קרב עד המוות!

-13-

ישבתי על הריצפה הקרה ובהיתי בתא הריק של דילן...
זהו, אני לבד....
לא רק זה שאני מרגישה לבד, אני מרגישה שאני זה שגרמתי לכך....
אני מרגישה שאני אחראית ללבד הזה....
שניהם לא כאן בגללי.....
שניהם מתו...
בגללי.....
הדמעות ירדו מעצמם הכרחתי את עצמי לא לבכות אבל זה לא אפשרי...
הדבר היחיד שניחם אותי היה זה שאני עוד אפגוש אותם....
אחרי המוות שלי....
אני אפגוש אותם למעלה, בגן עדן....
נאנחתי וחיבקתי את רגליי....
אבל אחרי מה שעשיתי אני בטוחה שמקומי הוא בגיהנום!.
כן, אני בטוחה בזה.....
אני חושבת שמגיע לי למות!
כן! זה מגיע לי....
אז למה שאני לא יברח מהמקום הזה בדרך הכי מהירה??
אני פשוט יעשה את מה שדילן עשה! אני יתאבד!
אני ייברח מהסיוט הזה!....
אבל אז התמונה של המשפחה שלי עברה לי בראש....
אם אני ימות, המשפחה שלי תמות....
אני יתן לזה לקרות?....
אני יקבע את הגורל שלהם ככה?
שוב זה קורה!! כולם בסוף מתים בגללי!!
השענתי את ראשי על קיר התא....וניסיתי להפסיק את הדמעות אז עצמתי חזק את העניים.
מתי זה יגמר?!
מתי הסיוט הזה ייגמר!!!!

הקרבות כאן הולכים ונהיים גדולים יותר....
עכשיו כמעט כל שעה נשלחים 2 נערים לחדר הקרבות....
כולם מתחילים להצטמצם.....
אני לא בדיוק יודעת כמה נשארנו, אבל אני לא רוצה לדעת....
איכשהו אני כבר מאחלת שישלחו אותי שוב לחדר הקרבות....
כדי לגמור את כל הסיפור הזה...
במוות שלי.....
אבל לא שלחו אותי לשם מאז הקרב שלי עם רייצ׳ל אין לי מושג למה. הם אולי משחקים בי...
הם אולי מארגנים אותנו לפי איך שהם בוחרים לארגן...
הכל משחק אכזרי אחד מכור.....
מעניין מה אמא שלי היתה חושבת אילו היתה רואה אותי הורגת אותם....
ומה אבא שלי יגיד לי אם היה רואה זאת....
אולי הם מראים להם אותנו???
אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע בשבילי, לרצוח, או שהאנשים הכי קרובים אליי יראו את זה...
גם אם אני אצליח להישאר בחיים ולצאת מכאן...
אני יודעת שזה עוד לא ייגמר...
החיים שלי ישתנו לגמרי! הם לא יהיו כמו שהיו פעם...
הפחד הזה....
הכאב הזה....
הכל!!
ישאר איתי לנצח!.
אבל מצחיק לחשוב שאני זאת שאי פעם אצא מכאן בחיים...
פתאום קולו של מייק קטע את מחשבותיי
״אממ חבר׳ה סתם כדי לדעת...כמה נישארנו?״
היתה דממה לכמה שניות...
״ארבעה״ מישהי ענתה
מה!?!
איך זה יכול להיות? איך נשארתי בין הארבעה האלו!
רק ארבע...
ארבע נשארו בחיים....
אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה תחושה של הקלה...
זאת אומרת זה סוג של הקלה שהציפה אותי לשנייה אבל אז הפחד הזה חזר שוב...
זה אומר שהשלוש האלה הם האנשים הכי חזקים והכי מסוכנים כאן!...
יש לי רק דבר אחד לקוות אליו...
שהאדם שאני ילחם מולו לא יהיה מייק...
אבל רק שחשבתי עליו הוא המשיך לדבר...
״אוקי אז ככה בואו נסכם מי האנשים שעוד נשארו בחיים, אני,כמובן, קייט, סאם, ואמילי, אה סליחה טעות שלי, זאת אמילי החונקת!״ הוא אמר.
התעצבנתי שהוא קרא לי כך.
מייק הדביק לי את הכינוי הזה שהרגתי את הנער בקרב הראשון וכרכתי את החבל סביב צווארו למוות...
אני לא רוצה להיזכר בזה...
ויותר מזה אני לא רוצה שיקראו לי בכינויים חולניים כאלה!
אז פשוט החלטתי להגיב ״אל תקרא לי ככה!!״ התעצבנתי.
״אני יקרא לך איך שאני רוצה מתוקה, את עוד תמותי בשיטה אכזרית וכואבת מאוד! יותר אכזרית משיטת החבל שלך!״.
״לך לאזעזל! אתה לא תיגע בי!!״ צרחתי בכל כוחי תוך כדי שטילטלתי את הסורגים בכוח .
לא הצלחתי לשלוט בזה, לא הצלחתי לשמור על קור רוח, פשוט הוצאתי את כל הזעם שלי מבפנים.
צרחתי עד שהוצאתי את הכל.
ושמעתי את מייק צוחק מהצד.
״שקט!!״ נערה שהבנתי ששמה קייט צרחה.
״תפסיקו!! שניכם!!״
סאם קטע אותה והמשיך ״הם באים!״
השתתקתי ופחדתי נורא....
מי יצטרך להילחם במייק?
אני מייחלת לכך שלא אני...
שמעתי את חריקת הדלת....
התנשפתי בפחד....
הצעדים של הרוצחים במסיכות התקרבו...
הם היו הרבה...
זה אומר שהם שוב מאכילים אותנו??
שמעתי שהם פתחו תא.
״ניפגש בחדר הקרבות״ זה היה מייק.
הם לקחו את מייק.
מיד אחרי זה שמעתי עוד תא נפתח...
אבל הם עדיין לא הלכו....
שמעתי עוד תא נפתח..!
לא הבנתי מה קורה כאן....
עד שלפתע ראיתי את הרוצח במסיכה מתקרב לתא שלי ופותח אותו...
רעדתי מפחד...
הייתי נחושה בדעתי ולקחתי גרזן...
לפחות אני ינסה לעצור בעדו....
איכשהו....
הרוצח גרר אותי עד לחדר הקרבות והשליך אותי לתוכו...
נעמדתי בהלם...
הסתכלתי על מייק...
על סאם...
וקייט....
כולנו הסתכלנו זה על זה בבילבול...
כולנו בתוך חדר הקרבות...
כולנו צריכים להילחם זה בזה עד המוות...
החוקים השתנו....
זה הקרב האחרון!.