Control [Larry Stylinson] .Seasons one and two. ✔

פרק 95

מי שעדיין לא קראה את הוואן שוט שכתבתי על זיאם, היא מוזמנת ללכת לקרוא. הוא בפרופיל שלי.

**

נקודת המבט של הארי

שאני קם בבוקר, אני מנסה להתארגן בלי להעיר את לואי. אני יודע שיש לו שאלות, הוא כמעט ניסה לשאול אותי אתמול בלילה. אבל נרדמתי, לפני שהוא הספיק.

אני אעבוד עד מאוחר גם היום, למרות שאמרתי לו שנלך לים. אנחנו נלך, רק לא בזמן הקרוב.

אני סוגר את הדלת אחריי שאני צופה בו מתהפך קצת במיטה, מוציא את החליפה שלי מחדר הארונות ומתלבש שם. אם אני אתלבש בחדר זה יעיר אותו, כמו בפעמים הקודמות.

אני לא מתחמק ממנו, אני רק יודע שאני צריך לדבר עם נייתן מוקדם. הכל ייהרס אם הם ייפגשו שוב, גם אם זה יהיה במקריות. אני חייב לגמור עם זה.

אני מכין לי קפה ושותה אותה בשקט, אני אוכל כבר ארוחת בוקר נורמלית בעבודה.

שאני שומע אותו קם מהמיטה, אני תופס את התיק שלי ואת החולצה של נייתן ויוצא. לא סידרתי את השיער שלי אפילו, אבל אני באמת חייב להשיג את נייתן. הוא עלול לפלוט משהו אם הוא ייראה את לואי שוב.

שאני מגיע למכונית שלי, לואי תופס אותי ומנופף לי מהחלון. אני מנופף לו בחזרה ומחייך חיוך קטן לפני שאני נכנס למכונית.

הזמן במכונית נותן לי הרבה זמן לחשוב, ואני שונא את זה. מה שעשיתי היה מעשה רע, ואני מנסה לשכוח מזה. זה קרה שלואי נעלם למשך יום שלם, נהייתי די רגיש ודאגן ונייתן ניצל את זה. ולא עצרתי אותו.

שיקרתי לו באותו לילה, אמרתי לו שאני לעולם לא אבגוד בו. אבל זה לא ייקרה יותר, אני רק צריך להסביר לנייתן שאין בינינו כלום. לפני שמשהו שאני לא רוצה שייקרה, ייקרה.

שראיתי את נייתן אתמול כל מה שהוא עשה, היה לשבת אצלי במשרד ולנסות לדבר איתי. לא זרמתי עם זה, אני עדיין כועס על זה שהוא ניצל אותי באותו יום, הוא ידע שדאגתי ללואי ובחיים לא הייתי נותן לו לעשות לי את זה שאני פיכח.

אני יודע שאני לא אוהב אותו, אני לעולם לא אעדיף אותו על פני לואי. אני לא רוצה גם שלואי יעזוב אותי, אז זה יהיה סוד. שכדאי לנייתן לשמור עליו בשקט.

אני דופק את הראש שלי בהגה שיש פקק, אני כזה טיפש. אני חוזר על אותן טעויות שוב, הוא יעזוב אותי. ואני אהיה אבוד הפעם, כל מה שאי פעם רציתי זה הוא.

אחרי שהוא סלח לי על הכל, אני הורס את זה שוב. כי אני לא מגיע לו, אבל אני אוהב אותו יותר מכל דבר אחר בעולם.

אני יכול לדבר שעות על מה שאני אוהב בו, על זה שהיופי שלו כל כך מושלם, בנוסף לאישיות שלו. נייתן לא כמוהו, והוא לעולם לא יהיה. אני תמיד אוהב רק את לואי, האהבה שלי עם ברנדון גם לא הייתה כזאת.

לואי זה כל מה שאי פעם הייתי צריך, אבל דפוק מדי שאני הורס את זה כל פעם מחדש.

אני מגיע לעבודה ונועל את המכונית, הדבר הראשון שאני עושה זה ללכת למשרד של נייתן.

הוא יושב שם, חיוך קטן על שפתיו שהוא רואה אותי. אני בולע את רוקי, ומתחיל לדבר "מה שקרה, לעולם, לעולם לא ייקרה שוב. אתה מבין אותי?" אני אומר.

הוא שותק ואני זורק את החולצה על שולחנו ויוצא משם.

אם נייתן יידבר על זה, אני לא יודע מה אני אעשה עם עצמי. הפעם זה יהיה אבוד לגמרי, לואי יעזוב אותי ולעולם לא יחזור. ואני לא יכול לתת לו ללכת ממני, לא הפעם.

אני יושב במשרד שלי ומשחק עם העט, מזכיר לעצמי כמה דפוק אני חייב להיות אם אני עושה את זה שוב.

חצי שנה אנחנו ביחד, זאת תקופה ארוכה יותר מהפעם הקודמת ואני רוצה שמכאן זה יהיה לתמיד. אבל אני לא יכול לסמוך על נייתן שייסתום את הפה שלו.