קרב עד המוות!

-12-

״לאאא!!״ צרחתי....

הסתכלתי על האולר....

שנפל על הריצפה בקירקוש מתכתי...

״אני לא יכול לעשות את זה!!״ הוא צרח.

הוא התחיל לבכות, ושם את שתי ידייו מעל ראשו...

גם אני בכיתי....

אבל דמעות של הקלה...

״אני משתגע!! אני פשוט משתגע! אני לא יכול! אני מרגיש שאני מתחרפן כאן!״ הוא השאיר עדיין את ידייו מעל לראשו והתחיל להסתובב במעגלים בתוך התא שלו.

״עשית את הדבר הנכון דילן....תאמין לי״ ניסיתי לחייך אליו חיוך מאולץ ככל שיכולתי, להראות לו שהכל בסדר...

למרות שהכל ממש לא בסדר....

הוא ישב על המיטה והסתכל עלי במבט רגזני...

״זה שלא הרגתי את עצמי ושהחלטתי להישאר בחיים, זה ממש לא בגללך אוקיי!?!! ואם את חושבת שאני אי פעם ימשיך לדבר איתך אז את טועה! ובגדול!״ אמר.

לא הצלחתי להיתאפק, הייתי חייבת להגיב...

״אנחנו ממילא לא נדבר!! לא איתך ולא עם אף אחד אחר כאן! במשחק הזה יש רק מנצח אחד שחכת!!?״ הרמתי את קולי ״במוקדם או במאוחר ינסו להרוג אותך! אז תגיד תודה שניסיתי לפחות להציל אותך ולא להניח לך למות עכשיו! ״

דילן קם מהמיטה ואחז בסורגים ״אני יודע שעשית את זה כדי לשחק אותה נחמדה אלי עכשיו, ואחר כך להרוג אותי בחדר הקרבות״ אמר.

״זה ממש לא בגלל זה!!״ צרחתי

״אז בגלל מה זה!!!?״ הוא השיב בצרחה גדולה אף יותר.

״זה בגלל-״ הוא קטע אותי

״אוי אני מת לשמוע״ הוא מלמל

״זה בגלל שאני אוהבת אותך!!״ אמרתי.

הוא שתק ורק הסתכל עלי...

״זה בגלל שאני אוהבת אותך ואתה חשוב לי!!״ לא שלטתי במה שיצא לי מהפה אבל פשוט המשכתי ״אני ישר הבנתי שאתה לא כמו כל אחד אחר פה! אם אתה היית בוחר למות....אני-״

הוא הסיר ממני את מבטו ונאנח....

הוא חזר אחורה ושכב על המיטה....

הוא פשוט התעלם ממני....

הרגשתי דקירה קטנה בליבי....

״את יודעת....״ הוא אמר פתאום ״אם לא הייתי מקשיב לך.....באמת הייתי מת....כי זה באמת מה שרציתי.....למות.....אז אולי בפעם הבאה פשוט תעזבי אותי בשקט! תניחי לי למות! כמו שהנחת לאחותי למות! כאילו שאכפת לך ממני....״ הוא הנמיך את קולו ״וגם אם כן.....פשוט תעזבי אותי רוצחת...״

הוא הסתובב לצד השני ולא ראיתי את פניו....

לא יכולתי לשמוע את זה, לא ידעתי שאי פעם יקראו לי רוצחת...