Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 21

נ.מ מון

"הוד מעלתכם" רו השתחווה בפניי האלפא והנסיך.
האלפא חייך.
"אין צורך בגינוני טקס כאלה" הוא אמר.
רו חייך.
הנסיך קרץ לו.
הוא הסמיק מעט.
"תכירו, אלה חבריי, נייט ומון, נייט הוא אלפא של להקה שכנה, הוא עזר לי להחזיר את הגורים" הוא הציג אותנו ותפח על כתפו של נייט.
נייט חייך.
"נעים להכיר" הוא אמר בשלווה.
הסתתרתי מעט מאחוריו.
הנסיך הרים גבה לעברי.
"ובכן, יש מסיבה לכבוד שובם של הגורים, תרצו ללכת לראות?" רו אמר.
מתחיל ללכת.
הנסיך התקרב אליי.
"זה הבן שלך?" הוא שאל את נייט.
נענעתי בראשי.
"לא, איכ" התרחקתי מנייט.
נייט הרים גבה בשעשוע.
הסמקתי.
"תרצה להסתובב איתי?" הנסיך הציע.
משכתי בכתפיי, מסתכל על נייט, מחכה לאישור ממנו.
הוא משך בכתפיו.
"תזהר, אם משהו קורה תקרא לי" הוא חייך ונשק למצחי.
הנסיך אחז בידי והוביל אותי על לב המסיבה.
צחקקתי.
"אתה יפה" הוא לחש.
חייכתי.
"תודה, גם אתה" צחקקתי.
שיערו היה שחור כעורב, עיניו היו אפורות, גופו היה מעט גדול משלי. אלפא.
"מצאת כבר התאמה?" הוא תהה בקול.
הנהנתי.
"אני מסומן" חייכתי.
"אה... האמת שרציתי לדבר איתך על האלפא של הכפר..." הוא אמר במבוכה.
הרמתי גבה.
"הוא... מסומן?" הנסיך שאל במבוכה.
נענעתי בראשי.
"לא. אתה רוצה... שאני אקשר ביניכם?" חייכתי.
הוא הנהן במבוכה.
"אז... מה השם שלך?" שאלתי, מנפח את לחיי.
"רייצ'ל!" הוא שמח לענות.
צחקקתי.
"אני מון" אחזתי בידו והתהלכתי בין הדוכנים.
"ההוא שהיה לידך חתיך..." הנסיך צעק מעל קולות השמחה.
צחקקתי.
"כן, הוא ממש חתיך" אמרתי, מסמיק מעט.
הוא הרים גבה.
"על ידיו אתה מסומן?" הוא צעק.
"אתה לא צריך לצעוק אני שומע אותך" אמרתי לו.
"וכן, זה בן הזוג שלי" חייכתי באושר.
הוא חייך חזרה, מוביל אותי קדימה.
"לאיפה הולכים?" שאלתי אותו.
"סוד, הפתעה" הוא קרץ לי.
צחקקתי.
"אוקיי, זה עוד הרבה ללכת?" תהיתי, לוחץ על ידו בחוסר סבלנות.
הוא גיכח.
"לא, לא, עוד קצת" הוא חייך מתחיל לרוץ, אני אחריו.
הגענו לשביל מואר באורות רחוב.
"יש פה חנות..." הוא הלך עוד קצת, מתנשף.
סקרתי את גופו.
"אתה נראה בכושר, למה אתה מתנשף?" תהיתי.
הוא גיכח.
"רציתי לגרום לך להרגיש בנוח להתנשף" הוא צחק בקול.
הסמקתי.
"א- אני לא!" התרחקתי ממנו.
"היי, סליחה, לא התכוונתי לפגוע בך" הוא צחקק, מרגיע את קולו.
"אממ, זה בסדר, קדימה איזה חנות?" העברתי נושא.
הוא חייך.
"אוקיי" הוא אחז בידי בשנית וגרר אותי אחריו.
"הנה!" הוא צהל.
הרמתי גבה.
זאת הייתה חנות קטנה, של ראמן.
"פעם שעברה שהייתי פה אכלתי כאן, רציתי להכיר למישהו" הוא חייך וקרץ.
חייכתי.
"אוקיי, קדימה!" נכנסנו, מתיישבים על יד שולחן אחד.
מלצר התקרב אלינו.
"מה תרצו להזמין?" הוא שאל.
שיערו בלונדיני, עיניו ירוקות, גופו גדול וחזק. אלפא.
הנסיך הרגיש בנוח לידו.
"אני רוצה... ראמן עם בשר!" הוא צהל בחיוך.
המלצר הרים גבה.
"כן..." הוא פנה אליי.
הסמקתי.
"אני אקח כמוהו" הנהנתי וחייכתי.
המלצר קרץ לי.
הסמקתי, החיוך יורד מפניי.
הנסיך גיכח.
"הוא התחיל איתך" הוא קרא בצחוק.
הסמקתי.
"תהיה בשקט" הזעפתי את פניי.
הנסיך צבט את לחיי בצחקוק והאוכל הגיע.
"תודה" לחשתי למלצר.
הוא הנהן.
"תמיד, בשבילך" הוא לחש שרק אנחנו נשמע.
הנסיך צחק.
"מה השם שלך?" הוא שאל את המלצר.
"לואי" המלצר אמר בגאווה.
"שם יפה" חייכתי.
"תודה, ואיך לכם, אדונים?" הוא הרים גבה בשעשוע.
"מון" לחשתי במבוכה.
"רייצ'ל" הנסיך אמר בחיוך מרוצה.
"אתה מוכר לי, מון" המלצר סקר אותי.
הסמקתי.
"אתה... הבן זוג של נייט! הריח שלו דבוק אליך" לואי כיווץ את גבותיו במחשבה.
"כן... אנחנו צריכים ללכת?" תהיתי בקול.
לואי נענע בראשו.
"לא, לא, הייתי פעם חבר של נייט, זאת אומרת אחד מאלף המעריצים שלו" הוא צחקק במבוכה.
חייכתי, מתאים לנייט.
"אז... אתה בר במזל" הוא חייך והלך, נותן לנו לאכול.
"מיוחד" הנסיך חייך לעצמו.
משכתי בכתפיי.
מון! איפה אתה לעזאזל?!
נייט קרא לי בראש.
קרה משהו?
שאלתי חזרה.
הרגשתי את הרוגע שעבר בגופו כשהחזרתי לו בשאלה.
פשוט איפה אתה? הייתה קטטה, לא מצאתי אותך, דאגתי.
הנהנתי באיסח הדעת.
הנסיך הרים גבה.
חייכתי.
איפה אתה? אני אגיע.
אמרתי לו.
הוא הראה לי מיקום.
הנהנתי.
בדרך אהובי.
צחקקתי.
"צריך ללכת, הייתה קטטה מסוכן להיות כאן" נעמדתי.
שמתי את הכובע של הסוודר על ראשי ואחריי הנסיך.
"היה לך טעים, הנסיך?" שאלתי.
הוא נענע בראשו.
"אל תקרא לי הנסיך, פשוט רייצ'ל" הוא חייך.
חייכתי חזרה ואחזתי בידו מתחיל ללכת חזרה.
"הנה הם" נייט חיבק אותי.
"אתה בסדר?" ליטפתי את לחיו ש-זיפים כהים גדלו עליו.
"רק צריך להטען" הוא חייך.
צחקקתי במבוכה.
"רצינו קצת להסתובב ביחד... יש תפוח מצופה בדבש, רוצים?" רו העביר נושא.
חייכנו כולנו והנהנו.
התהלכנו בין הדוכנים קונים שרשראות ומניפות ואוכל צחקתי כל כך הרבה שכאב לי.
"אתה נהנה, אהובי?" נייט לחש לי בחיוך.
הנהנתי, נשען עליו.
"הוד מעלתכם" מישהי התקרבה אלינו בצהלה, רו חייך אליה.
"תקשיב... יש בעיה עם אחד הגורים שהצלתם..." היא משכה את רו אליה, הוא הרים גבה.
"זה... לקחתם משם שלושה גורים, השלישי... הוא כנראה בטעות הגיע לשם, אני מניחה שזה טוב שהצלתם אותו אבל... הוא לא שלנו" היא הסבירה בלחישה.
רו הנהן.
הסתכלתי על נייט והוא הסתכל עליי.
"איפה הוא עכשיו?" שאל רו.
היא הובילה אותנו לבית קטן.
"אנחנו לא יכולים לטפל בוא... אין לנו מספיק בשביל עצמינו..." היא הסבירה בהיסוס.
רו הנהן.
נכנסנו לבית.
"הוא ממש קטן, לא בטוחה שהוא יזכור משהו בכלל" היא חייכה.
גורים קטנים התרוצצו על הרצפה, אחד ישב לבד בפינה, הייתה לו פרווה בהירה והיה קטן יותר מאחרים.
התקרבתי אליו בזהירות.
"היי" לחשתי, מתיישב לידו, הופך לזאב אומגה לבן.
הוא גרגר.
ליקקתי את פרוותו.
הוא נצמד אליי, מרגיש מוגן.
הוא התחפר בין רגליי, נשכב ונרדם.
הנחתי את ראשי על גופו הקטן.
נייט התיישב לידי, מלטף את פרוותי ואת פרוות הגור.
"יש לכם את אותו צבע פרווה..." הוא לחש בחיוך.
הגור חזר לגוף אנושי, מרגיש בנוח.
חזרתי אחריו, מתלבש.
עירסלתי את גופו הקטן בידי.
"אני אוהב אותו" לחשתי לנייט.
הוא ליטף את שיערו של הילד, שיער בלונדיני נוטה לורוד.
הסתכלנו על האישה, היא חייכה והנהנה.
"אני אשמח, גם לדעת שהוא במקום טוב, וגם שלקחו אותו" היא צחקקה.
הנסיך והמלך חייכו גם הם.
רו נשך את שפתיו, מנסה להדחיק חיוך.
"יש לך משהו להלביש אותו?" נעמדתי בזהירות, שלא יפול, נותן אותו לנייט.
הוא ליטף את אפיו באפו.
חייכתי למראם.
הוא נשק לשפתיי.
"מה שמך?" שאלתי את האישה.
"ג'ולין" היא חייכה והושיטה בגדים לתינוקות, חייכתי ולקחתי אותם מלביש את הילד הקטן.
"יש לו שם?" שאלתי.
"לא... הוא לא יודע לדבר ואין לו קולר, אני מניחה שאמו מתה כשילדה אותו וכנראה היא הייתה בודדה..." היא הסבירה את הנחתה.
הנהנו.
"נקרא לו מאי" חייכתי לנייט, הוא הנהן.
התעוררנו יום למחרת לקול בכי.
"אייש" נאנחתי.
נייט הרים את מאי.
"ש... נראה לי שהוא רעב, תביא את הפטמה שלך" נייט צחק.
גלגלתי עיניים.
נעמדתי לוקח את מאי מהידיים של נייט והולך למטבח להכין לילד מטרנה.
"אל תקשיב לאבא שלך, הוא אדיוט" לחשתי למאי, הוא צחקק.
"הנה קח" הבאתי לו לשתות.
חזרתי למיטה, מתיישב.
"טוב, אז תביא לי את הפטמה שלך כי אני גם רעב" נייט חייך מרוצה מעצמו.
נאנחתי.
"אתה מבין, הוא אדיוט" ליטפתי את שיערו של מאי.
"למה אתה מתנהג כאילו אני לא פה?" נייט הזעיף את פניו וצחק.
גלגלתי עיניים.
"אתה כזה יפה" הוא אחז בלחיי ונישק את שפתיי.
חייכתי.
מאי גמר לאכול וחזר לישון.
השכבתי אותו ביני לבין נייט, לאחר מכן עליתי על נייט וכיסיתי את מאי ואותנו בשמיכה ונרדמתי.