Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 23

נ.מ נייט
ביד אחת מון החזיק בידי וביד השנייה אחזתי מאי.
"אתה בטוח שמאי צריך להיות פה?" שאלתי את מון.
הוא הנהן.
"אתה צריך להראות לה כמה אתה חיי" הוא חייך.
חייכתי.
"אוקיי, אהובי"
הדלת הגדולה של הבית נפתחה.
נשכתי את שפתי.
"נייט!" אמי רצה למטה במדרגות, כמעט מועדת.
"הבאת לי ילד?" היא שאלה בהתרגשות, דמעות מציפות את עיניה.
מון לקח את מאי ממני בפחד.
הסתרתי אותם ממנה.
היא הרימה גבה.
"מי אלה?" היא שאלה.
שיערה היה מבולגן ובגדיה מרוטים.
"מה קרה לך?" התעלמתי משאלתה.
"מאז שעזבת, אני בודדה" היא חייכה חיוך עצוב.
"תיכנסו?" היא שאלה.
הסתכלתי על מון, הוא הנהן.
נכנסנו.
"קפוא פה" מון חיבק חזק את מאי.
הדלקתי את האח, מנקה קצת אבק.
"מה קרה פה?" הסתכלתי על אמי.
"זה חסר תועלת לנקות" היא משכה בכתפיה, מתיישבת ליד האח, מתחממת.
"לפחות תשמרי על האש דלוקה" אמרתי בכעס.
היא חייכה.
"הילד שלי גידל ביצים" היא טפחה על מכנסיי.
טפסתי את ידה.
"לא, לא תגעי בי יותר" אמרתי לה בכעס.
היא חייכה.
"ובהם?" היא הסתכלה על מון ומאי.
"לעולם לא" אחזתי בסנטרה בכעס.
"לא תרצה שאחנך את התינוק?" היא הסתכלה על מאי.
מון הצמיד אותו קרוב אליו.
"אם תגעי בילד אהרוג אותך" מון התקרב אליה בכעס.
הרמתי גבה מופתעת.
נענעתי בראשי.
"לא בשביל זה באנו" נעמדתי, עוזב אותה.
"באתי בשביל להראות לך שהמשכתי אלה, זה בעלי, וזה הילד שלנו" הצגתי אותם.
היא הזדעזעה.
"בעל?!" הזדעקה.
הנהנתי.
"לא, ילד, אני לא מסכימה" היא נענעה בראשה שוב ושוב.
"אני לא באתי לבקש אישור, רק באתי בשביל להכיר לך אותם" הנהנתי.
היא חייכה.
"אני יכולה להשתנות" היא אמרה, אוחזת בידי.
משכתי בכתפיי.
"ארצה לראות את זה קורה, אבוא לפה שוב, ארצה לראות אותך מתאפסת על עצמך." נעמדתי, הולך להביא מטאטא, מנקה אבק.
אמי התיישבה ליד מון ומאי על הרצפה.
מון המלאך שהוא, חייך אליה.
היא הופתעה.
"מה השם שלך?" היא שאלה את מון.
"מון" הוא לחש בחיוך.
"אני ליסה" היא חייכה.
"אני מניחה שאתה יודע על... נייט?" היא שאלה.
"מה אני יודע?" הוא הרים גבה.
"מה שעשיתי לו" היא הסתכלה על הרצפה.
הוא הנהן.
"אני יודע, אבל אני מאמין שאפשר להשתנות אז... אני יכול לתת לך הזדמנות, אבל אחת" הוא חייך.
היא הנהנה.
"תודה" היא חייכה לעצמה, בוהה באש.
"אפשר, להרים את הילד?" היא שאלה בעדינות.
מון נשך את שפתו.
"לא אעשה כלום, הוא הנכד שלי, אני רוצה לראות אותו" היא אמרה.
מון הנהן והושיט לה את מאי.
היא לקחה אותו בעדינות.
"מה השם שלו?" היא ליטפה את שיערו של מאי.
הוא חייך.
"מאי" מון ענה.
"למה?" הוא שאל, לוקח את מאי ממנה.
"למה מה?" היא הרימה גבה.
"למה עשית את זה לנייט, לילד שלך?" הוא הסביר.
נשכתי את שפתי, מסתכל עליה.
היא הרכינה את ראשה.
"הייתי לבד, אבא שלו היה עובד כל היום וכל הלילה, הרגשתי לבד ובמקום חשוך" היא הסבירה.
הוא נענע בראשו.
"זאת לא סיבה למה שעשית, הוא כל יום מבית הספר חזר הביתה בחשש שאיחר ויגרום לך להתעצבן" מון אמר בכעס.
"כן, הוא ילד טוב" אמי חייכה לעצמה.
"זאת לא הנקודה! את גרמת לו לפחד ממך! לעזאזל איתך! הוא אלפא! את בטא! את חלשה! את גרועה!" מון צעק עליה בכעס.
חייכתי.
"ש... תרגע ילד, הכל בסדר" חיבקתי את כתפיו.
דמעות הציפו את לחיו.
"את מטומטמת!" מון צעק עליה.
היא ישבה בהלם על הרצפה.
"למה... למה הוא לא הרג אותה?" הוא נצמד לחזהי.
"כי ביקשתי, חשבתי שהיא יכולה להשתנות" לחשתי לאוזנו.
"כן, לאנשים מגיע הזדמנות שנייה, אבל היא מפלצת" הוא לחש לחולצתי.
חייכתי.
"מה את חושבת?" שאלתי את אמי.
היא חייכה.
"יש לך בעל בכיין אבל אמיץ, אני מאשרת אותו" היא הנהנה.
הנהנתי.
מון הרים גבה.
"זאת הייתה בדיקה? אני באמת חושב ככה" הוא משך את כתפי.
חייכתי אליו.
"אני יודע, אני יודע, תרגע, הכל בסדר, אנחנו הולכים, לא תצטרך לראות אותה שוב" יצאנו מהבית.
"למה אתה בוכה?" מחיתי את דמעותיו של מון.
הוא נאחז בחולצתי.
"אתה אדיוט" הוא חבט בחזהי.
צחקתי.
"תרגע, לא קרה כלום" חייכתי, מלטף את שיערו של מון.
"קח אותו, הוא כבד" הוא נאנח.
חייכתי, לוקח את מאי ממנו.
הוא נרדם בידי.
"אפשר גם להרדם בידיים שלך?" מון שאל באנחה.
חייכתי.
"אתה יכול" טפסתי את ידו והרמתי אותו ביד אחת כשהוא יושב על אחת ומאי על השנייה.
מון נבהל, גלגל עיניים והניח את ראשו על כתפי.
חייכתי.
"נראה כיף" ג'ון חייך, ממשיך לזיין את בן זוגו.
גלגלתי עיניים.
"איפה להניח אותם?" שאלתי.
"ג'ון-!" ג'ס גמר על בטנו של בן זוגו החתיך.
גלגלתי עיניים.
"אתה יכול בחדר ליד, איפה שתמיד ישנת" ג'ון אמר.
הנהנתי.
"אל תהיו הורים לעולם" אמרתי בכעס.
הם צחקו.
"לא צריך, גידלנו אותך, תראה איזה חתיך יצאת" ג'ון חייך.
גלגלתי עיניים, יוצא מהחדר והולך לחדר שלי, מניח אותם על המיטה.
"ג'ון! מה יש לאכול?" נכנסתי שוב לחדר שלהם.
ג'ס נרדם.
"אייש! הוא פשוט נרדם!" ג'ון קרא בכעס.
הרמתי גבה בשעשוע.
"נייט, תעזור לי לגמור" ג'ון התקרב אליי, מניח את ידו על כתפי.
"לא, אני טפוס" הרמתי את הבוקסר שלו, מגכח לעצמי.
הוא הזעיף את פניו.
"אני בטוח שלא אכפת לו" ג'ון ליקק את לחיי.
מון נכנס לחדר בכעס, טופס את שיערו של ג'ון ומכופף אותו לגובהו.
"שלא תעז, לגעת בגבר שלי" הוא לחש לו בכעס.
צחקקתי.
מון הזעיף את פניו כלפיי.
"אתה שייך לי, שאף אחד לא יגע בך חוץ ממני."
הנהנתי בצייתנות, מחייך לעצמי.
ג'ון חייך בתמימות.
"הו, איזה חמוד" ג'ון צחק והתכופף לגובהו של מון.
מון הסמיק.
"עכשיו אבדת את ביטחון העצמי שלך?" ג'ון צחק, מרים גבה בשעשוע.
גלגלתי עיניים, מניח את ידי סביב כתפו.
"אממ, ג'ון תפסיק להציק. מון, הכל בסדר, אני שלך" ליטפתי את שיערו.
הוא הנהן במבוכה.
ג'ון חייך בסיפוק.
"וג'ון, אתה יודע מה עושים לבוגדים" איימתי עליו.
ג'ון פער את עיניו.
"אני אהרוג אותך" הוא הניח את ידו מסביב כתפי וכיפף אותי לחזהו, מצמיד אותי אליו, נאחזתי בזרועו שלא אפול.
צחקתי.
"אה!" אחזתי בשיערו, מושך אותו לאחור.
ג'ון ילל.
נשכתי את ידו והפלתי אותו לרצפה.
ג'ס התעורר באנחה.
"מון, בוא אליי, שלא תפגע" ג'ס קרא לו, ומון הלך להתיישב על המיטה הגדולה.
"איפה מאי?" הוא שאל את ג'ס.
"בחדר הקודם של נייט" ג'ס חייך כשג'ון הפיל אותי לרצפה אחריו.
"אייש" נשכבתי עליו, מצמיד את זרועי לגרונו.
הוא טפס את רגלי ושרט אותה.
"יחרא" הזזתי את ידי בכאב רגעי.
הוא חייך, מצמיד את שיניו לזרועי ואת ידו השנייה לחזהי, הופך אותנו כך שהוא למעלה.
"נייט, יש לך דם" מון הזדעק.
"אחד מהם צריך לנצח ורק אז יהיה לו אכפת" ג'ס חייך.
"למה אתה נותן להם?!" מון צרח בכעס.
צחקתי, חובט בראשו עם ראשי, מצמיד את רגלי לגבו ונושך את צווארו.
"ילד זין" ג'ון גנח.
"ניצחתי?" חייכתי.
הוא ליטף את חזהי, עובר לרגלי ולמפשעתי, טופס את איבר מיני ונושך את כתפי בחוזקה.
נהמתי בכאב.
מון ילל.
טפסתי את ידו ופרקתי אותה, עובר לרגל ומצמיד את שיניי אליה, נושך עד דם.
"ניצחת!" ג'ון גנח בכאב.
חייכתי בגאווה.
"שניכם מטומטמים!" מון צעק בכעס, מתיישב על הרצפה לידי.
"תרגע ילד, הכל בסדר" ליטפתי את שיערו.
"יורד לך דם, וגם פה לא כואב לך?" הוא ליטף את איבר מיני והוא מייד הזדקף.
מון הסמיק.
"עכשיו כואב יותר" חייכתי.
"ש- שתוק" מון חבט בחזהי.
"מה עם הרגל שלך?" הוא ליטף את סימן שיניו של ג'ון.
"אה, זה שום דבר, אבל אם תרצה ללק לי את הרגל זה יהיה מקסים" הרמתי גבה בפלרטות.
הוא הסמיק מניח את ידו על פי.
"אממ, אתה בסדר ג'ון?" מון העביר את מבטו על ג'ון.
הוא הנהן.
"רק היד שלי, קצת כואבת" הוא חייך, מיישר את ידו.
"שניכם מטומטמים" מון חבט בראשי.
מאי התחיל לבכות.
מון רץ אליו.
מרים אותו לידיו.
"אני פה, תרגע" ליטף את שיערו.
חייכתי, מתיישב על המיטה.
"הכל בסדר?" שאלתי, מלטף את שיערו של הילד.
"כן, קח אותו" מון הושיט לי את מאי.
לקחתי ממנו את מאי, מנשק את אפו הקטן.
"אתה רעב?" שאלתי את מון.
הוא הנהן.
נעמדתי ויצאתי מהחדר, מון הולך אחריי.
הלכנו למטבח הגדול.
"צריך להחליף לו חיתול?" שאלתי את מון.
הוא הנהן.
"כן, והוא כנראה גם רעב" מון חייך.
הנהנתי, מנשק את שפתיו של מון קלות.
לקחתי את מאי, מניח אותו על הספה מביא חיתול ומגבונים.
"ילדון" נשקתי לראשו של מאי.
הוא ציחקק.
"איזה בוטום קטן אתה" נשקתי לאפו.
הוא ליטף את לחיי.
"ילד חתיך שלי!" ג'ון בא לסלון.
הרמתי גבה.
"ג'ון, אני אראה לך איך מחליפים חיתול לתינוק" אמרתי בחיוך.
ג'ון גלגל את עיניו והתיישב ליד מאי.
הורדתי את חיתולו של מאי ממנו וניקיתי את גופו, מניח חיתול חדש וסוגר.
"זהו, אתה מהמם עכשיו" הרמתי את מאי על הידיים וזרקתי אותו באוויר וטופס.
"נייט! אני אהרוג אותך! תזהר לי על הילד!" מון צעק ולקח ממני את מאי.
צחקתי.
"תרגע, אני שומר עליו" חיבקתי את מון מאחורי גבו, מנשק את לחיו.
"שתוק, אני לא רוצה לשמוע" הוא ניפנף אותי והלך למטבח להביא את האוכל.
צחקתי.
"אני מבין מה לא לעשות" ג'ון הנהן.
גלגלתי עיניים.
"ג'ון!" ג'ס צעק מהחדר.
ג'ון הרים גבה ורץ לחדרו.
אני ומון התיישבנו בשולחן, מול אחד מהשני.
"אז... מה אתה חושב על אמא שלי?" שאלתי, מכניס כף גדולה לפי.
"אני שונא אותה" הוא לחש, לוקח כפית קטנה ומכניס לפיו של מאי.
צחקתי.
"אבל אני שמח שהיינו שם" הוא הוסיף ולקח למאי את האוכל.
מאי התחיל לבכות.
מון צחק והכניס לפיו אוכל.
מאי נרגע.
"נייט, יש לו פה פצע" מון בחן את גופו של מאי.
"איפה?" לקחתי את מאי, מנשק את רגלו.
מאי צחק ואחז בשיערי.
"הגזמת, תעזוב לי את השיער" נשקתי ללחיו.
הוא צחק.
"נו, תראה, זה נראה כמו נשיכה" מון הראה את ידו של מאי.
נשקתי לידו.
"יכול להיות שהוא עשה את זה מתוך שיינה" ליטפתי את הסימן נשיכה.
מון נשך את שפתיו.
"תרגע אהובי, הכל בסדר" נשקתי למצחו של מון וגמרתי לאכול.
"אני צריך ללכת לעבודה" אמרתי, מנשק את שפתיו של מון ואת מצחו של מאי.
מון הנהן.
"אני אשאר פה עוד קצת ואחזור לבית" מון לחש.
הנהנתי, יוצא מהבית הגדול.
סידרתי את חולצתי בתוך המכנסיים והלכתי לבניין הגדול.
"אדוני! טוב שנזכרת להגיע" ליאן גלגלה את עיניה.
צחקתי.
"אל תדאגי, אני לא יכול לשכוח אתכם" חייכתי ונכנסתי לחדר ישיבות.
"אז, מה קורה פה?" התיישבתי בראש השולחן.
"אדוני, הציידים מתחילים לחשוד" ליאן אמרה.
"מה זאת אומרת?" הנחתי את ידי על השולחן.
"הגיע לכאן צייד, לא הצלחנו למנוע ממנו לברוח" היא הסבירה.
"בפעם הבאה שהוא יגיע, כנראה כולנו נמות" היא חשקה את שפתה.
גיחכתי.
"את עד כדך ממעיטה בערכינו?" הרמתי גבה משועשעת.
"נייט, זה רציני, הם יבואו יותר מ100" היא אמרה בכעס.
"רק 100? אנחנו יותר מ200, ומאומנים" אמרתי.
"גם הם מאומנים! להרוג להקות!" היא נעמדה בכעס.
נאנחתי.
"מה את מציעה?" שאלתי בגלגול עיניים.
"שנעבור." היא אמרה בהחלטיות.
חייכתי.
"אני אפילו לא אפתח את זה. ליאן, אמרתי לך כבר, אנחנו לא עוברים." אמרתי.
"למה אתה כל כך אטום?!" היא צעקה.
"מה אתה מעדיף?! שימותו?!" היא היא המשיכה לצעוק.
"כמובן שלא, ולא אתן להם למות אז אל תדאגי לגביי זה, מזל שאת לא המחליטה" חייכתי כשהיא התיישבה בכעס.
"כולנו עוד נמות בגללך" היא אמרה בכעס.
"אני רוצה לשמוע אותך אומרת אחר כך, 'אמרתי לך' " חייכתי.
"לא אכפת לך?!" היא חזרה לצעוק.
"ממה?" שאלתי בתמימות.
"מכל מה שקורה כאן?" היא יותר שאלה מאמרה.
"אמור להיות אכפת לי?" חייכתי כשהיא עזבה את החדר.
חייכתי לכל שאר היועצים האדישים, רגילים שאנחנו רבים.
"אז מה עושים?" צ'רלי נאנח.
"נסתיר את הגורים וכל אלה שלא יכולים להלחם, ואנחנו נלחם על המקום הזה" החלטתי.
"למה אתה כל כך אובססיבי למקום הזה?" גיא שאל באנחה.
"אני לא רוצה שיחשבו שאני חלש אם נעזוב" עיניי הפכו לאדומות.
הם הרכינו את ראשם.
הנהנתי, נעמד ויוצא מהחדר.
"אז מה עם מון?" ליאן התקרבה אליי.
גלגלתי עיניים.
"מאוהב" חייכתי כשהיא הזעיפה את פניה.
"מה יש בוא שאין בי?!" היא שאלה בכעס.
"שזאת את, וזה הוא" קרצתי לה.
היא הסמיקה.
"אל תדאגי" התקרבתי אליה.
"אתה תיפרד ממנו בשבילי?" היא שאלה בחיוך.
"אין לך סיכוי איתי" המשכתי בהתעלמות ממשפטה.
היא הסמיקה מכעס.
דמעות התחילו לזרום על לחייה והיא רצה.
"לא הגזמת?" צ'רלי עמד לצידי.
"גם לה יש רגשות" הוא הרים גבה באדישות.
"שתשמור אותם לעצמה" משכתי בכתפיי בחיוך.
"שמעתי שיש לכם ילד?" צ'רלי המשיך.
הנהנתי.
"מאי" חייכתי.
"אמצתם אותו?" הוא שאל.
הנהנתי.
"איך זה להיות אבא?" צ'רלי הסתכל עליי.
"מפתיע" חייכתי.

x_x___________

סליחה, הרגשות שלי משפיעות על הדמויות...