Control [Larry Stylinson] .Seasons one and two. ✔

פרק 35

"הארי?" דיברתי אל הטלפון.

"לואי" הוא אמר.

"מחר אני נוסע לאמא שלי.. אז אני לא ממש יכול-" מלמלתי והוא קטע אותי.

"זה בסדר , תתקשר אליי שתגיע לשם, ותודיע לי אם משהו לא כשורה" הוא אמר.

"הכל יהיה בסדר" גיחכתי מהדאגה שלו.

"בכל זאת תתקשר, אל תדאיג אותי סתם" הוא התעקש.

"אוקי, נדבר" ניתקנו.

ארגנתי את התיק שלי, התגעגעתי מאוד לפיבי ודייזי הקטנות, למרות שדיברתי לא מזמן עם לוטי ופיז אני כבר לא יכול לחכות לראות אותן.

הכנסתי לתיק כמה זוגות מכנסיים, זוגות תחתונים, גרביים, חולצות וג'קטים, הכנסתי את המטען שלי כדי לא לשכוח אותו והטענתי את הטלפון שלי עם המטען השני.

לקחתי את הבושם האהוב עליי והכנסתי גם לתיק, אני יודע שאת כל שאר הדברים כבר יש לי שם, וגם נשארו לי קצת בגדים בחדר הקודם שלי אז אין סיבה שאני אדאג.

אחרי שאירגנתי את התיק שלי הלכתי אל המטבח והכנתי לי פנקייקים, שתיתי נס קפה כמו תמיד והתיישבתי בסלון.

"אמא?" עניתי לטלפון.

"מתוק! הודעתי כבר לפיבי וללוטי שאתה בא" היא אמרה בהתרגשות.

"מעולה" חייכתי.

"מתי תצא מחר?" היא שאלה.

"בערך ב10 בבוקר, אני לא ממהר" מלמלתי שאכלתי מהפנקייק.

"אני כבר לא יכולה לחכות לראות אותך" היא אמרה.

"תמסרי לכולן שאני אוהב אותן" חייכתי.

"גם אנחנו אותך!" נשמעו פיבי ודייזי ברקע וצחקקתי.

"נתראה אמא" ניתקנו.

--------------

קמתי בבוקר, נאנחתי בכעס שאני צריך לקום מהמיטה, וזרקתי את הראש שלי על הכרית כדי לנסות לתפוס עוד תנומה.

לאחר כמה דקות קמתי מהמיטה, הלכתי לכיוון המטבח ואכלתי כמה פנקייקים שנשארו מאתמול.

אחרי שהתארגנתי וצחצחתי שיניים לקחתי את התיק שלי והטלפון ויצאתי לכיוון האוטו.

שמתי את התיק מאחורה והתקדמתי לדלת שלי ואז הטלפון שלי צלצל, הארי.

"הלו?"

"יצאת כבר?" הוא שאל בדאגה וגיחכתי בשקט.

"עכשיו אני יוצא" אמרתי ותוך כדי נכנסתי למכונית.

"כמה זמן אתה מתכוון לשהות שם?" הוא חקר.

"שבוע.. או שתלוי אני עוד לא יודע" אמרתי ושמתי את הטלפון על המושב השני כדי שאוכל לנהוג.

"אכלת כבר?" הוא שאל כאילו הוא אבא שלי או משהו כזה.

"כן.." מלמלתי.

"אני אדבר איתך יותר מאוחר לואי, אני חייב לבדוק משהו" הוא אמר.

"ביי" אמרתי והוא ניתק.

אחרי שעתיים שנסעתי עצרתי בבית קפה וקניתי דונאטס, ישבתי שם ואכלתי. בתכנונים שלי רציתי לאכול ותוך כדי לנסוע כדי להגיע יותר מהר אבל אין טעם למהר כרגע אז נשארתי.

השעה הייתה אחד בצהריים שחזרתי אל האוטו שלי, על פי מה שאני זוכר הנסיעה לשם לוקחת שלוש שעות פחות או יותר.

--------------

"היי אמא" חייכתי שהיא פתחה את הדלת בהתרגשות ומסביבה, צמודות אליה עמדו פיבי ודייזי מחייכות חיוך ענק.

"לואי!" פיבי צעקה פתאום וקפצה עליי, הייתי רגיל לזה אז הרמתי אותה במהירות. מהר מאוד דייזי טיפסה על הכתף שלי ושניהן היו על ידיי.

"לוטי ופיז!" אמא שלי צעקה לבית, לוטי ופיז הגיעו לאחר כמה שניות.
"לואי!" לוטי אמרה וחיבקה אותי, מה שהיה כמעט לא היה אפשרי מנוכחותן של הבנות על ידיי.

"התגעגענו" פיבי מלמלה וקברה את פניה הקטנות בכתפי.

"לא היית פה כבר שנה!" דייזי מיהרה להתלונן.

"אני יודע , אבל הנה אני עכשיו" חייכתי והתיישבתי איתן בסלון.

"רוצה לאכול משהו?" אמא מיד שאלה.

"לא תודה, אכלתי לפני כמה זמן" חייכתי וליטפתי את ראשה של פיבי שנח על חזהי.

"את עייפה?" שאלתי אותה והמשכתי ללטף את ראשה.

"אתמול לא הצלחנו לישון כי לוטי דיברה כל הלילה עם חברות שלה" היא התלוננה.