מקום נסתר

לקיחת סיכונים

היא החליפה את בגדי בית הספר במכנס ג'ינס וחולצת טי שרט ירוקה. את הלוק השלימה בנעלי סניקרס לבנות ובאיסוף שערה לקוקו. היא אהבה את הפשוט. היא האמינה בכך שאינה מיוחדת בדרך כולשהי, ובמידה וכן, האישיות היא זאת שתבליט זאת ולא הבגדים.

היא ידעה שמשהו בה רוצה לתת לנער הזה אפשרות לדעת הכול.

היא כול כך עייפה מלשמור לעצמה את המחשבות שלא נותנות לה מנוח. עייפה אך זהירה.

היא יודעת שמתישהו היא תשתף, אבל הבחירה את מי גורמת לה להסתייג מהמחשבה להתחיל.

היא רצתה להרגיש מספיק בנוח ומספיק בטוחה לשתף אדם, אך אנשים אמינים כול כך נדירים בתקופה הזאת.

ומעבר לאמינות, לא כולם מוכנים לשאת את אי הנורמות שתקפים עליה.

הרבה עסוקים בלבנות לעצמם את התמונה המושלמת, בה בעיות נמצאות במינון קטן בעוד שאר הדברים תופסים מקום רב.

למי יהיה אכפת מספיק בשביל לשאת את הבעיות שלה, כשבצד השני עומדת האופציה לא להיקשר אליה, כך שאלו ישארו בעיות שלה בלבד.

היא מקווה שהנער הזה יהיה האחד שבאמת יוכל וירצה לדעת בכול הדברים שלא כולם בולעים בקלות.

יש משהו בעובדה שהוא זר לכולם, שהופכת את זה לקל יותר לשיתוף. ומזה היא רצתה להיזהר.

היא נכנסה למסעדה. שעון היד שלה הראה את השעה תשע, בדיוק בזמן שאמר שיהיה פה.

הוא ישב בנחת על שולחן צדדי, וכשתפס את מבטה, סימן לה בהסתכלות על הכיסא מולו שהוא מחכה שתישב.

היא התקדמה בהיסוס קטן, לא כזה שהוא יוכל להבחין בו, והתיישבה.

"חשבתי תדפקי הופעה" אמר.

היא התעלמה מכך שהוא סוג של ממעיט בהופעה שבחרה ויותר בסיבה שחשב שתשקיע.

"לכבוד מה?"

"לכבודי"

"תצטרך לעשות יותר מלהופיע לי משום מקום, בשביל שארצה להשקיע לכבודך" אמרה בעוקצנות, יודעת שהיא מוכנה לעשות הרבה בשבילו אחרי הערב במסיבה. לא שהיא תגיד לו זאת.

"אני השקעתי לכבודך" ציין.

היא הסתכלה על הלוק היומיומי שלבש ותהתה מה נחשב לא מושקע מבחינתו.

לפני שהספיקה לומר משהו, אמר "יאללה בואי נעוף מפה". הוא הוציא מפתחות מכיס הג'ינס שלו וחיכה שתקום.

כול הסיטואציה הייתה ניראת לה לא לגיטימית בשיט. בתגובה שאלה "מה?"

"נוסעים למקום שרציתי להראות לך" אמר בהכי רגיל.

מה הלוז איתו חשבה. למה שיחשוב שזה לגיטימי שתיסע איתו עכשיו? הוא זה שכתב שהוא מבין את החשש למדוע לא תיסע איתו לשום מקום, כך שהתפשר על מפגש במסעדה.