הזכוכיות נפלו מבין ידי....
המשכתי ללכת אחורה.....
דן: איך תרגישי, אם מישהו יעקוב אחריך!!?!!.....ויקשיב לכל מילה שלך!!
....בגלל הטעות הקטנה שלך אני חושב שצריך ללמד אותך קצת לקח.....
הוא הרים את קולו במשפט האחרון.
הסתכל עלי במבט זועם, ושלף משהו מהמגירה.....
דן: המסיכה הזאת מוכרת לך במקרה?, אמילי.....
הוא חבש את המסיכה וסינן את שמי בהבעת גועל.
לא הפסקתי להתנשף.....
הייתי המומה מידי....
הצבעתי עליו, והאצבע שלי רעדה שאמרתי בקול חנוק
"א-א-אתה, בגדת בי!! אתה פאקינג רוצח!!!".....
שמעתי אותו צוחק צחוק ערמומי...
הוא שלף סכין מכיסו, קם מהכיסא והתחיל לצעוד לעברי, תוך כדי שהוא לא מפסיק לצחוק....
רצתי במהירות בחזרה למסדרון החשוך..
לא היה לי מושג לאן לרוץ....
אז נכנסתי לדלתות שאפילו לא הכרתי...
הבית היה ענק מידי כדי שאני יכיר את כולו.....
סובבתי את ראשי אחורה, כדי לראות איפה הוא, אבל לא ראיתי אף אחד...
הסתכלתי לכל הצדדים במהירות, ולא שמעתי צעדים או צחוק מחריד מתגלגל...
עצרתי לרגע והתנשפתי.....
הייתי בחדר גדול שבו מאוכסנים כמה ארגזים ועיתונים ישנים....
הצבע על הקירות היה דהוי ומקולף...
בקצה של החדר היתה דלת עם צבע מקולף עליה.....זה היה ניראה כאילו לא נגעו בה שנים....
באתי אליה במהירות...
והזזתי את הידית....
הדלת היתה נעולה!!!.....
אני חייבת למצוא את המפתח!!....
רצתי לארגזים, הפכתי דפים משורבטים עם כתבי יד, ניגשתי לעוד ארגז....
שם ראיתי עוד כתבי יד, והמון תצלומים של נערות ונערים בני גילי......
על הארגז הראשון הופיע "משחקי הקרב 1".....
ועל הארגז השני "משחקי הקרב 2"
ועל הארגז השלישי "משחקי הקרב 3"
וכן הלאה, עד למשחקי הקרב 6.....
ניגשתי לארגז השישי בהיסוס...
ושלפתי מישם, כמה תמונות של נערות ונערים בגילי,
לא הבנתי מה פשר הדבר המוזר...
המשכתי לדפדף בתמונות....
עד שראיתי תצלום שלי!
YOU ARE READING
קרב עד המוות!
Horrorחייה של אמילי, נערה בת 16 שגרה בבית נורמלי....משתנים והופכים לבלתי רגילים.... כי קבוצת רוצחים אכזריים חוטפים אותה... !ושולחים אותה לתוך משחק רצחני שבו היא חייבת להילחם ראש בראש בקרב עד המוות ובמשחק הזה.... רק אחד נישאר חיי...
