Control [Larry Stylinson] .Seasons one and two. ✔

פרק 100

פרק אחרון- אל תשכחו להצביע ולהגיב.

"אני חושב שעדיף שהארי ייספר לך." נייתן ממלמל והארי מתנשף.

"ייספר לי מה? אתם מוכנים להסביר לי מה קורה פה?" אני מעביר את ידי בשיערי בחוסר סבלנות, אני רוצה לדעת מה קרה שהארי כל כך לחוץ מלספר לי.

"אני.. ביום ההוא.." הארי מתחיל להגיד ומתנשם, קוטע את עצמו ומביט בי, "שהלכת לידיד שלך, נייתן ואני.." הוא ממשיך, נעצר שוב.

"מה עשית?" אני מגיע לנקודה לפני שהוא ימשיך ואז יעצור את עצמו שוב.

"התנשקנו וקרה משהו.." הוא אומר ואז שותק, מביט בי במבט מלא אשמה ועוצם את עיניו. אני מסתכל עליו שהוא משפיל את מבטו. זה נכון. ידי הולכת אוטומטית לפי הפעור ואני מרגיש חנק בגרון.

"לואי.." הארי מתחיל להגיד וקם מהכיסא לעברי, הוא שולח את ידיו ללחיי ואני תופס אותן ומרחיק אותן שנייה לפני, "שלא תעז."

אני יוצא מהמשרד שלו במהירות, אני בורח. ואין לי אפילו לאן. המקום היחיד שיש לי פה זאת הדירה שלו, ואני לא רוצה להיות בה עכשיו.

חשבתי שהפעם הזאת תהיה אמיתית. היינו ביחד יותר מחצי שנה, הרגשתי כל כך טוב בזכותו. הוא מילא את הלב שלי מחדש. זה גם מה שקרה בהתחלה, הוא גרם לי להתאהב בו ולהתמכר אליו. ואז הוא ריסק אותי.

הוא בכלל לא התכוון לספר לי את זה. הוא ביקש מנייתן שישמור את זה בסוד, אם לא הייתי שומע את זה עכשיו, לא הייתי יודע מזה.

אני לא שם לב לאן אני הולך, הראייה שלי מטושטשת מהבכי שלי ואני זורק את הטלפון שלו על הקיר שממולי, הוא מתנפץ וזה הדבר האחרון שמעניין אותי.

הטלפון שלי מצלצל ואני רואה את המספר של העבודה שלו על המסך. אני מכבה את הטלפון שלי ומחליט לקחת את הדברים שלי ולעוף משם. אני אהיה אצל איתן עד שאני אטוס חזרה לארצות הברית, או ללונדון, אני אפילו לא יודע.

שאני מגיע לבית, הארי לא שם ואני הולך במהירות לחדר שלי. שולף מהארון את כל הבגדים שלי ומגיע גם לחדר שלו. אני לוקח את מעט הבגדים שהשארתי שם, ומחפש את המזוודות שלי.

שאני מגיע חזרה לחדר שלי עם המזוודות, אני שומע את הדלת של הבית נפתחת, אז אני סוגר את שלי והצעדים המוכרים של הארי מתקרבים.

"לואי.. אתה יכול לפתוח? בבקשה? אני יכול להסביר הכל, פשוט תן לי דקה אחת." הוא מתחנן ואני מנגב את הדמעות שלי, לא מוכן להקשיב לו.

"לואי אני מתחנן. עשיתי טעות, ואני מצטער עליה. אני לא אעשה את זה שוב, רק בבקשה-"

"תלך מפה." אני מבקש ואני שומע אותו מתנשם.

"לואי-"

"אמרתי שתלך."

הוא פולט נשימה הארוכה והצעדים שלו מתרחקים, אני מכניס את הכל למזוודות ומרים אותן.