Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 4

☝️זה הזאב של מון.

x_x_________

נ.מ מון.
הם זחלו על האדמה.
האייל היה עסוק בלאכול את הדשא.
התקרבתי אליו בזחילה.
האלפא סימן לי להשאר מאחוריו.
גלגלתי עיניים והתקדמתי עוד קצת.
האייל שם לב אלי.
זינקתי עליו וחתכתי את צווארו עד שמת.
האלפא נאנח.
"זה לא כזה קשה" אמרתי.
"מון, זאת לא הנקודה. הנקודה זה לעבוד בתור להקה..." האלפא אמר.
"אבל לא צריך כשרק אחד יכול לעשות את זה..." אמרתי בחוסר הבנה.
"אבל זה לא משנה מה אחד יכול לעשות ברגע שזה כולם ביחד זה הרבה יותר כיף!" הוא אמר.
"וככה אתה גם לומד לסמוך עליהם..." הוא אמר באנחה.
"ננסה שוב? הפעם אני אקשיב לך!" אמרתי.
"אוקיי, שוב.
קדימה תריחו את הטרף הבא שלנו..." רחרחתי.
ריח מוזר.
מסריח.
רובה.
ברזל.
בן אדם.
צייד.
"נייט! יש פה ציידים!" אמרתי בקול.
"ששש..." רק עכשיו שמתי לב שכולם כבר שכובים על הדשא.
נייט סימן לי לשכב לידו.
רעדתי.
האלפא הניח את כף רגלו הקדמית על שלי בשביל להרגיע אותי.
נשמתי.
הרחתי את הציידים מתקרבים.
"נקפוץ עליהם?" שאלתי בקשר המוחי כך שאף אחד לא יכול לשמוע חוץ מהזאבים.
"לא." הוא ענה.
"למה? אנחנו יותר" אמרתי.
"כי הם יודעים מה לעשות במקרה שלהקה תוקפת..." הוא אמר הנהנתי.
זחלנו לצד השני בשקט.
נכנס לי קוץ לכף רגל הקדמית.
"איי" לחשתי.
"מה קרה? ששש..." האלפא לחש לי.
"נכנס לי קוץ תוציא לי אותו." אמרתי.
הוא הוציא לי את הקוץ.
המשכנו לזחול.
"מה זה היה?" שמענו צייד מדבר, שתקנו והפסקנו ללכת.
"ש..." הצייד אמר.
הצייד התקדם.
נהפכתי לבן אדם.
האלפא הסתכל עלי בחוסר הבנה.
"הווו" צעקתי ונעמדתי.
הצייד כיוון עלי רובה בהפתעה.
"יאהההה" צעקתי בפחד והתכופפתי.
"מה אתה עושה פה, ילד?" הצייד שאל.
"אני משחק עם אחים שלי מחבואים!" אמרתי בשמחה תמימה.
"הו! אבל ההורים שלך לא אמרו לך שאסור להכנס לפה?" הצייד שאל.
נענעתי בראשי לשלילה.
"ההורים שלי מתו..."
פרצתי בבכי.
"היי! לא לבכות."
הצייד נבהל.
מחתי דמעות.
"איפה האחים שלך?" שאל הצייד.
"אני לא יודע, נאבדתי...
רצתי כדאי להתחבא ואז נאבדתי!"
שוב פעם פרצתי בבכי.
"ש... בוא ניקח אותך לאחים שלך.
בן כמה אתה? ולמה אתה בלי בגדים?" הצייד שאל.
הסתרתי את גופי עם ידי.
הוא הוריד את מעילו ושם אותו עלי.
התכסתי בוא, הוא הסתיר את פלג גופי התחתון.
"בוא, ניקח אותך" הוא אמר.
יצאנו מהיער.
"הו! הנה הם!" אמרתי.
החזרתי לו את המעיל ורצתי.
"מ- מה?" הוא שאל.
"א- אוקיי"
הפכתי לזאב.
חזרתי ללהקה שלי.
"אתה אידיוט! למה סיכנת את עצמך?!" נייט אמר לי בכעס.
"היינו נתפסים..." אמרתי גם כן בכעס.
"יכול להיות אבל זה לא התפקיד שלך להגן עלינו." הוא אמר.
גילגלתי עיניים.
"סליחה שהצלתי אתכם" משכתי בכתפיים וחזרתי ליער.
"היי!" נייט צעק לעברי.
"היי" החזרתי באדישות.
"מצטער. פשוט דאגתי..." נייט אמר.
"אני לא בנוי ללהקה..." אמרתי באנחה.
"אתה תלמד, אני אלמד אותך!" נייט אמר.
הפכתי לזאב אומגה ורצתי.
"תפסיק לברוח!" נייט צעק ורץ אחרי.
הוא נהפך לזאב אלפא שלו.
הוא זינק עלי.
"תשחרר אותי!" צעקתי.
בעטתי ונשכתי.
"אני אסמן אותך!" נייט אמר בכעס וקירב את נביו לצווארי.
השתנקתי.
"סליחה, סליחה" צעקתי והפסקתי לבעוט.
חזרתי לאדם.
בכיתי.
"היי. לא לבכות" נייט חיבק אותי.
"פשוט! אני אומגה! אז רציתי להראות לכולם שאני יכול וחזק!" נאנחתי.
חיבקתי אותו בחזרה.
"אין לך מה להראות. אתה מדהים, אתה לא צריך להוכיח שום דבר! אתה מדהים כמו שאתה" נייט מחה את דמעותי.
הושטתי לו את זרתי.
הוא הרים גבה.
"שולם?" שאלתי.
הוא חייך.
"שולם" שילבנו את זרתינו.

=_=

נשכבתי על המיטה.
נייט יצא מהמקלחת.
הוא חייך.
"מה?"
"כלום" הוא צחק.
"שקרן. מה?!" חבטתי לו בחזה בחולשה.
הוא צחק ואז גם השתעל.
"הו! אתה בסדר?" שאלתי.
"כן. אתה פשוט כל כך יפה" הסמקתי.
"אידיוט"
"אבל אתה יפה"
נתתי לו אגרוף.
"לא אכפת לי"
"תזהר..."
"ממה"
"ממני"
"מה?"
הוא זינק עלי.
הוא דגדג את בטני.
"דיי, די" אמרתי, לא מפסיק לצחוק.
"אתה כל כך יפה כשאתה צוחק.
תצחק יותר" הוא אמר.
משכתי בכתפיים.
הוא הפסיק לדגדג אותי.
חייכתי.
"מה?"
"כלום"
עליתי על גופו.
הוא הרים גבה.
"מה?"
"אתה רגיש לדיגדוגים?"
"לא"
"שקרן." אמרתי בכעס.
העברתי את אצבעי לעט על מותנו.
הוא הרים גבה.
"אתה מתחיל איתי?"
"אוף! אתה באמת לא רגיש!" אמרתי באכזבה.
הוא חייך.
"כן. אני לא שקרן טוב כל כך."
נאנחתי.
הנחתי את ראשי על חזהו.
נהפכתי לזאב.
"מישהו מרגיש בנוח..." הוא צחק.
הוא הפך לזאבו.
"נוח לך?" שאלתי.
"כן..." הוא הוריד אותי ממנו ונשכב על המיטה כשבטנו על המזרון.
רגליו היו מקופלות תחתיו.
חזרתי לאדם.
הסתובבתי לקיר ועצמתי עיניים.

=_=

"אממ"
התעוררתי לקול זאב מילל.
"מה קרה?" שאלתי.
"למה אתה לא מחבק אותי?" נייט שאל בכעס.
הרמתי גבה.
"מה?"
"למה אתה לא מחבק אותי?" הוא חזר על שאלתו.
"אויש נו. אתה הערת אותי בגלל שלא חיבקתי אותך?"
"הו! עכשיו כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע ממש טיפשי... אבל כן"
זאבו ליקק אותי בפנים.
"איכסה"
הוא ליקק את חזהי.
"לא! די! כלב רע! לא מלקקים! אני לא מסכים!" אמרתי בכעס מעוסה.
הוא ילל בצער.
גלגלתי עיניים.
"ררררר"
"אל תנהם עלי. אני לא אשנה את דעתי."
"קחחחח"
הוא נשך את כף ידי חלושות.
"קדימה. לישון!" אמרתי בכעס וסגרתי את פיו עם כף ידי.
"ררררר"
"היד שלי ממש רסן" אמרתי.
הוא ניסה להוריד עם כפות ידיו את ידי אך לא הצליח.
"ררררר"
הוא נהם עלי ועלה עלי בגופו.
הופתעתי.
שחררתי את ידי.
"אהה"
הוא ליקק את גופי.
"איכסה!!!!"
אם הייתי עם בגדים אז לא נורא אבל הייתי רק עם בוקסר!
כל הגוף שלי היה מלא ברוק.
"עכשיו אני צריך להתקלח שוב בגללך!" אמרתי בכעס.
הוא חזר לאדם וחייך בשביעות רצון.
נתתי לא אגרוף חזק.
"מממ"
"כאב?"
"לא"
"אהההה. יום יבוא, אתה תמעס עלי ואני אהרוג אותך!" אמרתי בכעס.
הוא צחק.
"איך תהרוג אותי כשאתה אפילו לא יכול לתת לי אגרוף כדי שיכאב לי?"
"אתה לא ישן איפשהו אחר היום?" התעלמתי ממנו.
"לא, כל חודש בבית אחר... עד שאמצה את ההתאמה שלי..." הוא היה נראה עצוב.
"יש לך התחלה?"
"לא"
הוא נאנח.
"אתה יודע... כל העתיד של הלהקה בנוי על ההתאמה שלי והבן שלי... אסור לי לאכזב אותם. הם בוטחים בי." הוא נהם בכעס.
"יש לך עוד זמן..."
"אני יכול למות בכל רגע..."
"אהההה כן"
"אתה נחמד" הוא גלגל עיניים.
חייכתי.
"אני אשמור עליך כמו שאתה שומר עלי..."
"ההגנה שלך קצת יותר חזקה משלי..."
"כמובן! אני יותר חשוב" אמרתי.
הוא צחק.
"אתה חמוד!"
"תפסיק... חתימות אחר כך" הנחתי את כף ידי על ראשו.
הוא גלגל עיניים.
נכנסתי למקלחת.