״היי בייבי,״ לואי מלמל, ״אתה חושב שתרצה לצאת בערב לאנשהו?״ לואי שאל במתיקות את הנער, שלצערו הרב הניד את ראשו. ״הארי,״ לואי נאנח, ״לא יצאנו מהבית לשום מקום כבר כמעט שבועיים.״ הארי הרים אל מבטו מהטלוויזיה אל עיניו הכחולות של לואי שמתסכלות עליו בתקווה לא מוסברת. ״לא נכון,״ הוא התווכח, ״אנחנו אתמול יצאנו.״ לואי נאנח שוב, ״לסופר.״ הארי הסתכל עליו כרגיל. ״ו..?״ לואי זרק את ראשו למיטה באנחה. ״אתה רוצה להגיד לי שאתה באמת לא רוצה לצאת היום?״ לואי שואל את בן זוגו שמניד בראשו. ״אני מצטער, לו,״ הארי אומר במתיקות כשהוא מניח את ראשו על חזהו. ״אני פשוט מעדיף להיות פה איתך.״ חיוך מתוק עולה לשפתיו של לואי, הוא מנשק את הארי קלות ומצמיד אותו לחזהו חזק יותר.
״אז מה נעשה היום?״ לואי שואל כשעיניו בהות בתקרה, ״אני לא יודע,״ הארי עונה כשעיניו גם כן מסתכלות על התקרה. ״אתה יודע.. אפשר להשאר פה במיטה,״ הארי אומר לאחר כמה רגעים שקטים. ״ומה נעשה במיטה?״ לואי שואל בחוסר חשיבה, אך התשובה של הארי זה צחקוק קטן שגורם ללואי להאנח ולצחוק איתו גם כן באנחה.
״עם כמה שאני אוהב את הישבן החמוד שלך, אני חושב שנעשה היום פעילות אחרת.״ לואי מצחקק. ״בוז!״ הארי זועק, גורם ללואי לצחוק.
בעוד השניים חושבים מה לעשות כשהם מכורבלים אחד בשני ובוהים בתקרה, חברם הטובים של לואי בדלת מיותר עשר דקות בתקווה שלואי עוד חי. לוקח להם עוד כמה דקות עד שהם שומעים את הצלול המעצבן מהטלפון של לואי שמונח בשידה.
הארי כנראה נרדם לכמה דקות, כשהוא התעורר מהרעש הנודניק הזה הוא צעק בתסכול ומקווה בכל ליבו שהדבר הזה יפסק. לואי מצחקק ועונה לטלפון.
״הלו?״
״לואי, מייט! איפה אתה?״
״ליאם?״
״הנס הוא זוכר את השם שלי!-״
״הנס איתך שם?״
״הנס, הוא זוכר גם את השם שלך!״
לואי נאנח מהטיפשות של ליאם, ״איפה אתם?״
״אה, בבית שלך.״
״מה?״
״כן אנחנו פה.״
״הו,״ לואי חושב. ״אוקיי תכנסו.״
״איך לא חשבנו על זה עד עכשיו?״ ליאם שואל רטורית.
״אני בא!״ לואי נאנח ומנתק את השיחה. מתיישב על המיטה ומעיר את הארי שהתעורר בפעם השנייה בחמש דקות האלו. הארי מנסה להבין מה קורה, ולאן לואי הולך ועם מי הוא דיבר עכשיו.
״לו?״ הארי שואל בבלבול, ״לאן אתה הולך?״ לואי קם מהמיטה ונועל את הנעלי בית שהארי בחר לו בחנות, ״תחזור לישון, אהוב.״ לואי מחייך ומנשק למצחו של הנער. הארי חייך במתיקות והניח את ראשו על הכרית הרכה, תוך פחות משתי דקות הארי נרדם שוב.
גיחוך יצא מפיו של לואי, הוא כל כך מתוק, הוא חשב. כשהוא שמע את פעמון הדלת מצלצל שוב הוא נאנח וירד ללמטה.
