Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 16

נ.מ נייט
התעוררתי על המיטה הגדולה שלי ושל מון.
מון חיבק אותי.
חייכתי.
"היי, מלאך קטן... אני צריך ללכת" ליטפתי את שיערו.
הוא התחפר בחזהי.
חייכתי.
נשקתי לו על המצח.
"אני הולך להתארגן" קמתי.
הוא המשיך לישון.
חייכתי לעצמי.
יצאתי מהחדר לאחר התארגנות שקטה.
"נייט!" שמעתי את מון צועק מהחדר.
הלכתי אליו.
"מה קרה?" נשענתי על הדלת.
הוא רץ אליי וקפץ עליי.
תפסתי אותו.
ידיי אוחזות ביריכיו.
"חשבתי שעזבת אותי" הוא לחש.
"למה שאעזוב אותך?" שאלתי בבילבול.
הוא נענע בראשו.
הוא התחפר בכתפי.
"אתה בסדר, מלאך?" שאלתי וליטפתי את שיערו.
הוא הנהן.
"אני צריך ללכת לעבודה..." לחשתי.
הוא הניח את ראשו על כתפי.
"מון..." לחשתי.
הוא נשך את צווארי.
"מון..." הוא עלה לי לשפתיים.
הוא ליקק אותם.
הרחקתי אותו.
העיניים שלו היו עצומות.
"מון... אני צריך ללכת" לקחתי אותו למיטה.
הוא נצמד אליי.
"לא... תיקח אותי איתך" הוא ליקק את לחיי.
עיניו עדיין עצומות.
"אני לא יכול לקחת אותך איתי" לחשתי.
ליטפתי את לחיו.
הנחתי אותו על המיטה.
הוא ילל.
"ש..." לחשתי.
"ניפגש בצהריים, אוקיי?" לחשתי.
הוא נרדם.
נשמותיו חזרו להיות שלבות.
חייכתי לעצמי.
יצאתי מהבית.
"אדוני" גיא קרא לי.
התקרבתי אליו.
נאנחתי.
"מה קרה?" הוא הרים גבה.
נענעתי בראשי.
"לא משנה. מה יש היום?" כיוצתי את גבותי במחשבה.
"יש פגישה עם האלפא של הכפר..." גיא אמר בחשש.
"אתה חושב שהוא חזק ממני?" הרמתי גבה בהזהרה.
הוא צחק.
"כמובן שלא!" הוא הזעיף פנים.
"אני שמח לשמוע." אמרתי באדישות.
"הוא... כפרי... אני פוחד שהוא פתאום יזנק עליך משום מקום..." גיא אמר בהיסוס.
הנהנתי.
"אני אהיה מוכן." הנהנתי אליו.
"יאללה ליער" גיא התחיל ללכת.
הרמתי גבה אליו בשעשוע.
"מה?-" התחלתי לרוץ.
"אחרון מקבל נשיכה." צעקתי לו.
הוא גרגר והתחיל לרוץ אחריי.
כמובן שניצחתי.
הוא זינק עליי.
התגלגלנו ביחד על האורנים שנפלו מהעץ.
"זוז." דחפתי אותו.
הוא נעמד.
"נו, מהר, אבל לא חזק... שלא ישאיר סימן" גיא אמר בחשש.
צחקתי.
הכנסתי לו נשיכה ביד והמשכתי ללכת.
"אח!" הוא ילל.
צחקתי.
"כמה רוע מצדך..." שמענו את האלפא של הכפר אומר.
הסתכלנו עליו באחת.
הרמתי גבה.
גיא התקרב עליי.
"יש לך מלווים?" שאלתי אותו בקרירות.
הוא צחק.
"כמובן" שני זאבי בטא יצאו מאחורי העצים, הם נראו חזקים.
"ולך? יש עוד?" האלפא פנה עליי.
"מה השם?" העברתי נושא.
"רו, לך?" הוא שאל חזרה.
"נייט, זה גיא." גיא הנהן אליו.
הוא הנהן חזרה.
"אלה, יו ומייקל" הוא הציג.
ליו היה שיער בהיר מה שהראה על כוחו החלש, עיניו היו ירוקות זוהר, הוא לבש גופיה אדומה רפויה ומכנסיי טרנינג כחולות והיה יחף.
לרו היה שיער בצבע חום כהה, גופיה בצבע ירוק תואם לעיניו הירוקות זוהר ולבש מכנסיי חאקי חומות, והיה גם כן יחף.
אני לבשתי חולצה צמודה בצבע לבן ומכנסיי ג'ינס שחורות, יחף גם כן.
לגיא היה שיער בלונדיני ארוך - עד המותניים, חלק ופזור, חולצה שחורה חלקה, ומכנסיי טרנינג גם כן שחורות, וגם הוא היה יחף.
"יש שמועות שיש לך נסיך קטן..." רו רמז, מתחיל להתהלך הלוך ושוב.
הנהנתי.
"נסיך קטן וחמוד" הוספתי.
הוא חייך.
"מה איתך...?" החזרתי בשאלה.
"יש לי בת..." הוא אמר כאילו קללתי אותו.
הרמתי גבה.
משכתי בכתפיים.
"לא תזמין אותנו לראות את הטרטוריה...?" הוא רמז למאחוריי.
"כמובן. בואו אחריי." הסתובבתי והתחלתי ללכת.
גיא עקב אחריהם.
"אתה לא בוטח בנו, נייט?" הוא סינן את שמי.
הסתכלתי עליו בהזהרה.
הוא נשך את שפתיו בפחד.
הייתי חזק יותר.
"כמובן שאני בוטח בכם" חייכתי חיוך הרסי.
רו הנהן בהיסוס.
המשכנו ללכת.
"ובכן, תכירו: חדר האוכל" הצגתי.
המדשאה הייתה ריקה מאיש זאב.
"איפה כולם?" רו שאל בהרמת גבה.
"בעבודה או בלימודים או באימונים" הסברתי.
הוא הנהן בהערכה.
התקדמנו מסביב לשולחנות הארוכים.
רו בחן את המדשאה.
המשכנו ללכת.
"אז... אתם מסתדרים בכפר?" הרמתי גבה אליו.
הוא הנהן.
"למה לא?" הוא החזיר בשאלה.
"יש שמועות שהאנושות טופסת אותכם ועושה בכם ניסויים...?" הרמתי גבה.
רו בלע רוק בקול.
"ובכן... זה באמת קורה אבל אנחנו מנסים לשמור על עצמינו..." הוא נשך את שפתו.
"אתה צריך... עזרה?" כיווצתי את גבותי.
הוא צחק במבוכה.
"כמובן של-"
"רו, כמה שאני שונא אותך... אתם אנשי זאב ואנחנו בשלום אז בבקשה תתן לי לעזור לכם..." קטעתי אותו.
הוא בהה בי בהלם.
"עכשיו, אתה צריך עזרה?" חזרתי על השאלה.
הוא הנהן.
"אני צריך." הוא הודה, ראשו מורכן לרצפה.
הנהנתי.
"לאיפה הם גונבים אותם?" המשכתי.
"לבניין המרכזי..." הוא לחש בהיסוס.
הנהנתי.
"נצא הלילה, תחזור לכפר... תתארגנו, נגיע אליכם." הנהנתי אליו.
הוא הרכין את ראשו בכבוד, הסתובב וחזר ליער.
הנהנתי לגיא.
גיא נשך את שפתו.
"הכל יהיה בסדר..." לחשתי.
הוא הנהן.
"אני מקווה"
"תתחיל לארגן את כולם..." הורתי לו.
הוא הנהן והלך.
נאנחתי.
אין סיכוי שמון יסכים לא לבוא... אצטרך לקשור אותו למיטה.
גלגלתי עיניים לעצמי.
הלכתי לבית הספר.
"מון!" קראתי לו כשראיתי אותו.
הוא שוב פעם חסם לי את הפה כשהגיע אליי.
הרמתי גבה בשעשוע.
"אדיוט, אמרתי לך אתמול...!" הוא הזעיף פנים והוריד את כף ידו.
חייכתי.
נתתי לו נשיקה על השפתיים.
כמה אנשי זאב שהסתכלו ציחקקו לעצמם.
מון הסמיק.
הוא הניח את ראשו על חזהי.
"אדיוט." הוא לחש בהכנעה.
חייכתי בגאווה.
"אה... מון?" אלפא הגיע מאחוריו.
העברתי את מבטי אליו.
מון הסתובב.
"אה, נייט... תכיר, ניק" הרמתי גבה.
הוא חייך.
הוא נראה מלא ביטחון עצמי.
הוא היה נער בלונדיני, בעל עיניים כחולות. הוא לבש חולצה לבנה ומכנסיי חאקי כחולות, נעליי בלנסטון חומות כהה.
הוא היה גבוה... בערך 1.80.
חייכתי.
"אתה חבר של מון?" שאלתי.
הוא הנהן וחייך.
"רציתי להציע שאני אכניס אותו לאזור האלפות בשבילך ואז ככה אתה לא תצטרך לבוא לאסוף אותו..." הוא חייך.
מון גלגל עיניים.
"זה בסדר... אני אוהב לקחת אותו" חייכתי.
מון הסמיק.
חיבקתי את מון ביד אחת.
ניק הנהן.
"מון... צריך ללכת" חייכתי.
מון הרים גבה והנהן.
הלכנו לדירה שלנו באומגות.
"למה... פה?" מון טפס את כף ידי בשביל לא להגרר אחריי.
"כי פה הם לא ימצאו אותך..." רמזתי.
הוא הרים גבה בבלבול.
"מה?" הוא נעצר.
"מה, מה? קדימה, צריך ללכת" ניסיתי להמשיך.
"מון..."
"נייט, אני לא זז מפה עד שתגיד לי מה קורה." הוא קבע.
החלטתי לא לאמר לו שאני יכול פשוט להרים אותו.
"נדבר בדירה..." אמרתי.
הוא נענע בראשו.
"בבית, או פה." הוא קבע.
חייכתי.
הוא כל כך גדל...
הנהנתי.
"אנחנו צריכים ללכת... האנושות עושה ניסויים על אנשי הזאב של הכפר..." לחשתי.
עיניו נפערו.
"עכשיו, אתה מוכן בבקשה ללכת לדירה?" התחננתי.
הוא התעלם.
"אז... מה הקשר עלינו?" הוא המשיך.
"האלפא בא לבקש עזרה... עשינו שלום אז הסכמתי." אמרתי.
"אז כנראה הם ממש... צריכים עזרה." מון הנהן לעצמו.
"אפשר ללכת עכשיו?" המשכתי.
"אני בא לעזור לך..." הוא קבע.
ושם... נשבר לי.
הרמתי אותו על הכתף.
הוא הזדעק.
"נייט!" הוא קרא.
התחלתי ללכת לדירה.
"אדיוט, תניח אותי!" מון בעט בי בבטן.
הידיים שלו החזיקו לי את החולצה קצת לפני החגורה של המכנסיים.
התקדמתי לדירה.
"נייט! תקשיב! אני בא איתך!" הוא צעק.
"אני לא מסכים לך לבוא איתי. זה עניין רציני ואני לא רוצה לאבד אותך." קבעתי.
"אתה לא תאבד אותי, וגם אני לא בוטח בך שתחזור..." הוא חיבק לי את המותניים.
"למה שאני לא אחזור?" נעצרתי.
הורדתי אותו לידיים.
הוא ניסה לרדת לרצפה.
תפסתי אותו.
הוא נאנח.
"אם... אתה יודע, ינצחו...?" הוא לחש.
"אני אמות איתך!" הוא קרא.
"מון..." חייכתי בגאווה.
חיבקתי אותו.
"איי, איי. מה?" הוא ליטף את לחיי.
"כלום, אתה חמוד!" חייכתי.
"ו...? אני אבוא איתך?" הוא הצמיד את כפות ידיו לחזה שלי וליטף אותו, בניסיון לפייס אותי.
גלגלתי עיניים.
"זה לא יעבוד..." הרמתי גבה.
"אתה בטוח?" הוא העביר כמה אצבעות על החגורה שלי.
הרמתי גבה.
הוא נשך את שפתו במחשבה.
הוא החדיר אצבע אחת מתחת לחגורה.
"היד שלך... קרה" לחשתי.
הוא חייך.
הוא הכניס את כל היד מתחת לחולצה הלבנה שלי וליטף לי את הבטן.
גלגלתי עיניים.
"אתה מנסה להשכיב אותי או לגרום לי לאשר לך לצאת איתי להלחם?" תהיתי.
הוא הסמיק.
הוא הוציא את כף ידו.
"תן לייייי" הוא דפק את הראש שלו על הכתף שלי עד שהחליט שהכתף שלי כואבת והפסיק.
"מון... זה מסוכן" לחשתי.
הוא נענע בראשו.
"אני בא. אתה לא יכול לגרום לי אחרת." הוא פסק.
נאנחתי.

x_x________________

יאי, עוד פרק *נצנצ*