Mysterious

פרק 1

כל בוקר אותו דבר, כל בוקר לקום אל הבית המדכא , העצוב , ההרוס.
שום דבר כבר לא אותו דבר מאז שהוא עזב , השאיר את אמא שלי לבד בבית עם חמישה ילדים ואני בתור אחת הדמויות הבוגרות בבית צריכה לעזור, לשמש דוגמא ולתמוך.

הבוקר מציץ דרך החלון ומזכיר שנשאר יומיים לחופש הגדול , יומיים לפני שאני חוזרת פעם אחרונה לבית ספר הזה ולא רואה אותו שוב.
עשיתי את דרכי למקלחת הקטנה והדלת נעולה כמו תמיד.
״תפתחי לי !אני יודעת שאת שם״ צעקתי ללוסי
״קיבלתי מחזור , תני לי זמן״
״זה התירוץ שלך כבר 4 שנים לוס, את לא תישאר בת 16 לנצח את יודעת, מתישהוא לא יהיה לך יותר מחזור ואז אני יוכל לצחצח שיניים בשעה נורמלית״

ירדתי למטה כשאני רואה את טומי וסופיה צופים בשידור חוזר של דורה . לא נמאס להם ?
״אמה , אמא אמרה שאת צריכה לקחת אותנו בשלוש לקייטנה , יש היום סיום כי עוד יומיים אנחנו עולים לכיתה א׳ ולא נלך לקייטנה כי אנחנו גדו-״ טומי אמר אך סופיה קטעה אותו ״אנחנו ענקיים ועוד מעט לא נצטרך שלוסי תקלח אותנו כי היא תמיד מכניסה סבון לעיניים שלנו״
גיחכתי קלות והצצתי בשעון -14:30
״אוקיי קופים לכו תתארגנו יש עוד חצי שעה , ודרך אגב איפה אמא ואוליבר?״
״אוליבר ישן כי הוא הולך לעבודה עוד מעט ואמא בקניות״ סופיה ענתה תוך כדי שרצה לחדרה .
אוקיי. יש לי חצי שעה להתארגן, נלך לקייטנה ואז אני יילך לרייצ׳.

המשכתי להסתובב קצת בשכונה החדשה אחרי שהורדתי את טומי וסופיה בקייטנה אם אוליבר אוסף אותם סימן שיש לי זמן ללכת קצת לרייצ׳ל , לכן רגליי הובילו אותי לביתה.

״יואו רייצ׳ תפתחי״ דפקתי בדלת בפעם השנייה
הדלת נפתחה ובמהרה נדחפתי פנימה
״תיכנסי מהר אני לא רוצה שייראו אותי במקרה״ רייצ׳ אמרה עם הגב שלה אליי
״למה מה קרה לך ?״ שאלתי במהירות
היא הסתובבה והצביעה על הסנטר שלה
״את צוחקת עליי״
״תראי איך זה נראה, אם זה לא עובר עד תחילת שנה , אני אבודה״
היא כל כך דרמה קווין ״את כל כך דרמה קווין זה שטויות , תמרחי מייקאפ או שתתני לו זמן זה יעבור חוץ מזה שתינו יודעות שבעזרת העיניים הכחולות האלו והשיער הבלונדיני הזה אף אחד לא ישים לב לחצ׳קון העלוב הזה״
גיחוך קל יצא מפיה ״טוב, כנראה״
״מה עם את יודעת .. אוליבר?״
״הוא בסדר בסך הכל , מנסה להתגבר על הפרידה , אני מקווה שאת בסדר עכשיו , אחרי הכל יצאתם לא הרבה אבל ידעתי שאהבת אותו ואני בטו-״
צלצול הפלאפון קטע אותי ..אוליבר
״מה אתה רוצה מחיי?״
״לכי תאספי את הקטנים , הקפיצו אותי לעבודה אני חייב לעוף״
״תשלח את לוסי אין לי כוח ואני במרחק של 15 דקות משם״
״אז תרוצי . ביי אמה אוהב אותך״
״בן זו-״
השיחה נותקה.
חזרתי להביט ברייצ׳ל
"זה היה הוא?״ הנהנתי
"מה הוא רצה?"
"אני חייבת לעוף לאסוף את הקטנים מהקייטנה יש לי עשר דקות להגיע לשם"
"אז רוצי" גיחכתי למשמע דברייה שדומים למה שאוליבר אמר, עדיין הכל מוזר לי , זה שהם היו ביחד ,נפרדו, בכל זאת זה אחי הגדול והחברה הכי טובה שלי אבל לאט לאט התרגלתי .

יצאתי מהבית של רייצ׳ במהירות והתחלתי לרוץ . לפתע נתקעתי במישהו ומיד נפלתי . האיש חסר השם הושיט לי את ידו והרמתי את מבטי אליו . וואו. עיניו היו תכולות ושיערו היה שטני ומפוזר על פניו .
״את בסדר?״ הנהנתי
"אני מתנצל ,איך קוראים לך?"
"אמ אמה״
"מי אתה?"

זה היה הפרק הראשוןןןןןן מקווה שאהבתם אני יעלה היום שלושה פרקים ומחר עוד אחד
בתמונה - רייצ׳ל