Red Secrets (g×g)

You stupid bitch

אני לחוצה, הידיים שלי מזיעות, הראש שלי קופץ במין טיק עצבני ואני בועטת במדרכה עד שכואבות לי האצבעות של הרגליים. אני חוזרת שוב ושוב על הנאום ששיננתי לי בראש כבר איזה אלף פעם בחצי שעה האחרונה, ואז סוף סוף מרגישה בטוחה מספיק כדי לצלצל בפעמון הדלת. צעקת "רגע!" לחוצה בוקעת מבפנים, ואחריה חריקות של מיטה וגרירת רגליים. הדלת נפתחת ואני מתחילה לדבר: "תראי מארי, חשבתי על זה הרבה ואני כל כך מצטערת, הייתי בת זוג מזעז-"
"סופי?" הקול שעונה לי הוא רך וגבוה מדי מכדי להיות הקול של מארי. אני מרימה את המבט שתקעתי בנעלי האולסטאר המשופשפות שלי כדי לא לבכות בשיחה שתכננתי, ורואה את האנה עומדת מולי. השיער שלה מבולגן, הסוודר שלה הפוך ונראה שנלבש ברישול, ועל הצוואר שלה היקי אדום סגלגל. "האנה? מה את עושה פה?" אני שואלת, למרות שאני בבירור לא רוצה לדעת את התשובה המתבקשת. "אני בבית של חברה שלי. השאלה היא מה את עושה פה?" לפני שהספקתי לענות, נשמעה צעקה מהבית "האנה? מי זה?" "אף אחד חשוב." האנה כמעט יורקת עליי את המילים, ואני קוראת בחזרה כדי לעצבן אותה "זאת סופי!" עוד גרירות רגליים נשמעות, ובין רגע נעמדת מולי גם מארי - לבושה למחצה עם היקי גדול על החזה. "סופי?" "מארי, אני מצטערת על כל מה ש-" "סופי עכשיו עשר בלילה, מה לעזאזל?" "למה כולן צריכות להפריע לי באמצע הנאום?! אם היית עונה כשהתקשרתי בשמונה, לא הייתי צריכה לבוא עד לכאן! עכשיו תני לי לסיים! בכל מקרה, מה שרציתי לומר זה שאני מצטערת על כל מה שקרה ביננו. הייתי נוראית, ולא התחשבתי בזה שביקשת ממני שוב ושוב לצאת מהארון, אבל עכשיו התשתניתי, אני מבטיחה! אמרתי לאמא שלי ואמממ... בכל מקרה, אני מוכנה לזוגיות בריאה ונכונה עם כנות ואמת, כמו שרצית." "סופי תראי..." מארי מתחילה והאנה קוטעת אותה מיד: "אולי את עם הקליטה האיטית שלך מוכנה עכשיו לזוגיות, אבל מארי כבר התקדמה הלאה, את אפילו מבינה כמה סבך גרמת לה?! עכשיו את באה לפה אחרי שאמא שלך בעטה אותך מהבית" היא מעיפה מבט בתיקים ובמזוודות שסביבי "ופשוט מצפה שהאנשים שפגעת בהם כי חתיכת חרא אנושית שחושבת רק על עצמה, יחזרו עלייך על ארבע וישמחו שאת באה?! את יודעת, אם את רוצה לפתח קשרים, את צריכה אשכרה להשקיע באנשים חוץ מעצמך, ולחשוב לפני שאת עושה דברים. עכשיו עופי מחברה שלי ואל תחזרי לפה שוב אי פעם! אנחנו לא רוצות עוד משחקי סופי מזדיינים יותר!!!" בכל השנה וחצי שאני מכירה את האנה, מעולם לא ראיתי אותה כל כך עצבנית. היא תמיד הייתה נעימה ומתוקה, אבל עכשיו הכעס שלה גדול כל כך וזה אפילו יותר מפחיד לראות בן אדם כמוה כועס ככה. המילים שלה ממש צורבות, ולרגע אני יכולה להבין מה אמא שלי הרגישה כשצרחתי עליה מילים קשות. והחלק הכי כואב? חלק ממני, קטן ומודחק, ידע שהיא צודקת. אני באמת חתיכת חרא אנושית שחושבת רק על עצמה, אבל לא יכולתי להודות בזה פה מולה. אז אני פשוט עומדת ושותקת, כשהדמעות חונקות לי בגרון והרגליים שלי משותקות ולא מצליחות לזוז. ורק כשמארי פותחת את הפה אני מצליחה לקחת את המזוודות שלי ולברוח מהמקום.
אני עוד יכולה לשמוע את מארי צועקת על האנה "וואט דה פאק?!" לפני שהכל נעלם משדה הראייה שלי. אני נכנסת למכונית המשופשפת מיד שנייה שלי, שקניתי עוד לפני שהכרתי את דיוק והצלחתי להשאיר אצלי בניגוד לבית, לרהיטים, להכל בערך...
האינסטינקטים שלי מתעוררים, ובלי מחשבה מוקדמת אני מוצאת את עצמי בדרך לשום מקום. הרוח מתגברת, ופנסי הרחוב המהבהבים מאירים באור צולע את ערימות העלים הגבוהות והמפתות לקפוץ עליהן שמצטברות על המדרכה. אני שונאת את זה. שונאת שונאת שונאת את העובדה שהכל מתפורר סביבי. אני שונאת את האנה הזונה שגנבה לי את מארי עם חיוכי הסוכר המזויפים שלה. אני שונאת את מארי הכלבה הטיפשה הזו שבחרה בה על פניי. היא לא יכולה לראות שאני יכולה לתת לה כל כך הרבה יותר?! היא אוהבת אותי! היא צריכה אותי! אנחנו נועדנו להיות!
הנופים העירוניים מתחלפים אט אט בדרכי עפר, ורק בעזרת האור האפילו פחות טוב של פנסי המכונית שלי אני מצליחה לא להיתקע בעצים. בהחלטה של רגע אני עוצרת בשדה חרציות שנראה מבודד, מקווה לא למות או להיחטף על ידי רוצח פסיכופת ויוצאת מהאוטו.
מין צורך חייתי מוציא את המילים מהגרון שלי ואני מתחילה לצרוח: "מארי!! כלבה מטומטמת!! איך את לא יכולה לראות שאני האדם המושלם עבורך?! מטומטמת! מטומטמת! מטומטמת! את אוהבת אותי!! את צריכה אותי!!! אותי!! לא את האנה המזדיינת הזאת!! אני האדם בשבילך!!! לא היא! אני!!! פאקינג אני!!! בשבילך בגדתי ושיקרתי והייתי צריכה להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלי! בשבילך!! בשבילך איבדתי את אמא שלי!! בשבילך יא זונה!!! זין! זין! שיט! חרא! חרא! זבל! פאק!!! שיזדיין העולם!!!" אני צורחת את הקללות האהובות עליי שבטח היו גורמות לאמא שלי להחליף צבעים ולשטוף לי את הפה בסבון עד שכואב לי הגרון ואני לא מצליחה לנשום, ועכשיו, בלי יכולת לצרוח את מה שאני חושבת, המחשבות עפות לי בראש ומציפות אותי. על איך שהחיים שלי דפוקים, על איך שכולם בסוף יעזבו אותי, שאשאר שנואה, לבד, בודדה. ומארי ומארי ומארי. עוד אחד מהעמודים שהחזיקו אותי בחיים מתמוטט, ואני לא עומדת בזה. שיט פאק מארי שונאת אותי האנה שונאת אותי ואמא שלי שונאת אותי ודיוק שונא אותי ובצדק זה מגיע לי אני נוראית זין הלוואי שלא הייתי קיימת בכלל ומה יקרה אם אני אמות מישהו בכלל יצטער אני לא חושבת כלבה מטומטמת מארי את חרא אני שונאת אותך אני אוהבת אותך אני לא יכולה לנשום כואב לי הראש פאק תפסיק לזוז צוואר חשבתי שהצלחתי להיפטר מכם טיקים אני רוצה להיפטר בעצמי הלוואי שסוף סוף אוכל למות חתיכת זונה מלוכלכת האנה אני הזונה המלוכלכת אני שונאת אותי כל כך אני הורסת לכולם את החיים אני אנוכית וחושבת רק על עצמי מגיע לי למות אני רוצה למות אני רוצה למות אני רוצה למות למות למות למות ל- ברווח הקצר בין מחשבה למחשבה, אני עושה משהו שלא עשיתי כבר ארבע שנים. אני דוחפת שתי אצבעות לגרון, ומקיאה את נשמתי.