Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 13

נ.מ מון
#כעבור 2 ימים.
הורידו להם את האיזיקים.
"נייט..." התנשפתי.
"בייבי...!" הוא גנח.
הוא ליטף את חזהי.
הוא נכנס בי.
התנשפתי.
הוא התנשף וגמרנו ביחד.
"אתה מדהים... בייבי" הוא לחש לי בצרידות באוזן.
גורם לצמרמורת לעבור בכל גופי.
הסמקתי.
הוא העביר את כף ידו על פטמתי האדומה.
"נייט~" גנחתי בקול גבוה.
הוא ליקק את חזהי.
גורם לי לקמר את גבי.
"אתה מהמם" הוא אמר לאחר מכן.
הנהנתי.

=_=

פקחתי את עיניי והתיישבתי.
זה היה חלום.
"גמרת מתוך שינה... וגנחת את השם שלי..." נייט לחש לי באוזן.
נבהלתי.
"אדיוט..." לחשתי.
הסמקתי.
נייט צחק.
"כבר גומר הית ומתחרמן עלי..." נייט השמיע גניחה בקול גבוה.
"אני לא נשמע ככה!" הזעפתי פנים.
הוא צחק.
"אתה כן" הוא חייך.
"אני לא"
"אתה לא יכול לשמוע איך אתה נשמע, אני יכול, ואתה נשמע ככה." הוא חייך.
הרמתי גבה.
"אני לא. אתה לא יכול לשמוע איך שאתה עושה את איך שאני נשמע. אז אני לא." חייכתי בגאון.
הוא גלגל עיניים.
"ניצחת" הוא נאנח.
חייכתי.
"אני תמיד מנצח."
הוא הרים גבה.
"אני בטוח שאתה תפסיד לי..." הוא חייך והתקרב עלי.
הרמתי גבה.
"במה אפסיד לך?" שאלתי בהיסוס.
"ב..." הוא התיישב וחשב.
נאנחתי.
"אתה אדיוט." פסקתי.
הוא חייך.
נשכבתי.
"על מה אתה חושב?" הוא שאל.
"על זה שאתה חתיך..." חייכתי.
הוא הרים גבה בחשדנות.
"אתה מתחנף?" הוא נשכב לידי.
חייכתי בתמימות.
"ממש לא."
"הפרצוף שלך אומר אחרת..." הוא התיישב לי על הבטן.
צחקתי.
"לא נכון...!" התגוננתי.
הסתרתי את פני עם כפות ידי.
הוא אחז במפרקות ידי ביד אחת שלו.
הוא הרים את ידי למעל הראש שלי.
"מ- מה?" לחשתי.
"הידיים שלך קרות..." הוא אמר.
"מ- מה? אה כן... תחמם לי אותם..." לחשתי.
הוא הנהן.
"גם השפתיים שלך קרות..." הוא העביר את אצבעו על שפתיי.
עיניו עלו לעיניי.
הסמקתי.
"אדיוט! תעזוב אותי!" אמרתי בכעס.
הוא צחק ועזב את ידי.
"רד! אתה כבד." המשכתי.
הוא נשכב עלי.
"מ- מה?"
"כלום. אתה חמוד" הוא חייך לעצמו.
הרמתי גבה.
"אתה כבד..." לחשתי.
"אתה אומר שאני... שמן?" הוא הרים את מבטו אלי.
"אתה לא שמן... אתה... גדול? תראה... הגוף שלך גדול... הכתפיים שלך רחבות... החזה שלך... החזה שלך מנופח... הרגליים שלך חזקות..." משכתי בכתפיים במבוכה.
הוא הרים גבה.
"אתה מחמיא לי?" הוא קירב את ראשו על ראשי.
נענעתי בראשי.
"אתה שמן." פסקתי.
הוא צחק.
"לא... אני גדול" הוא חייך.
גלגלתי עיניים.
"קום..."
הוא הנהן וקם.
קמתי מהמיטה.
"אני הולך להתקלח..." לחשתי ונכנסתי.
"אני... אפשר גם?" הוא נכנס לחדר מקלחת.
נענעתי בראשי.
"תתקלח אחריי..." אמרתי.
הוא הרים גבה בחשדנות.
"למה?" הוא שאל.
"אני רוצה לבד..." חייכתי.
הוא הנהן.
"אם אתה צריך משהו... תקרא לי... אני פה." הוא אמר ויצא.
הנהנתי.
⚠️(פגיעה עצמית)
נאנחתי.
התיישבתי באמבטיה.
קיפלתי את רגליי אלי.
היה לי קר.
שטפתי את השיער ואת הגוף.
הגוף שלי כזה מכוער...
חייכתי.
שרטתי את הבטן שלי עם ציפורניי.
דם זלג מגופי.
דמעות ירדו על לחיי.
אני כזה פתטי.
אני כזה גרוע.
בן זוג גרוע.
אני בטח מעצבן אותו עד שנמאס לו ממני.
יללתי.
מהר שמתי את כפות ידי על פי בשביל להשתיק את קולות הבכי.
⚠️(נגמר)
"מון! אתה בסדר?" שמעתי את נייט שואל מבעד הדלת.
לא הצלחתי להוציא מילים מהפה.
"מון... אני נכנס." הוא נכנס.
הוא ראה את הדם הזולג על גופי
ושאני מקופל בפינת האמבטיה.
הוא לקח מגבת ועטף אותי בה.
הוא הרים אותי ולקח אותי למיטה.
הוא הניח אותי.
"מה קרה?" הוא כיווץ את גבותיו בדאגה.
הנחתי את ידי על לחיו וקירבתי את ראשו לראשי.
דמעות זולגות על לחיי.
"אני... מצטער..." לחשתי.
עיניי עצומות.
"מון...-"
"אני... אוהב אותך... אני מצטער... אם הכרחתי אותך... לאמר לי את זה בחזרה." המשכתי.
נייט כיווץ את גבותיו בכעס.
הורדתי את ידי ממנו.
הוא טפס אותה.
"מה?" שאלתי בלחש.
"אתה שלי." הוא אמר בכעס.
"שלא תעז לחשוב שוב ככה. אתה שלי. אני שלך. כמה שאתה לא מאמין בזה: אני אוהב אותך. אני סימנתי אותך כי אני אוהב אותך וכי אני רוצה אותך... לא כי חייבת אותי." הוא לחש בכעס.
חייכתי.
הוא הצמיד את מצחנו אחד לשני.
לאחר מכן גם את שפתינו.
נישקתי אותו בחוזקה.
"מון..." הוא לחש והתרחק.
"כמה שאתה אוהב אותי... אין צורך שתכאיב לי." הוא חייך.
הסמקתי.
"סליחה"
הוא חייך.
קירבתי את שפתי עליו.
"תפסיק להתנצל... אין לך על מה... אתה מושלם." הוא לחש.
הצמדתי את שפתינו.
הוא עלה עלי.
היה לי קר.
הורדתי את חולצתו.
הוא חייך.
"לאן אתה ממהר?" הוא הרים גבה.
"קר לי." אמרתי בכעס.
הוא צחק.
"אז גם לי צריך להיות קר?" הוא הרים גבה.
"תחמם אותי..." לחשתי.
אני נטל עבורו.
מה אני עושה?
הוא לא רוצה.
התרחקתי ממנו.
"ס- סליחה..." לחשתי.
הוא הרים גבה.
"למה?"
"אתה בטח... לא רוצה..." לחשתי.
"זה בסדר..." חייכתי.
הוא הרים גבה בחוסר הבנה.
"אני רוצה... אני רוצה לחמם אותך... גם מבפנים..." הוא לחש.
"איפה מון הגאוותן? החי בסרט?" הוא המשיך.
הסמקתי.
"אני לא חי בסרט" חייכתי.
הוא הרים גבה.
"באמת?" הוא שאל בשעשוע.
גלגלתי עיניים.
"אני תמיד "מון הגאוותן" פשוט... לפעמים "מון הגאוותן" מאבד את הגאוותניות שלו..." לחשתי.
הוא הנהן בהבנה.
"בכל מקרה... תוריד את החולצה שלי." הוא פקד.
צחקתי.
"וואההה" הוא חייך באושר.
"מ- מה?" פחדתי.
"הצחוק שלך מהמם!" הוא חיבק אותי.
צחקתי.
הוא נצמד אלי.
"נייט... אתה חונק אותי..." לחשתי.
זה בכוונה?
הוא רוצה להרוג אותי?
ברור שהוא רוצה.
אני אדיוט.
ומפגר.
הוא התרחק.
"סליחה..." הוא חייך.
אני מקשה עליו.
"מון...! אם אתה תמשיך לחשוב ככה... אני אכאיב לך... מאוד" הוא הזהיר.
"א- איך תכאיב לי?" שאלתי בחשש.
הוא נאנח.
"אתה לא תאכל ללכת... הרבה זמן..." הוא אמר.
"ל- למה?" שאלתי בהיסוס.
"כי אני אדפוק אותך!" הוא אמר בגאווה.
הסמקתי.
"אדיוט! ובכלל... איך אתה יודע מה אני חושב?" הרמתי גבה.
"אנחנו קשורים..." הוא הסביר בגאווה.
הנהנתי בהבנה.
"טוב... תחמם אותי" לחשתי.
"תפסיק לחשוב... אני אוהב אותך. הדבר היחיד שאני מסכים לך לחשוב עליו זה... החזה שלי" הוא ניפח את חזהו.
צחקתי.
"אתה באמת אדיוט." פסקתי.
הוא הנהן בגאווה.
הנחתי את כף ידי על חזהו.
הרמתי אליו את עיניי.
עיניו נצצו.
הוא נצמד אלי.
"מ- מה?" גמגמתי.
"אממ" הוא חפן את ראשו בכתפי.
"מה שתגיד... אהובי..." הסמקתי.
הוא הרים את ראשו.
"אהובי?" הוא חזר על הכינוי שנתתי לו.
משכתי בכתפיים.
"אוקיי... קרן שמש!" הוא השכיב את שנינו על המיטה.
"נייט..." לחשתי.
"מה?" הוא הרים את מבטו.
"אני... מלכלך אותך..." המשכתי.
הוא הרים גבה.
"מה?" הוא שאל.
"הדם..." לחשתי.
"אממ..." הוא התרחק ממני.
הוא שם מגבת חדשה עלי וניקה את עורי בעדינות.
"הנה..." הוא חייך.
"כואב לך... משהו?" הוא שאל בדאגה.
נענעתי בראשי.
ליטפתי את לחיו.
"אתה... יפהפה" לחשתי.
הוא חפן את ראשו בחזהי והזיז את ראשו מצד לצד.
"מ- מה?" גמגמתי במבוכה.
"אתה חמוד..." הוא נשכב עלי.
חפנתי את ראשו בזרועותי.
"מון..."
"כן?"
"אני לא מצטער... על שסימנתי אותך." הוא אמר.
חייכתי.
"אני שמח..." לחשתי.
"אממ... מון... היום... אני אחליט מה תלבש..." הוא החליט.
"מה?" הייתי מבולבל.
"אז ככה..." הוא נעמד והלך להוציא בגדים מהארון שלו.
"מהארון שלך?" שאלתי.
הוא הנהן.
"כנראה המכנסיים שלי יהיו גדולות אליך..." הוא הרהר.
הנהנתי.
"טוב" הוא לקח מהארון שלי מכנסי ג'ינס שחורות ארוכות.
הוא חזר לארון שלו, הוציא גופיה צהובה, וסוודר ורוד.
"קח" הוא הושיט לי את הבגדים.
לקחתי ממנו.
לבשתי את מכנסי הג'ינס, הגופיה הצהובה ואת הסוודר הורוד.
לבגדים היה ריח חזק של נייט.
הסנפתי אותם.
הוא הרים גבה.
הסמקתי.
"אוקיי... נצא?"
הוא לבש מכנסיי ג'ינס לבנות, גופיה לבנה ומעל סוודר לבן פתוח.