פתחתי את עניי הייתי נורא מטושטשת...
לאט לאט הפוקוס חזר אלי...
״אהההה!!״ מייק צרח צרחות נוראיות.
קפצתי בבהלה והבטתי במהירות אל מייק, פתחתי את פי בפחד כשראיתי סכין תקועה לו ברגלו!
ניסיתי לעשות משהו אך הידיים שלי היו קשורות חזק לכיסא שעליו ישבתי הרגע...
״מייק! מייק! תנשום עמוק! אל תחשוב על הכאב! אני יוציא אותנו מפה! תחזיק מעמד, אוקי?״ ניסיתי להרגיע אותו למרות שהמצב היה נורא.
הוא הינהן אלי והתנשף וניסה להפסיק את הדמעות שגזלו לו מעניו...
הסתכלתי במהירות מסביב.
לא היה אף אחד בחדר! החדר היה חשוך ומנורה יחידה אחת היבהבה מעלינו...
אבל לידי היה שולחן שמעליו היו...
היו....
התנשפתי בפחד...
מעליו היו סכינים, מספרים קטנות, ועוד כל מיני דברים איומים שרק מנתחים יודעים מה הם....
כמובן שהם לא היו מנתחים, הם רוצחים שרוצים לנתח אותנו כניראה...
בעינויים!
לא לא, תפסיקי לחשוב על זה תפסיקי.
אדי...
איך זה קרה? למה אדי?!
למה למען השם!?! למה הוא עושה לי את זה! איך!
איך הוא בגד בי ככה!! איך!
תפסיקי לחשוב על זה!! תתאפסי!
לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי.
ניסיתי להתיר את הקשר בחבל שאליו קשרו את ידי.
ניסיתי וניסיתי אבל הקשר חזק מידיי.
אני חייבת משהו חד כדי לחתוך את זה.
הסתכלתי על השולחן ועל הסכינים שהיו מעל...אוקי אני חייבת לנסות...
התקרבתי כמה צעדים עם הכיסא שלי עד שהייתי קרובה מאוד לשולחן ואז בעטתי בכוח בעזרת רגלי הימנית בשולחן, קיוותי שסכין תיפול משם, קיוותי שמשהו יפול משם...
המשכתי לבעוט אבל הדבר היחיד שנפל משם היה מספרים קטנות.
זה לא הדבר שיעזור לי להשתחרר מהקשר הזה..
ואם אני ימשיך לבעוט ולעשות רעש אז הם יגיעו לכאן ....ואלוהים יודע מה הם מתכננים לעשות לנו...אני לא רוצה לדעת.
הסתכלתי על מייק ואז על הסכין הנעוצה ברגלו...
היה לי רעיון מחריד אבל מיהרתי למחוק אותו מיד...
ראיתי אותו נושך את שפתיו ומתפתל מכאבים.
ודם זלג ממורד רגלו...
לא יכלתי לראות את זה...הסבתי את מבטי ואמרתי לו מה התוכנית....כי זאת הדרך היחידה שלנו לצאת מכאן.
״מייק״ לחשתי ״אני צריכה שתשתף איתי פעולה בכל מה שאני אומרת, גם אם זה פעולה נוראית בשבילך, זאת הדרך היחידה שלנו להשתחרר מהחבל ולנסות לצאת מכאן! אתה מקשיב?״
״כן אני מקשיב״ הוא לחש ובקולו שמעתי כאב.
״מייק? אתה יכול לנסות להוציא את הסכין מהרגל?״ שאלתי בפחד.
״לא, אמילי אין מצב! זה כל כך כ-״
״אין לנו זמן מייק! תתכופף ותוציא את הסכין בעזרת השיניים שלך! אוקי?! זה השלב הראשון! עכשיו אסור לך לזרוק את הסכין מהפה שלך לריצפה! תשאיר אותה אצלך ותתקדם עם הכיסא שלך אלי ! והשלב השני הוא פשוט להביא לי את הסכין לידיים שלי ואני כבר ינסר את החבל! אני יודעת שזה נשמע מטורף אבל זאת הדרך היחידה!״
״זה יותר ממטורף! אני לא יכול לעשות את ז-״
פתאום שמעתי צעדים מעבר לדלת.
״מהר!״ אמרתי לו
הוא ישר התכופף לגובה של הרגל שלו שבו נימצאת הסכין , הוא נשך את הידית של הסכין והתחיל למשוך החוצה....שמעתי אותו צורח אבל הסכין מנעה ממנו לצרוח חזק יותר.
הדם השפריץ החוצה והתפזר לכל עבר.
הסתובבתי לא רציתי לראות ״מייק אתה בסדר, אתה בסדר גמור״ לחשתי עם דמעות.
שמעתי את הכיסא שלו מתקדם תוך כדי שהוא לא מפסיק לצרוח.
כשהרגשתי את הסכין בין ידיי נשמתי לרווחה.
מייק חזר למקומו ולא הפסיק להתנשף.
״כל הכבוד מייק!״ חייכתי אליו את החיוך הכי נחמד שלי להראות לו שהכל בשליטה, למרות שניראה לי שהחיוך שלי היה מפוחד.
אבל הוא לא חייך אלי הוא פשוט הינהן.
התחלתי לחתוך את החבל וקיוויתי שהסכין לא תחליק מבין ידיי...
עצרתי את נשמתי כשהדלת נפתחה.
דן ואדי ירדו באיטיות במדרגות לעברנו...
התחלתי להזיע בידיים...
ניסיתי לחתוך את החבל יותר מהר, ניסרתי וניסרתי..
החבל היה עבה מידי ועד שאני יצליח לחתוך את כולו יקח די זמן.
YOU ARE READING
קרב עד המוות!
Horrorחייה של אמילי, נערה בת 16 שגרה בבית נורמלי....משתנים והופכים לבלתי רגילים.... כי קבוצת רוצחים אכזריים חוטפים אותה... !ושולחים אותה לתוך משחק רצחני שבו היא חייבת להילחם ראש בראש בקרב עד המוות ובמשחק הזה.... רק אחד נישאר חיי...
