פרק שלישי

200 27 33
                                    

"למה זה טוב?" שאלתי אותה בזמן שהתחלנו ללכת לכיוון בית קפה אחד "כי ככה" היא אמרה ונתקעה במשהו, יותר נכון מישהו...

הצוציק!...

________________________________________________________________________________

"אאוץ', תסתכל לאיפה אתה הולך ילדון" ריילה אמרה ואז קלטה שזה הצוציק מהבית ספר "זה אתה שוב.. תגיד מה יש לך?" היא שאלה והוא נופף בידיו שוב פעם, אני כבר לא יכול לסבול את הניפנופי ידיים האלה! "תפתח את הפה שלך לפני שאני אתחיל לנפנף בידיים שלי מפגר אחד" צעקתי עליו, גורר מבטים מכמה הורים שהיו עם ילדיהם בפארק, בייחוד מאחת עם ילד בן חמש או משהו כזה שהסתכל על ידיו של הצוציק. הגמד פתח את פיו, והזיז את שפתיו ללא קול "טוב תכנית, הוא פתח את הפה שלו" ריילה אמרה, מוציאה ממני גילגול עיניים ארוך במיוחד בזמן שהיא צחקה מהבדיחה הטיפשית שלה "עזוב אותו כריס, אנחנו לא בבית ספר והכלום ושום דבר הקטן הזה לא אמור להפריע לנו" היא אמרה לי מנסה למנוע ממני להמשיך ובצדק, ההורים שלי יהרגו אותי אם מישהו פה יתקשר למשטרה בגללי. "שיהיה" מילמלתי והיא התחילה ללכת והצטרפתי אליה, דוחף אותו מהדרך שלי, לא בודק מה קרה לו וממשיך עם ריילה לכיוון בית הקפה.

________________________________________________________________________________

נקודת מבט של קודי בוי UwU

________________________________________________________________________________

הטיפש דחף אותי והפיל אותי, חצוף!, סימנתי בידיי מספר מילים גסות (היתרון בשפת סימנים זה שאתה יכול לקלל כמה שבא לך כל עוד אתה לא ליד מישהו שמבין) 'טיפש אחד' חשבתי ונאנחתי ללא קול "אתה בסדר ילד?" שמעתי מישהי שואלת אותי, הפנתי את מבטי אל האישה, היא עמדה לידיי עם הבן שלה שהביט בי עם מבט המום 'אני בסדר, זה סתם בריון אחד' סימנתי ובאופן שהפתיע אותי היא השיבה לי בשפת סימנים גם כן(!) 'הכל יהיה בסדר, לפעמים קשה להבין את המצב ולמה אתה ככה, יקח לו זמן עד שהוא יפסיק' היא סימנה ולפני שיכולתי להיות בשוק היא הסבירה 'טימי שלי חירש' היא סימנה עם מבט של 'אז תפסיק לקלל עם הידיים' ובנה נופף אליי 'זה מסביר את המבט שלו' חשבתי 'אז גם אתה מדבר עם הידיים?' שאלתי אותו והוא הינהן לחיוב והבעתו השתנתה משוק לחיוך חמוד של ילד בן חמש 'אני יודעת שזה מגיע מאמצע שום מקום ולא קשור לשיחה בכלל אבל אתה עושה במקרה בייביסיטר?' היא שאלה אותי 'לא בדרך כלל, למה?' החזרתי, פעם אחרונה שיצא לי לעשות בייביסיטר הייתה לפני שלוש שנים לאחותו הקטנה של חברי הטוב הנרי, אליזבט. היא ענתה לי הפעם במילים "קשה למצוא אנשים שיודעים את שפת הסימנים, אין לי בייביסיטר קבוע ואני ממש צריכה אחד, נראה לך שתוכל?" היא אמרה בטון מלא תקווה וגרמה לי להרגיש רע בשביל הבן שלה, כמעט ואף אחד לא מבין אותו, כל כך קטן וכבר בכל כך הרבה תסבכים בחיים, מה יקרה שיגדל ויגיע לבית ספר?!. 'בכיף אהיה הבייביסיטר שלו' סימנתי עם חיוך והבטתי על טימי 'רוצה לשחק יחד?' שאלתי והוא הינהן לחיוב כל כך מהר שעוד שנייה היה עף, ילדון מתוק.

הכל זה הקולWhere stories live. Discover now