"תעוף מיד למיטה! שום אורח לא ישן על ספה!" הוא כעס עליי כאילו אני ילד בן שלוש שהפיל איזה אגרטל עתיק בן מאה שנים, שייש "בסדר אלך לחדר שלו" מלמלתי ונכנסתי לחדר שעל דלתו היה תו גדול שבמרכזו היה רשום שמו 'קודי'.
________________________________________________________________________________
חדרו היה מאוד שונה ממה שציפיתי. ציפיתי להמון מרכיבים מוזיקליים בחדר כמו הדפס תווים על כל דבר אפשרי ולכל האלבומים והשירים שלו שיהיו תלויים על הקירות אבל לא.. החדר היה חדר מאוד פשוט, קירות לבנים עם חלון אחד עם וילון חצי אטום בצבע לבן, מיטת נוער מצופה בסדינים אפורים ושחורים. "ציפיתי לקצת יותר צבעים" מלמלתי לעצמי ממשיך לסרוק את חדרו המסודר למדי. "למה אתה מטייל בחדר במקום להיות במיטה ישן?" שאל אותי אבא של קודי בזמן שנכנס לחדר עם קודי הישן על גבו, "תירגע אני נכנס למיטה עכשיו" אמרתי בגלגול עיניים ממושך על דאגנותו "אל תגלגל עליי עיניים" הוא אמר לי והביט עליי במבט מעוצבן. עליתי למיטה שלו ונשכבתי עליה, המצעים הרכים והכריות שנותנות לראשך לשקוע בהן היו כמו חלום "לילה טוב לך" אמרתי לאבא של קודי, עדיין לא יודע מה שמו "לילה טוב" הוא אמר ואני עצמתי את עיניי, מנסה לישון בעוד שמשקל נוסף הופיע על המיטה, לא ייחסתי לזה חשיבות ונתתי לעצמי לשקוע בשינה עמוקה.
________________________________________________________________________________
קודי טיים בייבי >ow
________________________________________________________________________________
אור חלש של בוקר בצבץ מהחלון, מעיר אותי משנתי באיחול בוקר טוב חם. פקחתי את עיניי וניסיתי להימתח אבל לא עבד לי, זה הרגיש כאילו אני כלוא או משהו. הבטתי לצידה השני של המיטה ופלטתי צרחה בהלה קצרצרה, באמת הייתי כלוא אבל, השאלה היא איך הגעתי לסיטואציה הזאת?!.
'איך אני יוצא מזה?!!!'
איך אני יוצא מזה? אני מחכה כמו מפגר עד שהוא יתעורר...
כן, הבן אלף הזה מועך אותי בחיבוק מתוך שינה!
שיתעורר כבר!!! למרות... שהוא נראה נחמד שהוא י~ מה לעזאזל עובר עליי? מחסור בחמצן? "היי, כריסטופר, תקום" אמרתי בקול שקט כי זה בוקר אבל השמוק לא קם "תקום כבר!, או לפחות תשחרר אותי!" הגברתי מעט את קולי, מנסה להשתחרר מאחיזתו, 'גאד למה הוא בכלל מחבק אותי?' תהייתי לעצמי אבל יותר מקווה להשתחרר מאשר לתשובה.
הזמן המשיך לעבור. חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה, 'אוקיי זה כבר ממש מעצבן' חשבתי ובאותו הרגע, הגאון החליט ברוב טובו להתעורר "מה הולך פה?" הוא מלמל ופקח את עיני הדבש שלו "אה ילד!" הוא צעק ודחף אותי מהמיטה שלי! "את מי אתה חושב שאתה דוחף?" שאלתי קם על רגלי וחשבתי שאולי נפגעתי בראשי כי זה היה נראה כאילו הוא.. מסמיק?... יאפ בוודאות פגיעת ראש. "ס-סליחה" הוא גימגם וקם לעמידה בקפיצה כל כך מהירה שאפילו לא מצמצתי והוא כבר רץ ליציאה מהחדר שלי 'חתיכת מוזר' חשבתי ונגשתי להתחיל להתארגן.
לאחר עשר דקות יצאתי מחדרי, לבוש בג'ינס קצר וסוודר שהיה פעם של אבא שלי אבל אולי או אולי לא גנבתי לו אותו, מה?! יש עליו דינוזאורים!, נכון הוא גדול עליי בשלוש מידות בערך והוא מגיע לי עד הברכיים והשרוול ארוך מהיד שלי בהרבה אבל אני אוהב אותו. יצאתי מחדרי והלכתי לחדר האמבטיה. מסתרק, מצחצח שיניים ושוטף את הפנים "מושלם" אמרתי מסתכל על פניי במראה עם חיוך. יצאתי מהחדר אל המטבח "בוקר טוב דאד" אמרתי מתיישב ליד השולחן והבטתי ב... מה?! כריסטופר?! "אממ.... אבא שלך אמר שהוא יוצא להביא את העיתון" הוא אמר לי והנהנתי בשקט "מה אתה עושה?" שאלתי אותו, רואה שהוא בוהה בשייש בחוסר אונים "מנסה להבין איך להכין אוכל" הוא אמר באנחה "אתה לא יודע לבשל? על אמת?" שאלתי והוא הביט בי בכעס, אם מבט היה יכול להרוג הייתי ממזמן שוכב על הרצפה מת "למה לעזאזל שאדע איך לבשל? יש לי בבית משרתים ויש לי כסף לאכול בחוץ כל ימי חיי" הוא אמר כמו הילד המפונק שהוא, 'טיפש מפונק' חשבתי, נאנח בשקט "אני אכין משהו, שב" אמרתי לו וקמתי מהכיסא וניגשתי למקרר והתחלתי להוציא ירקות, ביצים, גבינות וחלב, מתחיל להכין ארוחת בוקר לי, לו ולאבא. במהלך כל הבישול המהיר הזה כריס לא הפסיק לבהות בי, לא יודע אם בגלל שהוא בדרך כלל לא מבשל או מסיבה אחרת אבל זה הטריף אותי, זה לא שאני עושה משהו מיוחד. "אולי תפסיק לבהות בי? בחיים לא ראית מישהו חותך סלט?" שאלתי בעוקצנות, מביט בו וממשיך לחתוך את הסלט בזהירות אבל הוא לא הגיב, הוא פשוט המשיך לבהות בי, מה עובר לו בראש לעזאזל?? התעלמתי ממנו והמשכתי בלהכין את הסלט ולטבל ולאחר מכן עובר ללהכין כמה חביתות.
אחרי עשר דקות הכל היה מונח על השולחן ובאותו הרגע הדלת נפתח "קודי, כריסטופר, אתם עדיין כאן? "אבא שלי שאל "אנחנו במטבח דאד!" קראתי לו והוא בא אלינו "הכנת לאכול? הייתה מחכה לי ואני הייתי מכין" הוא אמר והניח את ידו על כתפי "תשבו לאכול ואחר כך תצאו לבית הספר" הוא אמר והתיישב גם הוא "בתאבון לכולם" אמרתי לשניהם והתחלנו לאכול.
"ביי כריסטופר" אמרתי לו שהגענו לבית הספר ונכנסתי בשערים הגדולים שלו, לא באמת מחכה לשמוע מכריס תשובה.
________________________________________________________________________________
בו! זמן לכריס
________________________________________________________________________________
"ביי כריסטופר" הוא אמר לי והלך, לא מחכה לתשובה ממני. 'אני חייב לדבר עם ריילה דחוף!' חשבתי ונכנסתי לבית הספר, ממהר למצוא את חברתי הטובה.
______________________________________________________________________________
בו!
אז צבא חתלתולים יקר...
החיים המשוגעים שלי טיפה נרגעו אז אני רוצה לנצל אותם כל עוד אני עדיין יכולה
בזאת אני מכריזה על הפשרת הספר והנה לכם גם פרק חדש!
ואני אנסה לשחרר לכם פרק נוסף לקראת יום שישי הבא(!)
המון תודה על הכל צבא חתלתולים מושלם שלי ועד פגישתינו הבאה...
בייי!!!!
❤️🧡💛💚💙💜
❤️🧡💛💚💙💜
YOU ARE READING
הכל זה הקול
Romanceהדבר האחרון שקודי חשב שיכול לקרות לו זה שחייו יתהפכו מקצה לקצה... מאור הזרקורים באנגליה לכלום ושום דבר בארצות הברית אתם בטח תוהים "מה כבר קרה לו?" ותאמינו לי שהרבה.... קודי הרלינג הינו זמר אנגלי צעיר (כולה בן 16) שזכה לכינוי"the Angel" בזכות קולו המ...
