שבועיים עברו מתחילת הלימודים ומאז הנשיקה המפתיעה שלי עם מאט. אני הייתי בטוחה שאני יישכח הכל, את כל מה שקרה באותו ערב אבל ההפך, אני זוכרת הכל כל פרט ופרט שקרה.
במהלך השבועיים האלו הספקתי לגלות ששון הועבר גם לכיתת הביולוגיה שלי.
לוסי עדיין לא מדברת איתי או עם אוליבר על זה שלקחנו אותה מהמסיבה והרסנו לה את ׳חיי החברה׳ ואת ׳חיי האהבה עם קורי סטיוארט השמינסט׳ . היא כל כך מעצבנת, גם אני הייתי ככה בגיל 16?
בן התחיל לצאת עם הבחורה עם החולצה הסגולה מהמסיבה, היא כל כך נחמדה. קוראים לה סטלה והם כאלה מתוקים ביחד, אחרי הכל אני שמחה בשביל בן שהוא המשיך הלאה והתגבר על הרגשות שלו כלפיי. עכשיו הכל פשוט יותר משוחרר וכיף. כמו שהיינו ילדים.
התעוררתי למשמע הטלפון שמצלצל ללא הפסקה. ברור שזאת תהיה רייצ׳ל
"מה?" עניתי בעייפות
"פתחו מקום חדש בשדרות ג׳פרסון"
"אין לי כוח לפגוש את כולם" נאנחתי "רציתי שנלך רק שלושתינו את יודעת בן אני ואת"
"בן? ברצינות? "
"כן הוא יהיה הנהג תורן מה אכפת לך יהיה כיף"
צחקתי תוך כדי שאני עושה צמה חדשה לפני שאני קמה לצחצח שיניים ולהחליף בגדים.
"אממ..."
"קדימה אמה יום שישי היום מחר יש חופש אין מה לעשות בבית בערב בואי נצא"
"רק בגלל שאת כל כך רוצה לצאת, בסדר אני יבוא" כפיים וצעקות מעורבבות בווהוו נשמעות מהצד השני של הנייד.
"ביי קרצייה הערת אותי סתם"
"ביי האנ,נתראה בערב״
הנחתי את הפלאפון על השידה ועשיתי את דרכי אל הארון החלפתי לטייץ שחור וסוודר בצבע כחול נייבי.
כשיצאתי לכיון השירותים לוסי עברה אותי, נכנסה לשירותים ונעלה את הדלת.
"את פאקינג צוחקת עליי" אמרתי תוך כדי דפיקות על הדלת
"לכי תזדייני, אני צריכה להתקלח ולעשות אירגוני בוקר"
"לוסי את מגזימה, את הפרת את התנאים שקבענו זאת לא בעיה שלי" מרגיש לי מגוחך לדבר לדלת.
"איזה תנאים כבר הפרתי?" אוף אני שונאת שהיא משחקת את עצמה.
"תנאי 1.לא לשתות
תנאי 2. לא לבלות עם קורי"
הדלת נפתחה לרווחה , חושפת את שיערה המבולגן ואת פנייה המלאות במסכת פנים
"אני בטוחה שגם את שתית בגיל 16 אז לא לזיין לי את המוח, ואת בעצמך יצאת מישהו בגיל 18 כשהיית בת 16 אז אין לך זכות בכלל להעיר לי על קורי כי את הרסת לי-"
"כן כן, הרסתי את חיי האהבה שלך עם קורי סטיוארט. ולהזכיר את לוגן היה מכה מתחת לחגורה. את יודעת טוב מאוד למה אני לא רוצה שתיכנסי לזה, כדי שלא תיפגעי בעצמך"
אני מסתכלת בתוך עיניה של לוסי ורואה שהבנה שוטפת אותה. "עדיין, פגע בי שלא סמכת עליי, תני לי לעשות את הבחירות שלי"
נכנעתי."בחירה שלך. עכשיו תני לי לצחצח שיניים ולחבק אותך"
שתינו צחקנו כשהיא זזה כדי לתת לי להיכנס לחדר האמבטיה.
"שלא תחשבי שאני לא כועסת על זה שסיפרתם לאמא. אין לי טלפון חודשיים עכשיו" היא אמרה בקול מפונק
"לא היה לי פלאפון עד סוף י׳ אז תגידי תודה ותסתמי"
ירדנו למטה כשראינו את אמא מכינה פנקייקים ואת אוליבר אוכל.
"תפסיק לאכול ככה. עוד מעט יהיה ונאכל בצורה מסודרת בשול-"
אמא עצרה כששמה לב שנכנסנו למטבח
"בוקר טוב יפות שלי האוכל מיד מוכן, תלכו לקרוא לסופיה וטומי״
התיישבתי בשולחן בזמן שלוסי הלכה להביא את הקטנים, אוליבר לחש לי באוזן
"אני צריך שנדבר"
הנהנתי "אחרי הארוחת בוקר נלך לפארק?"
"סגור" אמר כשהפה שלו מלא מהפנקייקים .
YOU ARE READING
Mysterious
Jugendliteraturאמה קלרקסון בת 18, עומדת לסיים בית ספר ולהתחיל קולג׳. אבא של אמה עזב אותם בגיל 14 וכך הם נשארו לבד אמא שלה וחמשת ילדיה . אמה מותשת מרוב העזרה,בית הספר וכל האחריות אבל יש משהו או מישהו חדש בבית ספר שמושך אותה אל תוך סקרנות, ורצון לדעת על האדם המסתורי...
