Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 5

הזאב של נייט👆

x_x_______________

נ.מ מון
"בוקר טוב!"
המורה נכנס לכיתה.
כולם התיישבו.
"למה התיישבתם? כולם לעמוד!"
כולם נאנחנו.
רצתי הכי מהר.
המורה לא היה מרוצה מהאלפות.
"אני אתפוס אותך!" זאב אלפא צעק.
הוא נהפך לזאב שלו.
אפור כהה.
"אסור!" צעקתי עליו.
"אני אתפוס אותך!"
"המנהיג!" המורה אמר בפליאה.
נייט צחק.
"באתי לראות שמון תלמיד טוב..." הוא אמר.
נהפכתי לזאב שלי.
הוא משך את העין.
נייט הרים גבה.
"חשבתי שאסור להשתנות לזאב..."
"אה? אסור."
"אז למה...?"
"מון!"
"יאה!"
רצתי יותר מהר.
'הוא ממש מהיר!'
נייט הבין מה קורה והצטרף אל הריצה.
הוא עקף את כולם.
הוא נהפך לזאב, שחור חזק.
רק את הזאב שרדף אחרי עדיין לא.
כולם נעצרו והסתכלו בפליאה.
נייט עקף את הזאב ותפס אותי.
התגלגלנו על הרצפה.
הוא קם ונהם על האלפא האפור כהה.
הזאב ילל בפחד.
"אתה בסדר?" נייט פנה אלי.
"כן..."
הוא נאנח.
אני, נייט והזאב נכנסנו למבנה.
הלכנו לשירותים וכל אחד חזר לבגדים שלו.
יצאתי מהתא שירותים.
"סליחה" הזאב אלפא אמר.
הנהנתי.
נייט קשר את עניבתו.
"אני צריך ללכת... נדבר."
נייט אמר והסתכל עלי.
"אממ"
הוא יצא.
"מה השם שלך?" האלפא שאל.
"מון. אתה?"
"אלכסנדר. תקרא לי אלכס..."
"אממ. היי"
"היי. סליחה על מקודם... זאת אומרת תמיד הייתי הכי מהיר ואז אתה הגעת וניצחת אותי... ואתה גם אומגה... כאילו אני לא אומר שהם לא מהירות או לא חזקות אבל זה כן..."
"הבנתי"
הוא חייך אליי במבוכה.
יצאנו מהשירותים.
"הפחדתי אותך כשהפכתי לזאב?" הוא קרץ לי.
גלגלתי עיניים.
"ממש לא!"
הוא צחק.
"שקרן! ראיתי איך הסתכלת עלי בפחד!" אלכס אמר.
הסמקתי.
התקדמנו לכיתה.
"אז... איזה שיעור יש לך עכשיו?"

=_=

חזרתי הביתה.
לא.
לא הביתה.
לדירה.
נייט הרים גבה כשראה שאני בתוך המחשבות שלי.
ניתקעתי בו.
"איי!"
"אתה ניתקעת בי!" הוא אמר.
גלגלתי עיניים.
הנחתי את התיק ליד הדלת.
"על מה חשבת?" הוא שאל.
"אממ? על זה שזה לא הבית שלי... זה רק זמני, עד שאני אצליח להוריד את הקולר..." אמרתי.
הוא חייך.
"כן?"
"כן!" אמרתי בכעס.
הוא צחק.
נאנחתי.
"אי אפשר להוריד את הקולר..."
"אני יודע. ניסיתי-" זינקתי עליו והפכתי לזאב.
מההפתע הוא גם נהפך לזאב שלו.
"מה?" הוא שאל.
"לא ניסיתי להוריד עם השיניים..."
"אז למה אתה קופץ עלי?" הוא שאל.
מבולבל.
"כי אני אנסה להוריד לך עם השיניים ואז אם אני אצליח אתה תוריד לי!"
הוא הרים גבה בשעשוע.
"גם אם תצליח להוריד לי את הקולר אני לא הוריד לך את הקולר."
"למה לא?" נהמתי עליו.
"כי אני שמתי לך אותו."
גלגלתי עיניים ונשכתי את הקולר שלו.
הוא נאנח בשעשוע.
"תפסיק אתה עוד תסמן אותי בטעות" הוא אמר.
"לא אכפת לי! אני הוריד לך את הדבר הזה!" נייט צחק.
"לא אכפת לך?"
"כן!"
"אז... אני יכול לסמן אותך?" נייט שאל.
"כן! לא אכפת לי!"
נייט הרים גבה.
"רגע! מה? לא! אתה לא יכול לסמן אותי!" צעקתי וקמתי ממנו.
הוא זינק עלי.
ראשו היה בצוואר שלי.
"לא!"
תפסתי עם השיניים בפה שלו.
"סליחה, סליחה!" הוא גנח.
"אידיוט." שיחררתי אותו.
הוא ילל בעצב.
שכבתי על הרצפה. עדיין בצורת זאב.
הוא נכנס בין רגלי וידי.
ראשו היה ליד הראש שלי.
הוא ליקק את צווארי.
עצמתי עיניים.
"אתה כל כך יפה." הוא לחש.
נשכתי לו בעדינות את האוזן.
הוא דחף אותי בעדינות.
פקחתי עיניים.
נהמתי עליו.
הוא הניח את ראשו ליד ראשי ועצם את עיניו.
עצמתי עיניים.

=_=

התעוררתי מרעש שהיה מסביבי.
הייתי בצורת זאב.
נייט שכב לידי גם כן בצורת זאב.
"הוא התעורר!" צעקו.
הרמתי את הראש.
אומגות, בטאות ואלפות הסתכלו עלי.
"מה...?"
"אתם זוג? כמה זמן רציתם להסתיר את זה ממנו?" שאלה אומגה אחת.
נייט קם.
וניער את ראשו.
כשהוא ראה את הלהקה שלו מסביבו הוא נאנח.
"מה קרה?" הוא שאל.
הוא התרומם.
"אתם זוג?"
"איך הכרתם?"
סימנת אותו?"
"מה עם הילדה שלי?"
מלא שאלות.
"תרגעו!" נייט השתיק את כולם.
"לא, אנחנו לא זוג פשוט היינו עייפים ונרדמנו ביחד. אנחנו חברים. למה כולכם פה?"
"היינו צריכים אותך..."
"כמה זמן ישנתי?"
"עכשיו לילה... ירח מלא."
הסתכלתי על הירח.
יללתי.
כולם היו מופתעים.
"אתה לא שולט בעצמך?" נייט שאל. מופתע.
"קצת"
"אוי. קדימה, כולם לצאת ניקח את את כל מי שלא שולט בעצמו ליער!" כולם יצאו.
ההורים לקחו את ילדיהם הזועמים ליער.
נהמתי.
"ש..." נייט התקרב עלי.
"קדימה ליער!"
"מה יש ביער?"
"רצועות..."
יללתי בפחד.
"ש... לא נקשור אותך.
אנחנו לא קושרים אומגות."
הנהנתי.
"רק אל תברח!" הנהנתי.
"אוקיי."
שני גורים רבו.
הוא נאנח.
"למה לא מפרידים בינהם?" שאלתי.
"כי זה מעסיק אותם..."
נהמתי.
נשכבתי על הרצפה.
שרטתי את האדמה.
נייט הסתכל עלי במבט מבולבל.
זינקתי על נייט.
"ש..." הוא ליקק אותי ונשך אותי חלושות בבטן כדאי להרגיע אותי.
גרגרתי עליו במחאה כשהפסיק.
הוא צחק.
ליקקתי אותו.
אם זאב היה יכול לחייך כנראה שנייט היה מחייך עכשיו.
עיניו הביעו רוגע.
ניסיתי לחזור לגוף אנושי אך ללא הצלחה.
"אתה לא תצליח כשיש ירח מלא..." נייט אמר.
יללתי.
כולם יללו אחרי.
נייט ילל.
היה אוויר קר.
"גררר..." גור זאב נשך ונהם.
אביו שהיה אלפא תפס אותו מהצוואר והשתיק אותו.
הסתכלתי בפחד על נייט.
"אתה לא צריך לפחד, כל עוד לא תאבד שליטה אני לא ארסן אותך..."
רעדתי מפחד.
נייט נשכב לידי.
שכבתי בחיקו.
גרגרתי עליו.
גורה אומגה רבה עם גור אלפא.
הגור התקרב על צווארה.
נייט נהם עליו.
הגור בא לסמן אותה.
נייט נהם עליו וזינק.
הגור התיישב.
הגורה רצה להורים שלה.
אביה היה בטא ואמה היתה אומגה.
האומגה לא שלטה בעצמה...
הבטא ניסה לרסן אותה.
האומגה נשכה אותו חלושות שוב ושוב.
נייט תפס את הגורה לפני שאמה זינקה עליה.
"תודה!" הבטא צעק לנייט.
"אממ"
"בואי. תבואי עליהם עוד מעט... את שולטת בעצמך?"
הגורה היננה.
קמתי מהאדמה והלכתי לכיוונם.
נייט הרחיק את הגורה.
נעלבתי.
"תזהרי... מון, אתה בסדר?"
נהמתי על הגורה.
היא חיבקה את נייט.
זינקתי עליה.
אני לא יודע למה...
הוא שייך לי.
נייט תפס אותי מהקולר.
הוא השכיב אותי על האדמה, כשהוא מעלי.
"אני אסמן אותך..."
הרמתי את הראש, ככה שהיה לו זווית טובה יותר לצוואר שלי.
הוא היה נראה מופתע.
"אני לא..." הוא התקרב לצוואר שלי.
הוא נהם.
הוא נשך את הרגל שלו.
ליקקתי לו את הרגל שפצע.
הוא נאנח.
הוא ליקק לי את הצוואר.

x_x_________

סליחה שלקח לי מלא זמן🙏 ונראה לי שיש לי גם שגיאות כתיב אז כזה...😅 אני אשתדל לעלות את הפרק הבא מהר👍