הכל זה הקול

פרק שני

שחררתי את ידו והתחלתי ללכת משם "חכה חכה אני עוד אראה לך מזה" הוא צעק ברקע בזמן שדילגתי לשיעור הבא שלי.
_______________________________________________________________________________

הגעתי לשיעור הבא שלי, היסטוריה, יחסית משעמם אם תשאלו אותי אבל לפחות זה זמן לנוח.
אחרי היסטוריה היו שעתיים ארוכות של מתמטיקה ועוד שעה דיי מיותרת לדעתי של כימיה עד הפסקת הצהריים. 'בית ספר זה מתיש' חשבתי יוצא ממעבדת הכימיה אל חצר הקדמית של בית הספר.
'אילו כל זה לא היה קורה יכולתי להישאר והכל היה יכול להיות מושלם, הייתי יכול להעביר את הזמן עם שארלוט והנרי כמו פעם  ולא להיות המוזר שכל הזמן לבד' חשבתי ופלטתי אנחה עצב חסרת קול בעודי מטייל בחצר בית הספר.
"חשבת שנפטרת ממני צוציק?" שמעתי קול מאחורי, זה היה אותו כריס שחשב שיש לו צ'אנס מולי 'לא למדת את הלקח?' סימנתי לו "מתי תפתח את הפה שלך ותפסיק עם הנפנופי ידיים האלה מטומטם אחד" הוא אמר 'אני אילם חתיכת טיפש, אני לא מדבר' סימנתי והמשכתי להתקדם בחצר בית הספר ויכולתי לשמוע צעדים מהירים מתקדמים לעברי. הפנתי את מבטי אליו, איך לתאר את המבט שלו... זה היה כל כך מצחיק, הוא היה כל כך עצבני שפניו האדימו ועוד שנייה היה יוצא לו עשן מהאוזניים 'צריך מים? אתה עוד שנייה בוער' סימנתי וצחקקתי ללא קול כמובן "מה מצחיק אותך גמד?" הוא שאל מעוצבן במיוחד 'מצחיקה אותי העובדה שאתה לא מוותר' סימנתי ממשיך לצחוק ללא קול "אתה עוד לא הבנת איך זה עובד פה בנורת' הילס אז תן לי להסביר.. יש אנשים כמוני, המקובלים, העשירים ואלה שבאמת אמורים להיות פה ויש אנשים כמוך. פריקים, לא קשורים, לא רצויים ולא חשובים. אז אם אתה לא רוצה לסיים מת כדי שתעזוב כמה שיותר מהר" הוא אמר מוציא ממני גילגול עיניים ארוך במיוחד. 'נו באמת אם הייתי רוצה הייתי יכול לקנות ולמכור את הילד הזה' חשבתי על האיום המוכר שלי שתכלס עשיתי יותר מפעם אחת שגרתי באנגליה, זה היה מאוד מצחיק בעיניי ובעיניי חבריי הטובים.  "אני במצב רוח טוב אז רק אזהיר אותך גמד, תלך מפה לפני שתתחרט על זה" הוא אמר לי והלך 'אנחנו נראה מי יתחרט על מה' סימנתי יותר לעצמי הלכתי לכיוון הכיתה שיעור הבא שלי.

היום נגמר והתחלתי בצעדתי הביתה. נכנסתי בדלת הבית ונעלתי אותה אחרי "אבא אני בבית" קראתי והלכתי למטבח מוצא אותו שם באמצע הבישולים. "איך היה היום שלך קודי שלי?" הוא שאל מניח על השולחן סירים וקופסאות מלאות באוכל "היה סביל" עניתי מתבונן בו ממשיך להעמיס על השולחן "סביל? מה הכוונה סביל?" הוא שאל "סתם עשו קצת צחוקים על זה שאני אילם והיה איזה מטומטם אחד שחושב את עצמו" הסברתי והתחלתי להעמיס אוכל על הצלחת "מטומטם שחושב את עצמו... אתה מתכוון לסוג של בריון?" הוא שאל והנהנתי לחיוב שהתחלתי לאכול "נראה מה נעשה בקשר לזה" הוא אמר והיה אפשר להרגיש את הגלגלים במוח שלו מתחילים לעבוד, "לא צריך, אני אטפל בו בכוחות עצמי" אמרתי לו בחיוך, מודע לעובדה שכנראה כל הפה שלי מרוח ברוטב שמנת "אני הולך לחדר המוזיקה" אמרתי, מסיים לאכול "אולי תחכה לאבא שלך שתי דקות? בבקשה?" הוא ביקש וגילגלתי עיניים מחייך אליו "בשבילך תמיד דאד, כמה זמן שתצטרך" אמרתי ונשארתי לשבת עד שגם הוא סיים.