Beautiful Wolf/ זאב יפהפה

פרק 24

נ.מ מון
ניקיתי את פניו של מאי, נאנח.
"ילד" חייכתי והרמתי אותו.
הוא צחק.
"איך זכיתי בכזה ילד יפה?" שאלתי בחיוך, מנשק את לחיו.
הוא חייך, מלטף את לחיי.
התיישבתי על ספה, מניח את מאי בחיקי ופותח ספר.
הספר היה משעמם וסגרתי אותו, רואה שמאי נרדם ועוצם את עיניי, מרשה לעצמי להכנס לעולם החלומות.

=_=

נ.מ כללי
"תהרגו אותו!" צעקו.
"בבקשה לא!" היא התחילה לרוץ כשהגור הקטן בפיה.
"מי אביו?!" צעקו אחריה, מתחילים לרוץ גם.
"הוא שייך לי, זה לא משנה!" היא ענתה, ממהרת לרוץ מהר יותר.
היא רצה מהר מהם.
"תסתתר כאן, מון, תסתכל על הירח, כשהוא יעלם, אני אעלם איתו" היא הניחה את הגור הקטן על האדמה, מוסתר בתוך גזה עץ חלול.
הם הגיעו.
ה

יא חזרה לרוץ.
"תחפש את הגור, הוא לא אצלה!" צעק אחד.
הגור הקטן הסתתר בתוך הגזה בפחד.

"נפתרתי ממנה" השני חזר בריצה.
"הוא לא כאן" הראשון אמר, מחפש בשיחים את הגור הקטן.

הירח נעלם.

=_=

התעוררתי בבהלה.
מאי המשיך לישון.
נאנחתי, נעמד, מניח את מאי על מיטתו והולך לשתות מים, מתיישב על האי במטבח.
השעה הייתה, 23:48.
"איפה נייט?" שאלתי את עצמי, נייט נכנס לבית.
חייכתי.
הוא זרק את סוודרו על הרצפה, מתפשט בכניסה לבית.
"נייט, הכל בסדר?" הלכתי אליו.
הוא צעק בכעס.
נפלתי על הרצפה.
עיניו אדומות בכעס.
"נייט, תרגע, הכל בסדר" נעמדתי, מחבק אותו ולא משחרר.
הוא הסניף את ריחי ונרגע, מתרפק על צווארי.
ליטפתי את שיערו.
"אתה בסדר?" הוא שאל אותי.
"למה שלא?" ליטפתי את שיערו השחור.
"אתה לא רוצה לנקום?" המשיך לשאול.
הרמתי גבה, מחייך.
"נקמתי, אהובי, בהחלט נקמתי." חייכתי, מנשק את שפתיו.
הוא הרים גבה.
"איך?" הוא שאל בבלבול.
"אני יוצא עם האלפא של הבן שלהם, לא?" חייכתי, מצמיד שוב את שפתינו.
הוא צחק, מרים אותי על ידיו.
"אתה צודק" הוא העביר את אפו על אפי.
"מון..." הוא לחש.
הרמתי גבה.
הוא הניח אותי על הרצפה וירד על ברכו.
פערתי את עיניי.
"תתחתן איתי?" הוא חייך, מוציא קולר חדש, בצבע ורוד זוהר.
"אה, אצל זאבים אין טבעות?" שאלתי בחיוך, לוקח את הקולר ויורד גם כן על ברכיי ומנשק את הזאב ששוה את ליבי.
הוא צחק.
"ובכן, אם אתה מעדיף אפשר צמיד, אבל טבעות יפלו כשתהיה בגוף זאב..." הוא הסביר בחיוך.
הנהנתי.
"למה זה ורוד?" שאלתי.
הוא חייך בממזריות.
"כי אם זה היה אפור, היית שואל אותי למה זה אפור, אז הבאתי ורוד" הוא ענה והצמיד את שפתינו בשנית.

=_=

"אתה כל כך חתיך בורוד" צעקתי בשמחה.
נייט גלגל את עיניו.
"בסדר אהובי" הוא נישק את צווארי.
צחקקתי, מעביר את אצבעי על קולרו הורוד.
"אממ, זה לא יהיה חזק מדי לעין? זה לא יגרום לכם להתפס?" שאלתי בדאגה את נייט.
הוא הנהן.
"אצטרך להוריד את זה כשאצא לצייד" הוא חייך.
"אז, אתה רוצה לבחור לי עוד קולר?" הוא המשיך.
הנהנתי בהתרגשות.
הוא ליטף את שיערי.
השארנו את מאי אצל ג'ס וג'ון ויצאנו.
"חום או שחור?" הרמתי את מבטי אליו.
הוא חייך.
"מה שאתה רוצה, לא אכפת לי" הוא חייך.
הנהנתי.
קולר כחול כהה טפס את העין שלי.
"אפשר את זה?!" צהלתי.
קפצתי במקום.
נייט צחק והניח עליי את ידיו שאפסיק לקפוץ.
המוכר חייך והנהן.
"בבקשה" הוא הושיט לי את הקולר.
"תמדוד" שמתי את הקולר על צווארו והורדתי את הורוד.
"וואו, אתה סקסי" לחשתי במבוכה.
הוא צחק, מצמיד את שפתינו.
"זה טוב לשטח?" שאלתי.
הוא הנהן.
"זה מספיק כהה" הוא חייך.
"זה לא צמוד מדי?" הכנסתי את אצבעותיי מתחת לקולר.
"זה בסדר, וזה נמתח" הוא חייך.
ומשך מעט את ידי והראה לי שזה גדל.
"אה" חייכתי והנהנתי.
"יש לך עוד אחד כזה?" שאלתי את המוכר.
הוא הנהן והוציא עוד אחד.
"תודה" חייכתי.
הוא הנהן.
"למה צריך עוד אחד?" נייט הרים גבה.
"אני!" חבטתי בחזהו.
"אתה לא יוצא לשום מקום" הוא נשך את אוזני.
הסמקתי.
"ש- שתוק" דחפתי את ראשו ממני.
"בייבי" הוא לחש לאוזני.
"אתה לא יוצא לשום מקום" הוא המשיך ללחוש.
"בגלל זה אני לא שואל אותך" חייכתי והכנסתי את שניי הקולרים לתיק.
נייט גלגל את עיניו.

=_=

"מון..." נייט התיישב על הספה והתיישבתי עליו.
הוא הניח את ידו סביב מותני, בחיקי, מלטף את ידי.
הרמתי את מבטי לפניו.
הוא חייך.
"אתה כל כל יפה" הוא פרע את שיערי ונשק לשפתיי.
"אוקיי, אהובי" נשכתי את שפתיו.
"תקשיב" הוא התרחק מעט ממני.
"נייט, הצעת לי נישואים, אתה לא יכול לברוח לי" אמרתי בכעס.
הוא צחק.
"זה בכלל לא העניין." הוא גלגל את עיניו.
ניפחתי את לחיי.
"אממ, תקשיב, אפשר לדבר איתך על העבר שלך? בלי שתתחכם?" הוא הביט בעיניי.
התיישבתי לידו, ידיי בחיקי, משולבות אחת בשנייה.
הוא הניח את ראשו בידיו.
"על מה לדבר?" שאלתי בהיסוס.
"אנשים אנסו אותך!" הוא נעמד בכעס.
צחקתי.
"נייט, הם לא אנסו אותי, פשוט עשינו, אתה יודע, ושנינו היינו שיכורים אחריי העבודה ואני הייתי מותש, זה היה סידור מצוין לשנינו" חייכתי.
בעיניו לא היה שום זיק של צחוק.
בלעתי את רוקי, משפשף את ידי בידי.
"תקשיב, זה העבר, עכשיו אנחנו בהווה אז פשוט נחיה את זה?" שריר בלסתי פירכס.
הוא חייך והנהן.
חייכתי חיוך שקרי והנהנתי.
הלכנו לישון בלב כבד.
דמעות התחילו לזרום על לחיי.
הוא חושב שאני מגעיל.
בגלל שעשיתי את זה איתם.
יבבתי בשקט.
"ש... תפסיק לחשוב, אני אוהב אותך מלא" נייט הצמיד את חזהו לגבי ונשף לאוזני.
הסתובבתי אליו.
"אני מצטער" הוא נאנח.
"אני לא חושב שאתה מגעיל, גם אני עשיתי את זה" הוא הזכיר לי.
"זה שונה, הם אנשי זאב, והם סתם, אנשים" נאנחתי, מתחפר בחזהו.
"פשוט שתוק, אני אוהב אותך ואתה מהמם ומדהים" הוא הצמיד את שפתינו לנשיקה קצרה והניח את רגלו על מותני וידו מתחת לראשי והשנייה על צווארי.
צחקתי.
"אני שמח שאתה מרגיש בנוח" נצמדתי אליו, ממלאה את אפי בריחו הנעים.

x_x____________

סליחה שזה קצר, קצת נגמר לי הרעיונות🤧 אנחנו בסוף, זה עומד להגמר וכזה