Control [Larry Stylinson] .Seasons one and two. ✔

פרק 49

יום אחרי ברנדון הרגיש קצת יותר טוב מהכדורים שהבאתי לו, אבל הוא עדיין היה עייף כאילו הוא לא ישן בחיים שלו, השיעול שלו קצת עצר אבל הוא עדיין השתעל די הרבה.

הוא לא אכל כלום ביומיים האחרונים וזה מדאיג אותי, למרות שאין תיאבון שחולים אני עדיין חושב שהוא צריך לאכול כמו בן אדם. כי כל מה שהוא עשה עד עכשיו זה לישון.

לפחות יהיה לו זמן לישון עכשיו כמה זמן שהוא רוצה.

עלינו עם לואי על אותה טיסה, ושמתי לב שדרק גם עלה. הוא באמת עם לואי.

התיישבתי במקומי והדלתי את הלפטופ, ושמתי לב אליהם, היד של דרק התעסקה בשיער של לואי ואני לא יודע אפילו למה זה מעצבן אותי כל כך, ברנדון נשען על החלון ונרדם כבר ישר, ולא הפסקתי להסתכל על דרק ולואי שכל הזמן ציחקקו ודיברו.

השתדלתי לעבוד כי אני ממש חייב, והודתי לאלוהים שבסוף לואי ודרק נרדמו. אחד על השני אבל לפחות נרדמו.

אף פעם לא הייתה לי בעיה לאכול את האוכל של המטוס, אני לא יודע למה אנשים כל כך שונאים את זה. לי זה היה אפילו טעים.

ברנדון התעורר אחרי שעתיים והיה אפשר לשמוע את הבטן שלו מקרקרת עד לארצות הברית, בכל מקרה הוא לא אהב את האוכל שהדיילת נתנה לו.

לואי ודרק ישבו ספסל אחד לפני מי שמולנו, ובאמת שלא יכלתי לשלוט בעצמי ופזלתי לכיוונם, כל הזמן.

-

"ברנדון, בייב קום אנחנו נוחתים" נגעתי בכתפו והוא שיפשף את עיניו.
.

"אני עייף" הוא התלונן והניח את ראשו על כתפי.

"אני יודע, שנגיע הביתה אני אתן לך לישון כמה שתרצה, מבטיח" אמרתי וליטפתי את שיערו.

"שתי דקות לפני נחיתה. תבדקו שאתם חגורים היטב" נשמע ברמקולים וזה גרם לברנדון להיאנח.

ירדנו מהטיסה והתעלמתי מדרק ולואי שהלכו ממש מאחורינו.

"רוצה משהו לאכול? ראיתי שלא אהבת את האוכל שהדיילת נתנה לך" אמרתי בשקט והבטתי בברנדון.

הוא הניד בראשו והמשיך ללכת.

שהגענו הביתה סוף סוף, ברנדון אפילו לא רצה לפרוק את המזוודות, הוא זה שעשה את זה שהלכנו למקומות אבל הוא פשוט שכב על הספה בסלון וקם ממנה רק אחרי ארבע שעות בערך, זה מטורף.

"הארי? איפה הכדורים שקנית לי?" ברנדון שאל והתיישב על הריצפה ליד המזוודות.

"לקחת אחד בבוקר ואחד בצהריים, אתה לא יכול לקחת עוד אחד."

"אבל אני לא מרגיש טוב, בכלל." הוא משך באפו ונשכב על הריצפה.

"קום מהריצפה, אני יודע שאין לך כוח לכלום אבל הריצפה קפואה ואתה לא תחלים בכלל אם תישאר ככה."

הוא נאנח בכבדות ואז חזר לשבת בספה.

"להכין לך תה?" שאלתי אחרי כמה דקות וכיביתי את המחשב.

הוא הנהן, ברנדון תמיד מכין לעצמו דברים אבל הוא באמת היה נראה רע, הוא היה חיוור.

"מחר אני אקח אותך לרופא, מאוחר עכשיו אז אני לא יכול.." 

הכנתי לו תה והבאתי לו לסלון, התיישבתי לידו ושהוא סיים את התה הוא הניח את ראשו על ברכיי.

**

-נקודת המבט של לואי

לטוס עם הארי זה היה הדבר הכי נורא בעולם. הוא לא הפסיק להסתכל עליי ועל דרק.

הוא לא היה הכי מרוצה מזה שעברתי איתו, אבל הוא ישרוד. זה לא שאני שואל אותו. קיבלתי עבודה ואני יינצל אותה והדבר האחרון שמעניין אותי זה שהוא גם שם.

זה היה מגוחך שהוא היה מופתע שדרק באמת בא איתי, הוא לא האמין לי באותו יום שאמרתי לו שאני ודרק ביחד.

אנחנו בנתיים במלון, עד שנמצא דירה.

דרק שונא את הארי ברמות בלתי ניתנות לתיאור, אני מאמין שהרבה מכך נובע ממה שהוא היה צריך לסבול שהייתי שבור מהארי.

הייתי הבן אדם הכי מציק ומעצבן ואידיוט בעולם. בזמן שהארי כנראה היה עסוק בלהתמזמז עם החבר האדיוטי שלו.

לא מגיע לו את הבחור הזה, לא שאני מחבב אותו אבל לא מגיע לו אף אחד כי הוא לא באמת תיקן את הטעויות, הוא יישאר זבל לא משנה כמה הוא יינסה לשכנע את עצמו שהוא מלאך.

כי אף אחד לא משתנה קיצונית בגלל שהוא תורם כסף שהוא במילא לא צריך. כי כל אחד היה תורם בשביל שם טוב בתקשורת.

מפה לשם בסוף הוא יעשה משהו שיגרום לו ולברנדון להיפרד, ואז הוא ימשיך הלאה בקלות בזמן שברנדון ההוא יהיה שבור.

דרק לא רצה לשמוע את ההתנצלויות והמתנות שהוא קיבל ממארק, ומארק הודה שהייתה לו חברה.

שתבינו, אני התנהגתי כמו מטומטם כי הארי אפילו לא התנצל בפניי. ומה שהוא עשה יותר גרוע מלבגוד, כי אפשר לקבל אמון שוב בבן זוג שלך בבגידה.

אבל הוא עזב. בלי לומר מילה על כך, וטס כדי לקבל משכורת יותר טובה.

עזב אותי כדי לקבל משכורת יותר טובה.