הארי ישן על חזהו של לואי, מוציא מפיו נשימות קטנות ומדי פעם נחירות חלשות. הוא נרדם כבר בסרט הראשון, הוא הפסיד בהתערבות שלו עם לואי, מי ירדם מהר יותר. וכמובן, לואי ניצח. אבל רק בגלל שהארי היה גמור מעייפות מאתמול והיום. הוא היה צריך לעשות המון בדיקות היום, לבדוק אם יש משהו חריג, משהו לא טוב מתחיל, או שיש איזשהו דבר מסוכן שעומד להתחיל בקרוב אך אף אחד לא יודע מתי.
כמובן שלואי היה איתו בכל הבדיקות, החזיק לו את היד ולחש לו מילים מרגיעות. הוא לא ניתק את ידו משל הארי לשנייה, אפילו כשהארי לחץ על ידו כל כך חזק שהאחות הכניסה את המחט הצר אל עורו, למרות שזה היה פחות משנייה, לואי יודע על הפחד של הארי ממחטים, אפילו כשהוא מכיר אותם כמעט כל משך חייו. אך עדיין, הוא מת מפחד כל פעם שיש בדיקת דם, אז עם כמה שזה כאב לו, הוא חייך לנער שלוחץ לו על היד מרוב פחד ולא עזב, אפילו כשהוא יכול להשבע ששמע את האגודל שלו נשבר.
בגלל זה זה הארי נרדם בעשר דקות הראשונות של הסרט, כי סוף סוף היה לו שקט. אחרי היומיים המתישים האלה הוא נח במיטה עם הבנאדם האהוב עליו מכל, מוסח מהכל, מוגן ובטוח מכל דבר רע שיכול לקרות. בזרועות של לואי, שם הוא מוצא את השקט שלו.
לואי משחק לו בשיער כאשר הנער כנראה בחלום השני שלו, לואי מנסה להירדם, אך לא מצליח. אך אפשר לישון כשהנער הכי יפה בעולם שוכב לך על החזה ועטוף בזרועותייך מוציא נשימות קטנות ועדינות משפתיו המתוקות והעדינות. אז לואי החליט להמשיך לצפות בסרט, סרט די משעמם, שהארי כמובן בחר. לנער הזה יש את הטעם הכי נוראי בבחירת סרטים, הוא תמיד בוחר את הסרטים, אומר כמה שהם טובים ומעניינים, ואז, נרדם בחצי שעה הראשונה.
כל כך הארי.
אז כשלואי ראה את האישה והגבר רבים, משהו צבט לו בלב.
צעקות, קללות, כעס והמון המון פחד, כל כך הרבה פחד.
זה הרתיע את לואי, הוא לא רגיל לשמוע כאלה צעקות וצרחות, ועם כמה שזה הבהיל אותו, הוא יותר נבהל שהסרט המטומטם הזה יעיר את הארי. הוא חיפש בידיו הפנויה את השלט וכיבה את הטלוויזיה במהירות, למרות שהוא רצה לראות אם יש משנו אחר משודר, זה פשןט היה אינסטינקט.
אין מצב שהוא יתן למשהו או מישהו להעיר את הנער, הוא יודע כמה הארי צריך את השינה הזאת. גם אם הוא לא אומר את זה, הוא יודע כמה עייף הארי. הוא יכול לדעת זאת מבלי שהנער יגיד, רק לפי העיניים העייפות והשקיות מתחתיהן, הקול האדיש והחלש, הקושי לעלות במדרגות או אפילו ללכת.
יומיים שלמים של בדיקות יכול לגמור אדם מעייפות. ולחשוב שהארי ואימו עוברים את זה שלוש פעמים בשנה. או אפילו יותר.
״זה מעצבן אותי,״ קול חלש לפתע אומר, לואי מוריד את ראשו לכיוונו של הארי במבט מבולבל, ״אתה לא ישן?״ הארי הניד לשלילה כתשובה. ״למה?״ לואי שואל, ״כי אני עצבני.״ הארי מודיע, הוא לא מחכה ללואי שישאל למה הוא עצבני, הוא פשוט ממשיך.
״זה מעצבן אותי שלכל הילדים בגילי יחוו את הילדות שלהם נורמלי. בית ספר, חברים, מבחנים, עבודות, בייביסטר, לבלות עד מאוחר בלילה, מעודנים והכל. ורק אני, כאן. מאז שאני זוכר את עצמי. חווה את הילדות שלי בדדך הכי מבאסת שיש.״ הארי אומר. ולפי הקול שלו, לואי יכול להבחין שהוא כנראה בוכה.
