מקום נסתר

ללמוד לחבק את השוני

אליסון נעצרה במקומה, כפות ידיה אחזו בזרועותיה שהיו צמודות לחיקה, מחבקת את עצמה.

מרגישה קצת שליטה על גופה.

התחושה המעיקה בבטן לא שיחררה אותה. היא רצתה שהיא תיפסק.

עיניה עוד היו לחות מהדמעות, והזיכרון של שפתיו של ג'יימס על שלה גרמו לה להרגיש מחוללת.

היא העבירה את ידה הימנית על שפתה כמה פעמים, כיאלו הפעולה הזו תמחק את העובדה ששפתיו היו על שלה.

זה לא עזר.

"תודה" היא אמרה חלושות.

הנער הסתכל על כמה פגיעה ופגועה היא הייתה. הוא הינן בהבנה. יש דברים שלא צריכים להיאמר בקול, שהנוכחות עושה את שלה.

היא ניגבה לרגעים דמעות שנוספו כול פעם שנזכרה בתחושה של ידיו של ג'יימס שאחזו בה בחוזקה, שהכאיבו לה.

על גופה היו סמינים אדומים מתנועות המאבק. הנער המשיך להביט בה בשקט. ידיו עוד היו קופוצות באגורפים לצידי גופו, מכוסות בדם שלו ושל ג'יימס.

היא התחבטה בתוך עצמה, מרגישה לא יציבה.

לבסוף התיישבה על הדשא כי ידעה שלא תצליח להחזיק את עצמה עומדת לעוד הרבה זמן.

היא תחבה את ראשה בין ידיה, על עינייה. יוצרת חושך, כמעין עולם שהוא רק שלה לרגע. מעכלת את מה שהיא מרגישה.

הנער התיישב גם הוא על הדשא, כמה צעדים ממנה. מחכה בדממה.

עברו דקות שהרגישו נצח.

לבסוף אספה כול שביב של קול שיכלה לגייס, בשביל להתמקד בחלק אחד מהדברים שהיא לא הבינה.

"מה אתה עושה פה?" היא הרימה את מבטה אליו, מוצאת נחמה מסויימת במבטו שהיה ממוקד עליה. הדרך בה הסתכל עליה הרגישה כיאלו אם יתיק את מבטה ממנה היא תישבר.

"באתי" אמר בקצרה.

"זה כול מה שיש לך להגיד?" היא ידעה שהיא ראויה להסבר קצת יותר מעמיק. האדם הזה הגיע באורח פלא למקום הספציפי שהייתה בו בזמן שהכי הייתה זקוקה.

"אני צריך לדבר איתך על משהו" ציין.
הוא התקרב אליה, אבל היא שידרה הסתייגות מכך, לא מעוניינת בכול קרבה שהיא.

היא מחתה עוד דמעה מעינייה והוציאה את הטלפון שלו.

"קח" היא הושיטה אותו אליו, כמעין מאשרת שיודעת על מה רוצה לדבר איתה.

"אני לא צריך אותו" אמר.

"מה אני אעשה איתו?" שאלה.

"את תדעי" אמר בביטחון.

ג'יימס התעורר חלושות והשמיע קולות ייבוב.

אליסון הסתכלה עליו, על הצורה בה שכב בחוסר אונים על הקרקע, מכוסה בדם על פניו.