ישבנו במעגל ושון לא הפסיק לבהות בי, לרגע חשבתי שבאמת קורה משהו אבל שנייה אחר כך קרלי הגיעה והתיישבה בחיקו של שון, הייתי בהלם, רייצ׳ל סיפרה לי שקרלי זרקה את בראד אבל הייתי בטוחה שהיא תחזור אליו ולא תמשיך הלאה.
המשחק התחיל, רייצ׳ל ובן, ״אמת או חובה בנצ׳וק?"
"חובה ותפסיקי לקרוא לי ככה״
"אוקיי אממ... חובה עלייך לנשק את הבחורה עם החולצה הסגולה שם" אמרה והצביעה על מיקומה של הבחורה.
"קלי קלות" בן נעמד על רגליו התקרב אל הבחורה, סובב אותה ותוך דקה השניים החליפו רוק ומספרים.
בסיבוב הבא הבקבוק נעצר על מאט ולואי, "אחי משהו קל" לואי ביקש.
"רק בגלל שביקשת, אבל קודם אמת או חובה?"
"מה אני נקבה? חובה"
"חובה עלייך לנשק את הבן עם החולצה הירוקה שמאחוריך"
כמה צליל אווווו נשמעו מהמעגל
"אתה פאקינג צוחק עליי, בן זונה ביקשתי משהו קל"
"אנחנו מחכים" קורי אמר ואני הסתכלתי עליו במבט נגעל.
לואי נעמד ומלמל משהו לא מובן, לחש משהו לבחור באוזן ונישק אותו למשך בדיוק שנייה ואחרכ שתה בירה, להעלים את טעם הנשיקה אני מנחשת.
רק בגלל המצב השיכור של כולם אנחנו משחקים אחרת אני לא מאמינה שלואי באמת היה מנשק מישהו, גם ככה אף אחד לא יזכור כלום מחר. אחרי עוד כמה סיבובים הבקבוק נעצר על דניאל ושון, שון בחר חובה .
דניאל איתגרה "חובה עלייך לנשק את זאת שהכי יפה בענייך וזאת שהכי מכוערת בעינייך, בלי להגיד מי זו מי"
"אין בעיה" שון נעמד והתחיל להסתובב בין הבנות שישבו במעגל.
הראשונה שנישק הייתה ג׳סיקה, כולנו ידענו שג׳סיקה זאת הכי מכוערת כי למרות שאהבתי אותה והיא נחמדה מאוד, כולם יודעים שאין בה יותר מגוף, אפילו שכל אין לה.
שון נעמד מול דניאל, התכופף ונישק אותה נשיקה ארוכה ופראית.
"טוב לא אמרנו שתזדיינו מול כולם די" לואי אמר והם הפסיקו דניאל הסמיקה וחייכה כמו ילד בן 3 שקיבל את הסוכריה שלו.
כששון חזר למקום שלו הוא הסתכל עליי ואני לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו יותר, הוא גרם לי לקנא, הוא גרם לי להרגיש משהו וזה מרגיש לי כאילו הוא עשה בכוונה.
קמתי ויצאתי החוצה לנשום קצת אוויר, הרגשתי יד נוגעת לי בכתף הסתובבתי וראיתי את רייצ׳ל. היא לא באה לדבר כי היא ראתה שמשהו לא בסדר איתי, אבל מספיק מבט והכל מובן, אצלנו אין צורך במילים. שכבנו על המדשאה הקדמית מסתכלות בכוכבים.
אחרי זמן מסויים שהרגיש כמו חצי שעה היא החליטה לדבר.
"את רוצה לספר לי אולי מה קרה לך?"
"פגשתי את לוגן, אבל לא דיברנו או משהו הוא פשוט נכנס ללצ׳ינוס ואני יצאתי מהמחסן, אני לא חושבת שהוא ראה אותי אפילו."
"ומה קורה איתך עכשיו? אמרת שהמשכת הלאה"
"אני כן, כן המשכתי הלאה אבל פתאום לראות אותו בלי התראה מוקדמת. הייתי בטוחה שהוא בקולג׳" אמרתי ושמתי את ידיי על הפרצוף בשביל להסתיר את הדמעות שרוצות לפרוץ החוצה.
"אולי הוא חזר לבקר את המשפחה שלו, את לא יכולה לדעת" היא ניסתה לעודד. נחמד מצידה.
"הייתה איתו מישהי" אמרתי וסובבתי את ראשי שמאלה כדי להסתכל עלייה, היא לחצה את ידי כדי לנסות לנחם אותי.
"בכל מקרה אני מבולבלת"
"ולמה זה ? למה את מבולבלת ?"
עברתי למצב ישיבה מזרחית וככה גם היא.
"כי לוגן היה פה, בן עדיין רוצה אותי, אני כמעט בטוחה שמאט רוצה אותי ומי שבאמת מעניין אותי עכשיו זה אף אחד מהם והוא פאקינג תעלומה."
"על מי את מדברת? מי מעניין אותך ?" סקרנות והתלהבות נשמעת בקולה
נאנחתי . "שון"
"אוקיי"
"אוקיי? את לא מופתעת או משהו ?"
"לא כל כך האמת, ראיתי איך הוא מסתכל עלייך ואיך את מסתכלת עליו בקפיטריה, אני יודעת שאתם מדברים בשיעורי ספרות"
"מה אני יעשה רייצ׳?"
"תלכי עם הלב שלך, את רוצה את שון?" הבנה ברורה בקולה
"אני לא יודעת, הוא מסתורי ולא מובן והוא מדבר איתי אבל נותן לבנות להימרח עליו. זה פאקינג משגע אותי .אני צריכה לשכוח מכל מה שקשור אליו." אני צריכה להשתגע.
לפני שנתתי לרייצ׳ל הזדמנות לענות נעמדתי ורצתי פנימה ורייצ׳ בעקבותיי .
ראיתי שכולם עוד יושבים במעגל וראיתי את קרלי נמרחת על שון אפילו שהוא לא שם עליה בחובה שלו. נעמדתי ליד המעגל כששון מסתכל עליי. לקחתי שוט אחרון והתקרבתי עוד לכולם. טפחתי עם אצבעותיי על כתפו של מאט , הוא הרים את ראשו והסתכל עליי, סימנתי לו לעמוד וברגע שנעמד נישקתי אותו. נשיקה מהירה, כואבת ושיכורה.
הוא היה בתחילה מופתע אך מהר מאוד הבין לאן זה הולך.
הלשון שלו ביקשה רשות להיכנס לתוך הפה שלי ונתתי אישור במהירות. הלשונות שלנו זזו בקצב מתואם ואין ספק הבחור מנשק טוב.
כשהרגשתי כשנגמר לי האויר האטתי את הנשיקה ולאט לאט התרחקתי.
מאט הסתכל עליי במבט המום בדיוק כמו שאר החבורה.
התכופפתי לעבר בן "אפשר ללכת? אני עייפה"
בן הנהן ונעמד ושנייה לפני שהלכנו דאגתי לחייך חיוך ממזרי בדיוק כמו שאני מקבלת כל פעם ממנו.
וווהוווווו אני ממש שמחה שהצפיות וההצבעות עולות ככה. שבת שלום אהובות 🎀
8 הצבעות ואני יעלה מחר אם לא אז בשני.
מפרק הבא הפרקים הרבה יותר ארוכים, בבקשה תצביעו ותגיבווווו
YOU ARE READING
Mysterious
Teen Fictionאמה קלרקסון בת 18, עומדת לסיים בית ספר ולהתחיל קולג׳. אבא של אמה עזב אותם בגיל 14 וכך הם נשארו לבד אמא שלה וחמשת ילדיה . אמה מותשת מרוב העזרה,בית הספר וכל האחריות אבל יש משהו או מישהו חדש בבית ספר שמושך אותה אל תוך סקרנות, ורצון לדעת על האדם המסתורי...
