Control [Larry Stylinson] .Seasons one and two. ✔

פרק 46

שחזרתי למלון שלנו, ברנדון לא היה בחדר ופתחתי את הפתק שהיה על השולחן. למה הוא לא יכל לשלוח פשוט הודעה?

'היי לאב, אם אתה חוזר ועדיין לא חזרתי תדע שאני במסעדה. רציתי שתאכל איתי אבל ידעתי שאתה עסוק מאוד, ותתקשר אליי אם אתה רוצה שאני אזמין לך משהו. אוהב אותך x'

החזרתי את הפתק למקומו ופתחתי את המיני בר, הייתה שם רק חבילת שוקולד וחלב לנס קפה.

שלחתי הודעה לברנדון "תזמין לי נגיסי עוף וצ'יפס, אני הולך לקנות לנו דברים נורמלים. נגמר לנו גם הקפה."

החלפתי את החליפה שלי לחולצה פתוחה עם כפתורים וסקיני ג'ינס, השארתי את המגפיים החומות שלי עליי כי זה לא ממש משנה..

שהגעתי לסופר, הרגשתי ממש מטומטם כי אני בדרך כלל לא קונה את האוכל. קניתי מה שידעתי שדי שימושי, כמו עוגיות וכאלה.

דרק היה שם והוא הביט בי לשנייה, ממשיך ללכת, דרק שנא אותי עוד מלפני שפגעתי בלואי.  אבל עכשיו הייתה לו סיבה טובה לשנוא אותי וללואי בטח לא אכפת, כי הוא שונא אותי גם.

לואי לא יודע על השינוי שעשיתי, אבל הייתי רוצה שהוא יידע. אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני אותו בן אדם שהייתי פעם, אני יודע שעשיתי טעויות אבל תיקנתי אותן.
הוא זה ששילם על הטעויות האלה ואני מצטער על זכ, בכל מקרה לא היה לי מה לעשות עם זה, ולא יכולתי לתקן את זה.

אין מה לתקן, גם אם הוא שונא אותי אני בטוח שהוא עבר הלאה כבר ממזמן.

בלילה ההוא שהוא נתן לי את עצמו, אהבתי אותו אפילו יותר. ואני נשבע שאהבתי אותו, אבל הרסתי את זה.

הוא השתנה מבחינה חיצוניתב הוא סידר את השיער שלו לבלורית והוא היה נראה כל כך טוב ככה, העיניים הכחולות שלו נהיו בהירות יותר.  הזיפים ועצמות הלחיים שלו היו ברורים יותר מתמיד.

הוא השתנה כל כך גם בכללי, עברו רק שנתיים מאז. למרות שגם אני השתנתי, זה לא ככה.

הייתי רגיל לראות אותו מסתובב עם חליפות, והקפוצ'ונים הגדולים שהוא לובש עכשיו יושבים בשלמות על הגוף הקטן והיפה שלו.

אני צריך להפסיק.

ניערתי את ראשי והעברתי את הדברים בקופה.

אני לא יכול לחשוב על לואי עכשיו, יש לי את ברנדון. וברנדון מושלם.
ואני לא צריך יותר ממנו.

"הכל יוצא 23$" הקופאית אמרה והעירה אותי מהמחשבות שלי על לואי, ואני מודה לה על כך.

שילמתי על הכל ויצאתי עם השקיות למכונית, לא נהגתי כי יש לי נהג בשביל זה.
הוא מסיע אותי ממקום למקום, חוץ מכמה מקומות בודדים כאן שנסעתי אליהם בעצמי.

בדקתי את הטלפון וברנדון שלח לי הודעה שהוא חזר למלון לפני כמה דקות.

שנכנסתי לחדר, ברנדון הוריד את החולצה הארוכה שלו ולבש גופייה קצרה.

"היי בייב." הוא חייך ונתן לי את השקית עם האוכל שלי.

"אני גווע." קראתי ופתחתי את הקופסה במהירות.

"מה קנית?" הוא שאל ופתח את השקיות שעמדו בכניסה, לא טרחתי אפילו לשים את הדברים במקום.

"עוגיות ושטויות, לא ידעתי מה לקנות עוד. אני בדרך כלל לא זה שקונה את האוכל." גיחכתי והתחלתי לאכול מהעוף.

"נגמר לנו הסוכר.." ברנדון נאנח ששם את הקפה במקום.

"אני אלך לבקש בקבלה. אין טעם לקנות שקית שלמה של סוכר, אנחנו לא צריכים כל כך הרבה."

"גם קפה יכלנו לבקש" ברנדון אמר והנדתי בראשי.

"דווקא חשבתי שכדאי להכין תרמוס כי אני צריך לעבוד מהמחשב. אני צריך להישאר ער כל הדרך לארצות הברית בחזרה וזה ישאיר אותי ער".

"זה תשע וחצי שעות הארי." ברנדון רטן.

"זה כלום. טסתי 23 שעות והייתי צריך להישאר ער. אני אהיה בסדר, עדיף שאתה תישן וטוב לי לעבוד במטוס, כולם יושנים ושקט לי."

"טוב.. מתי אנחנו טסים בכלל?" הוא שאל.

"לא יודע, יש לי פגישה אחת אחרונה. נציג מהמשרדים שעבדתי בהם עובר לעבוד אצלי."

"אולי הבחור ההוא מהבית קפה? הוא עדיין עובד שם?" ברנדון שאל והנהנתי.

"לפני כמה זמן הוא אמר לי שכן, אבל הבוס ששם הולך לעבוד אצלי. ואני לא חושב שהוא הבוס."