Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 3

זה הקעקוע הרשמי של הלהקה

x_x___________

נ.מ מון
ידיו היו מלאות בקעקועים.
הרמתי גבה.
"זה קעקועים של הלהקה. אתה תצטרך לעשות לפחות את זה."  הוא אמר והצביע על שני פסים אחד עבה יותר מהשני, שהסתובב סביב שרירו.
"הוא יפה" אמרתי.
"אתה אוהב קעקועים?" הוא שאל.
משכתי בכתפיים.
"לא יודע, תמיד פחדתי..." לחשתי.
"החולצה הפריע לך לישון?" שאלתי בתמימות.
"אני מניח, אני רגיל לישון בתור זאב...
אבל הזאב שלי תופס את כל המיטה אז חשבתי שזה יהיה לא נחמד מצידי לתפוס את כל המיטה..." הוא הסביר.
"אממ, אני ישן כשאני מחבק חתול..."
הוא הרים גבה.
"למה אתה ישן עם חתול?" ראשו נטה לצד.
"אתה יודע, הייתי ישן ברחוב אז חיבקתי חתול" משכתי בכתפיים.
"אז מה דעתך שאני אהפוך לזאב שלי ואז אני אהיה התחליף שלך לחתול?" הוא שאל בתקווה.
"אתה רוצה שאני אחבק אותך כשאתה בצורת זאב?" שאלתי כדאי לוודא שהבנתי נכון.
"אהה, כן"
"טוב, אבל שלא תעז לזוז!" הזהרתי אותו.
"למה? אני יותר חזק ממך..." הוא אמר.
הזעפתי את פני.
"תסתובב ותשתוק!" אמרתי בכעס.
הוא הסתובב.
זאבו השחור יצא.
"הו, וואו אתה ממש גדול" אמרתי.
הוא הניח את ראשו על הכרית ונרדם.
הרמתי גבה.
"כנראה הוא היה ממש עייף או שהזאב שלו נותן לו מנוחה..." לחשתי וחיבקתי אותו.
הזאב שלי יצא בלי שנתתי לו אישור.
"יאה, מי נתן לך אישור?" שאלתי.
הזאב נאנח והניח את ראשו על פרוותו של האלפא ונרדם.

=_=

התעוררתי.
האלפא הסתכל עלי בצורתו האנושית.
"למה אתה מסתכל עלי ככה?" שאלתי.
עדיין בצורת זאב.
"פשוט הזאב שלך מהמם" הוא אמר.
גילגלתי עיניים.
חפנתי את ראשי בחזהו החשוף.
הוא הרים גבה.
"נוח לך?" הוא שאל ואז הבנתי מה אני עושה.
חזרתי לצורתי האנושית והסמקתי.
"שלא תעז לספר למישהו!" אמרתי והתרוממתי.
הוא הנהן.
"היום אתה עושה את הקעקוע...?" הוא אמר חצי שואל.
"אני מניח. אני בתוך הלהקה!" נשכבתי ופרסתי את ידי על המיטה.
"אני עוד שניה נופל!" הוא אמר, תופס את המזרון עם ציפורניו.
צחקתי ודחפתי אותו.
הוא תפס אותי איתו.
נפלנו ביחד.
"יאה! זה היה אמור להיות רק אתה!" אמרתי בכעס.
"סליחה שלא רציתי ליפול לבד?" הוא שאל.
גבתו לא נחה.
חזהי נח על שלו.
רגלי הייתה בין שני רגליו.
"אממ" הנחתי את ידי הקטנות על חזהו והתרוממתי לישיבה.
"התחת החמוד שלך על הזין שלי...!" הוא אמר וצחק כשראה את הפרצוף הסמוק שלי.
זינקתי למלא.
"אידיוט!" צעקתי ושוב נשכבתי על המיטה.
"קדימה צריך לקום. קום! או שאתה לא תתקלח היום!" הוא אמר.
רצתי למקלחת.
"תתקלח מהר אני גם רוצה!" הוא צעק לי מעבר הדלת.

=_=

שאפתי ונשפתי.
המקעקע ישב לידי וחייך.
כל הלהקה הסתכלה.
"איך עושים?" שאלתי.
"עם להביור" המקעקע אמר.
פערתי את פי.
"מה?" שאלתי כדאי לבדוק ששמעתי נכון.
"קדימה. לקפל את החולצה!" הוא אמר.
הרמתי את החולצה.
נשכתי את שפתי.
"אתה רוצה לעשות את זה?" המקעקע שאל.
הרמתי גבה.
"עם יש אפשרות שלא? אז ממש לא! אני ממש לא רוצה לעשות את זה" לחשתי.
הוא נאנח.
שני בטאות תפסו אותי כדאי שלא אזוז.
הרמתי גבה אבל לא אמרתי כלום.
"אני מתחיל" הוא הזהיר.
זה כאב.

שכבתי על המיטה הזוגית באפיסת כוחות.
"אתה בסדר?" האלפא שאל.
"ממש לא! אתה יודע? רציתי לברוח! זה ממש כאב.
חשבתי שחברי הלהקה לא פוגעים באחד מהשני..." אמרתי באנחה.
"מצטער" הוא אמר.
"לא היית שם..." אמרתי כבדרך אגב.
"צדתי... אתה רעב?" הוא שאל
"כן! הו, חבל שאני לא יכול לאכול..." נאנחתי בכעס.
הוא נשכב לידי.
"סליחה!" הוא אמר.
"כדאי לך מאוד, בגללך יש לי את זה!"
"אני יודע! אני מצטער."
"זה כבר לא משנה זה קרה." נאנחתי.
"סיפרו לי שבכית... אבל לא צעקת..." הוא אמר.
"אני לא צועק. בעיקרון אני גם לא בוכה אבל לא יכולתי לשרוד עם לא הייתי בוכה, זה ממש כאב." אמרתי.
"למה אתה לא צועק?" הוא שאל והרים גבה.
"זה לא עוזר... גם עם הייתי צועק אף אחד לא היה עוזר, נכון?" שאלתי.
הוא נשכב על צידו.
"היי! אנחנו להקה! אנחנו עוזרים אחד לשני. אומנם עכשיו אתה צודק כי זה קעקוע של הלהקה אבל במלחמה אמיתית: עם הייתי שומע אותך מילל, הייתי עוזב הכל ורץ אליך!" הוא אמר.
חייכתי, משהו שלא קורה הרבה.
"מבטיח?" שאלתי והנחתי יד על חזהו.
הוא תפס את ידי בידו.
"מבטיח" אמר.
הוא נהפך לזאב השחור שלו.
נהפכתי לשלי. חיבקתי אותו והוא חיבק אותי.
הוא ליקק את זרועי.
גירגרתי עליו.
"סליחה, סליחה."
עצמתי עיניים סגולות ונרדמתי.

=_=

"אהההה"
"מה קרה?"
"שכחתי שעשיתי אתמול קעקוע! נשכבתי עליו!" צעקתי בכאב.
הוא נאנח.
"וואי! חשבתי שמישהו מת!" הוא אמר בכעס.
"בגללך העור שלי מת!"
"מה?"
"כלום" קמתי.
"סליחה?" הוא שאל.
"תפסיק להתנצל!" אמרתי בכעס ונכנסתי למקלחת.