Mysterious

פרק 2

"אני מאט, אני והמשפחה שלי עברנו לשכונה לפני ארבעה ימים והיום סיימנו לסדר את הבית אז חשבתי לצאת לראות את המקום לפני שמתחיל בית ספר"
"אתה גר פה כבר ארבעה ימים ורק היום החלטת לצאת להכיר את האזור ?״ צחקקתי על המידע שהובא בפניי, אם אני הייתי עוברת תהיו בטוחים שעל היום הראשון כבר לא היה מקום שלא הייתי מכירה.
"אני מניח שכן" צחקקנו.
"באיזה בית ספר את לומדת?"
"רגינסטון"
"אז אני חושב שאנחנו עוד נתראה הרבה"
"יכול להיות" חייכתי והתכוונתי להמשיך ללכת , לאן אני אמורה ללכת בכלל ? אוי ! סופיה וטומי !
"אני מצטערת אני חייבת לעוף" והתחלתי לרוץ
"נראה אותך בסביבה אמה"
הנפתי את ידי לאות שלום והמשכתי לרוץ.

"סליחה ? היו פה שני ילדים קטנים, טומי וסופיה. הם שניהם עם שיער שחור ועיניים כחולות ראית אותם ?"
הבחורה הגבוהה והרזה להפליא מסתכלת עליי כאשר מנסה לחשוב עליהם.
"אההה טימי וסופי בטח שראיתי אותם, מישהי בגיל 40 בערך באה לקחת אותם היא היתה גבוהה כזו עם תלתלים ארוכים וחומים"
מיד שיחררתי אנחה קלה כשהבנתי שהבחורה מדברת על אמא שלי.
התחלתי לחזור הביתה , כבר התחיל להחשיך והירח נצץ מהצד , מזכיר לי שעדיין יש עולם מדהים בחוץ שמחכה שאני רק יבוא לבקר אותו.
מאז שאני קטנה אני רוצה לטייל בעולם בכל המדינות המדהימות האלו.

הגעתי הביתה ונכנסתי כשאני מרגישה משהו מדגדג את רגליי.
"מרתה" אמרתי עם חיוך והתכופפתי לחבק אותה ולתת לה ללקק אותי.
"את הכלבה הכי טובה בעולם" וליטפתי את ראשה במקום האהוב עלייה.
"אני מקווה שיש לך סיבה מספיק טובה לזה שהתקשרו אליי שאחרי רבע שעה שהקייטנה נגמרה אף אחד לא בא לקחת את הילדים והייתי צריכה לעזוב הכל וללכת."
אמא נעמדה מולי עם הפיג׳מה וכוס הקפה שלה בידה
"אני יודעת אבל אוליבר היה אמור להחזיר , והייתי אצל רייצ׳ל ורצתי ונתקעתי במישהו והתעכבתי ו"
"אוקיי, פעם הבאה קצת יותר אחריות" אמא אמרה ברוגע.
"טוב אמא , אני הולכת לישון"
"לילה טוב אמאמי שלי"
למרות ששנאתי את הכינוי שמערב מאמי ואמה ביחד גיחכתי למשמע הכינוי הישן ואמרתי "לילה טוב מאמאסיטה"
את רוב היום למחרת העברתי בצפייה בטלויזיה וארגונים לקראת בית הספר שמתרחש מחר , מחר זה הפעם האחרונה שאני יחווה יום ראשון לתחילת בית ספר , שנה אחרונה ודי.
אני לא מאמינה שאוליבר סיים כבר בית ספר והוא הולך לקולג׳ , יהיה כל כך קשה בלעדיו ואני כל כך יתגעגע, בלי ספק אפילו שהוא אח מעצבן בצורה מטריפה הוא החבר הכי טוב שלי אחרי רייצ׳.

הגיע הערב ואיתו כמו כל שנה -הטירוף. לוסי צורחת שאין לה מה ללבוש סופיה וטומי לא מצליחים להירדם מהלחץ שמחר הם בכיתה א׳ ואוליבר ישן כמו חמור כמו תמיד.
אני חושבת שאני הילדה היחידה שלא אכפת לה מתסרוקות ואיפור ובגדים , זאת אומרת אני אוהבת לטפח את עצמי ומידי פעם אני עושה תסרוקות ומתאפרת באופן קבוע בצורה עדינה מאוד אבל זה לא משהו שממש חשוב לי , אני תמיד אעדיף לפזר את השיער וללבוש ג׳ינס וחולצה מתאימה.
עליתי להתקלח ועשיתי את ארגוני האחרונים לקראת מחר, נכנסתי למיטה וניסיתי לישון .
אבל מסיבה מסוימת לא הצלחתי , היה בתוכי כמו בלאגן שלא הצלחתי לפענח אז החלטתי לפתוח את הטלויזיה ולראות עוד פרק של "עקרות בית נואשות" ועם הפרק צללתי לשינה עמוקה בתקווה שהשנה תהיה שנה טובה בניגוד לאחרות.
מקווה שאהבתם , זה הפרק השני ואני אמשיך לעלות פרקים עד הסיפור יתפוס תאוצה. אוהבת
בתמונה - אוליבר