קרב עד המוות!

-22-

נעצתי את מבטי בדילן, לא עיקלתי את המשימה. כלומר אני לא חושבת שאני או דילן נוכל באמת להעז לאכול גופה שהרגנו לפני פחות משעה...ועוד את כולה. אני לא חושבת שזה אפשרי, או בכלל הכרחי!.

''למה הוא עושה לנו את זה? למה דווקא אותנו?'' דילן אמר בטון חלש.

''אתה שואל את הבנאדם הלא נכון''

''טוב'' הוא נעמד פתאום והעביר נושא ''כמה זמן יש לנו?''

העברתי את מבטי מהשעון אל דילן ''שעה וחצי''

''זה לא הרבה בכלל, אבל אין לנו ברירות אחרות אנחנו חייבים לעשות את זה''

הינהנתי אליו.

''טוב, תעזרי לי עם הגופה''

ניגשתי ביחד עם דילן אל ארגז הקרטון הסגור, דילן פתח אותו והסתכל על הגופה, הבעה של גועל נראתה על פניו. אני בטוחה שגם על פניי.

צבע הגופה קיבל צבע שונה מלפני כמה דקות, הסכין שדילן נעץ בראשו פער בגולגולתו חור עצום ומלא דם שזלג במורד ראשו והפך לדם בצבע שחור שהכתים את כל בגדיו, רציתי להקיא כשראיתי את זה ובנוסף לזה גם הריח הנורא שבקע מתוך ארגז הקרטון וגם מחדר האמבטיה הסמוך הגביר עוד יותר את הדחף הזה.

איך אני מכניסה דבר כזה לתוך הפה שלי???

''אמרתי שתעזרי לי להרים את הגופה! את שומעת אותי בכלל?''

''מה? אה..כן בסדר!''

אני חייבת לחזור לפוקוס! תתאפסי על עצמך אמרתי לעצמי בלב.

הוא הוציא את הסכין מראשו, וקול פכפוך נשמע, ועוד דם זלג מראשו וכיסה את הקרטון באדום.

הוא העיף את הסכין אל השולחן ואז הרים את הראש של הגופה, ואז הזדרזתי להרים את הרגליים של הגופה. הרמנו את הגופה המרקיבה אל הרצפה ודם כיסה את חולצתו של דילן ואת ידייו שהחזיקו בראש הגופה.

״אוקיי! מה עושים עכשיו, איך חותכים אותה?״ שאלתי וניסיתי לייצב את קולי אך זה לא עזר .

״תביאי לי את הסכין״

ניגשתי לשם ולקחתי את הסכין ביידים רועדות והבאתי אותה דילן, מנסה להישאר כמה שפחות מפוחדת.

״אוקיי עכשיו זה החלק הרע״

הוא הרים את הסכין גבוה באוויר והחזיק את הידית בשתי ידיו ואז הנחית אותו בתוך חזהו של הגופה והתחיל לחתוך במהירות לאורך...ניסיתי לא להיסתכל אבל זה לא מה שבדיוק יעזור לי, הרעש, הרעש של הסכין ננעצת בבשר , הריח, הריח המבחיל של הגופה שנחתכה עורר בי רק יותר את הדחף להקיא.

שמתי יד על פי ועצמתי עניים.

עד ששמעתי את קולו של דילן ״קחי את זה! תשימי על השולחן!״