קרב עד המוות!

-19-

אני ודילן רצנו כאילו אין מחר אל מה שניראה לנו כמו היציאה מכאן.

עברנו דרך המסדרון הלבן ומלא הגופות שהאורות שלו היבהבו שוב ושוב, ''חייבת להיות דרך א-א-איפה היציאה???'' דילן אמר והתנשף מהריצה חסרת המעצורים שלנו.

פתאום הבזיק לי רעיון שאולי יכול להוביל אותנו ליצאה...

''כשעינו למוות את מייק וכשאדי מת, אני קלטתי שדן פשוט נעלם, והדלת היתה סגורה בכלל....אז-''

דילן קטע אותי והמשיך את המשפט במקומי ''כן! אז מה אם יש עוד דלת בחדר שבו היינו?!'' הוא חייך והמשיך לרוץ, עדיין מחזיק ביידי

''בדיוק'' צחקתי..

הגענו לאותו החדר, שתי הגופות של הרוצח במסיכה ושל הנרי שכבו דוממות ומרוחות בדם על הריצפה..

הסתכלנו על הקירות בחדר בניסיון למצוא משהו, כל דבר שרק יוביל אותנו החוצה..

''אוקיי, אני יחפש בקצה ההוא'' דילן אמר והצביע על הפינה המרוחקת בחדר ''ואת תחפשי כאן'' אמר

הינהנתי אליו ונשמתי עמוק, זהו עכשיו אני לא מוותרת, אני חייבת לשמור על קור רוח עד שאני ימצא משהו, גם אם זה יקח ימים שלמים אני ימשיך לחפש.

מיששתי את הקירות, בעטתי בהם בכוח, אבל כלום, הם היו קשים מידי בדיוק כמו קיר רגיל, אם צריכה להיות דלת אז היא כניראה צריכה להיות פחות קשה...

ראיתי על השולחן העינויים לידי סכינים ואפילו גרזנים...לא הייתה לי סבלנות למצוא את היציאה רק בעזרת כפות היידים שלי, אז הלכתי על דרך אחרת...

לקחתי גרזן כבד וענק והנפתי אותו ואז הנחתתי אותו בכוח על הקיר, מה שהיה שם זה רק כמה סדקים בודדים, גם אם אני ימשיך שעות זה בקושי יכול להוביל אותי למשהו אני יכולה סתם להמשיך ובסוף לגלות שזה מבוי סתום, וחוסר הידיעה כאן פשוט הורג אותי.

אז הלכתי לעבר הקיר השני וחבטתי עם הגרזן בתוך הקיר, עדיין,,,כלום רק כמה סדקים

אוף! מה עושים עכשיו?? אני מתחילה להתמלא בעצב ומתחילה להתייאש....לא, אסור לי!

''דילן, יש לך אקדח?'' אמרתי

חמש שניות עברו ושום קול לא נשמע...

''דילן?''

הסתובבתי אחורה

דילן לא היה מאחורי,הוא לא היה בחדר בכלל

רצתי אל המקום בו דילן אמור להיות ''דילן?'' התחלתי לפחד רק שלא קרה לו משהו.

''את חייבת לראות את זה!'' שמעתי צחוק מאחורי שידת הענויים

''דילן! זה אתה?'' אמרתי והתקרבתי אל השידה

לא הצלחתי לזהות בבירור את הקול שלו הוא היה נשמע מעומעם.