הכל זה הקול

פרק שביעי

"מה אני עושה?" מלמלתי וגיחכתי בקול כאוב אבל לפני שהספקתי לומר משהו אבא שלי דיבר מהחדר שלו "אתה בבית קודי?" הוא שאל שיצא מהחדר שלו וראה אותי, הבוכה והחיוור ואת כריס ההמום ומבולבל "מיי גודנס איזה טעות" הוא אמר שהבנו מה בעצם קרה הודות לכעס שלי...

________________________________________________________________________________

"קודי?" כריס שאל מבולבל "אה..." ניסיתי לחשוב על תירוץ אבל אבא שלי הגיב בשבילי "כן קוראים לו אריק קודי הרלינג, יש לך בעיה עם זה?" הוא שאל ונעמד מול כריס "יש לי בעיה, מה פאקינג קורה פה?!?!" הוא צעק ואני ואבא שלי נאנחנו "מה עושים עכשיו?" שאלתי את אבא שלי ושנינו היינו אובדי עצות עד שלפתע קולו של כריס נשמע "רגע... השם הזה הוא לא של איזה זמר אנגלי שהיה איתו סיפור גדול?" הוא שאל וראיתי איך פשוט פוצצו את הבועה הבטוחה שלי ושל אבא שלי. "כן, זה השם של איזה זמר אנגלי שהיה איתו סיפור גדול" אבא שלי ענה בשקט והבעתי השתנתה שהבנתי שבעצם אנחנו הולכים לעזוב שוב "אני שונא אותך כריסטופר בראון" צעקתי עליו, מרגיש מובס והלכתי לחדר המוזיקה, נועל את עצמי שם ומנגן לי בשקט באחת הגיטרות, מנסה להתמודד עם האסון החדש בחיי.

________________________________________________________________________________
זמן כריס

________________________________________________________________________________

'שישנא אותי, מה אני כבר יכול להגיד' חשבתי ואביו הסתכל עליי "אני מצטער על התנהגותו של קודי שלי" הוא אמר והלך לכיסא במטבח, התיישב עליו וסימן לי לשבת לידו.

"למה לעזאזל הוא העמיד פני אילם?" שאלתי את אבא שלו אחרי שהשוק עבר "זה סיפור ארוך ומתוסבך" הוא אמר ונאנח בעצב "קודי שלי הוא ילד שעבר יותר מידיי" הוא מילמל מסתכל לכיוון חדר נעול שבוקעת ממנו מוזיקה נעימה "למה אתה מתכוון?" שאלתי, לא מעלה על דעתי עם מה זמר קטן ומפורסם צריך להתמודד "לפני שמונה חודשים אחי הלך לעולם הבא והוא היה זה שעודד את קודי בכלל להתחיל לכתוב.. אני זוכר את הפנים של קודי שריץ' הביא לקודי את העט נוצה ההוא ואיתו הם כתבו את השיר הראשון שלו לפני חמש שנים, החיוך הזה לעולם לא ימחק לי מהזיכרון" הוא אמר בחיוך חולמני ובאותו רגע נזכרתי במשהו.. אני דרכתי ושברתי לו עט שנראה כמו עט נוצה 'פאק' חשבתי, מרגיש קצת רע עם זה אבל לא הרהרתי על זה יותר מידיי כי אבא של ארי~ קודי.. חזר לדבר "אבל אחי נפטר ובאותו זמן גם קודי גילה שיוליה היא בוגדת ואם זה לא מספיק שהבן שלי היה זה שגילה שאמא שלו היא אישה בוגדנית היא גם ברחה עם הכסף שהוא הרוויח בזכות קולו" הוא אמר ודמעות זועמות וכאובות זלגו במורד עיניו "ולגולת הכותרת, האיומים מיוליה והזקן המפיונאר שלה על החיים שלו... היינו חייבים לברוח" הוא אמר וקולו נחלש לאט לאט והתחלף בלחישה חסרת קול "הבן שלי עבר יותר מידיי" זה מה שנאמר בלחישה שאחריה הוא כיסה את פניו הבוכות בידיו "אה.... אני לא יודע מה להגיד.." אמרתי בכנות, מרגיש יותר ויותר רע בגללו "נדמה לי שכל מה שאתה צריך לומר לו זה סליחה" הוא אמר לי וקם "אני אכין משהו לאכול, תדפוק על הדלת ותדבר איתו" אביו הוסיף וניגש למקרר להוציא דברים בשביל לבשל.

עמדתי מול הדלת הסגורה, עוד לא דופק עליה 'מה אני אמור לומר לו אחרי כל זה?' תהייתי ונגשתי בשקט למוזיקת הקלידים שלפתע מילים התווספו.

'when I close my eyes.
I see happy world full with laugh and smiles, without any cruel.
You and I holding hands.
Smiling and enjoying our time together,
But now it's gone.

When I open my eyes?
I see you with him, when I was left behind.
You still smiling and laughing when I'm broken.

At list you are happy
It wasn't a waste.
I loved you babe but now you said good bye.'

המילים פסקו ואיתם המוזיקה 'קדימה כריס' חשבתי ונקשתי בדלת "מה?" הדלת נפתחה ומולי?

מולי עמד ילד שבור...

________________________________________________________________________________
בו!
נכון לא ציפיתם לראות אותי כל כך מהר?
אז צבא חתלתולים יקר שלי...
בגלל דיל עם Taffyta20 יש היום שני פרקים אבל יש קאצ'.
מחר יהיה לה בוחן על האזבין הוטל ואם היא לא תענה עליו עד השעה 20:00 לא יהיו פרקים במשך שבוע וחצי (וחצי שבוע זה ארבעה ימים)

תאחלו לה בהצלחה(!) ובגלל עצלנותי הנוכחית לא אכתוב שאלות לפרק הבא

תכתבו בתגובות שאלות ואולי אענה
(ומה דעתכם על היצירה המקורית שלי: 'good bye babe'??)

ועד כאן ב:
✨'הכל זה הקול'✨

ביוש