בטוחה אם היא מזהה את השלטים במלואם.
רגע אחד. אמרה לעצמה בראשה.
הנתיבים הם נתיבים שהייתה בהם.
על כול אחד מהשלטים בכותרת העליונה היה שם מקום שהכירה אבל מתחתיו היא שמה לב ש....זה לא הגיוני. עצרה את מחשבתה. היא הסתכלה במיקוד רב על השלט שמלפניהם.
הכותרת העליונה עם חץ לכיוון ימינה מורה על הדרך לפארק הגדול בו היו נוהגים אנשי העיר הסמוכה לחגוג את חגיגות העצמאות שלהם.
ומתחת לחץ אם מתמקדים ממש, ניתן לראות בקטן כותרת נוספת בה כתוב 'שָם' עם חץ לכיוון שמאלה.אליסון ניסתה להבין מה קורה כאן. הנתיב בו היו עליו בנוי בצורה כזאת שיש המשך ישר במסלולם או פניה ימינה. אין שום פניה שמאלה באופק, ועוד הצד השמאלי שלהם תחום לאורכו במעקה בטיחות, מעיד על כך שאין סיבה לצאת מגבול זה. למה שהשלט יורה שמאלה? המשיכה לשאול את עצמה בראשה.
YOU ARE READING
מקום נסתר
Poetryמה הייתם עושים בשביל לחוש תשוקה אמיתית, חסרת ספקות? בשביל להרגיש סקרנות לא נפסקת, כזאת שמתגברת עם כול פיסת מידע שנאספת? בשביל למצוא את הדרך בה היכולת להתרגש, לעולם לא נעלמת? כנראה שהייתם עושים הרבה, ושהדרך לשם מייגעת וארוכה. אך אצל אליסון ההזדמנות...