Mysterious

פרק 15

שאר השבוע עבר במהירות ואת האמת שחיכיתי ליום שישי, רציתי לצאת עם לדייט עם מאט בעיקר לשכוח מהבלבול שנמצא בתוכי בנוגע לשון, לוסי חזרה לכעוס עליי בגלל מה שאמרתי לגביי קורי, רייצ׳ל התחילה לצאת באופן יותר קבוע עם הבחור מהבר קוראים לו אוון והוא ממש נחמד אבל אני פשוט לא מצליחה לקבל את זה שהם ביחד. הייתי בטוחה שהיא עדיין אוהבת את אוליבר, אני לפעמים מרגישה אשמה שלא שאלתי אותה רק אם הייתי מבררת כמו שאוליבר ביקש היא הייתה יודעת על זה שאוליבר רוצה לחזור אלייה ואז אולי הם היו עכשיו ביחד במקום אוון ורייצ׳ל.

אם התעניינתם לדעת אז שון מקיים את הבקשה שלי ולא מתקרב אליי יותר. במהלך השבוע הוא לא דיבר איתי אפילו פעם אחת מלבד מבטים צורבים שהיו בשיעור ספרות ובקפיטריה, אני לא יודעת מה הם עכשיו אבל אני כמעט בטוחה שקרלי והוא נקראים זוג או משהו, זה לא מפריע לי אני המשכתי הלאה אני עכשיו עומדת לצאת לדייט עם מאט.

ישבתי בחדר מתעסקת בציור ישן שהתחלתי ושכחתי להמשיך, הפלאפון זמזם על השידה הסתובבתי לכיונו לראות ממי ההודעה.

מאת: מאט
מקווה שלא שכחת אותי. :)
אל: מאט
מה פתאום, עוד שעה וחצי נכון ?
מאת: מאט
כן . נראה אותך אז עוד מעט XO

חיברתי את הפלאפון חזרה למטען ונכנסתי למקלחת. כשחזרתי לחדרי נעמדתי מול הארון בתקווה למצוא משהו מתאים ללבוש, מאט אמר שאני יכולה ללבוש בגדים רגילים.
בהתחלה חשבתי על סוודר וטייץ אבל רציתי להשקיע. הוצאתי מהארון ג׳ינס לבן חלק וחולצה שחורה ארוכה שפתוחה וחושפת מעט את גבי התחתון ונעלי טומס יפות ונוחות. שיערי החלק נתן לי יתרון לא להתעסק איתו יותר מידי לכן רק ייבשתי אותו והשארתי אותו כמו שהוא. בנוגע לאיפור מרחתי מעט מייקאפ ומסקרה וליפגלוס להבליט טיפה את שפתיי. הצצתי בשעון וראיתי שנשארו דקות ספורות לרגע שמאט יהיה מתחת לביתי אז ירדתי וישבתי בסלון עד הרגע שהוא יחייג ויגיד לי לצאת.
הפלאפון צלצל ועניתי אחרי מאבק למצוא אותו בתיק.
על הצג היה מספר שלא ציפיתי לראות בכלל.
"היי" קולו היה נשמע צרוד יותר מהרגיל.
"היי" אני לא מבינה למה הוא מתקשר אליי פתאום.
שקט השתרר משני הצדדים של הנייד והחלטתי לשבור את השתיקה שגרמה לי למתח מטורף בבטן.
"מה אתה רוצה שון?"
אנחה נשמעה. "את יוצאת עם מאט?"
"מאיפה אתה יודע?"
"לא למדת שאני יודע הכל?" אני יכולה לתאר את החיוך שמתרוצץ על שפתיו עכשיו.
"למה אתה רוצה לדעת עם מי אני יוצאת ?"
"אני דואג לך. את חשובה לי אמ׳" הדרך שבו הכינוי שלי נשמע מקולו הכל כך סקסי גורם לי למשהו שלא הרגשתי אף פעם.
"למה אתה דואג לי? לך תדאג לחברה שלך" אמרתי בלי לחשוב.
"אני שומע קנאה? אמ׳ הייתי בטוח שאת יודעת שאת חשובה לי"
"אני לא מקנאה שון. ואני מצטערת אבל אתה לא חשוב לי ואני מציעה לך פשוט להתרחק ולעזוב אותי בשקט אני לא רוצה קשר אלייך" עניתי.
"למה את לא רוצה קשר אליי? את לא יודעת עליי כלום"
"אני יודעת מספיק. אני בטוחה שאתה סתם אומר את כל הדברים האלה רק בשביל בסוף להשכיב אותי"
נשמע צחוק והוא מיד אמר "את כל כך מפגרת"
"תסלח לי?"
הפלאפון שלי הבהב והצצתי לראות את שמו של מאט. הוא בטח מחכה לי בחוץ. "שון אני צריכה לנתק"
"רק.. מחר תבואי לפארק אני רוצה לדבר איתך"
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב"
"בבקשה אמ׳, רק לדבר"
"רק לדבר"
"תהני עם הדייט שלך בייב"
"אל תקרא לי ככה. ביי שון"
"ביי בייב" השיחה נותקה ובפעם השלישית מאט מחייג אליי. שכחתי ממנו לרגע, עניתי במהירות והצמדתי את הפלאפון לאוזן.
"אני מחכה בחוץ את באה?"
"אני באה" ניתקתי והתקדמתי בשביל לכיון הרכב שחנה מול ביתי.
מאט חיכה בחוץ על מנת לפתוח לי את הדלת אני מניחה. הוא ככ מנומס.
"וואו. את מדהימה בלי צל של ספק"
חייכתי מביישנות "תודה"
הוא פתח את הדלת שלי ונכנסתי, עד הרגע שהוא נכנס לאוטו נתתי לעצמי לבחון את הרכב. בהחלט לא רכב שחשבתי לעצמי שבן ייקנה, זאת אומרת תמיד בנים קונים את המכוניות השחורות הגדולות האלו או מכוניות ספורט יקרות ויפות. אבל לא זו. היא הייתה מכונית משפחתית ממוצעת לבנה. קצת מסריחה אבל נעימה.
כשמאט התיישב בכיסא הנהג והחל לנסוע הרשיתי לעצמי לשאול לאן אנחנו נוסעים וכמובן שהוא החליט להשאיר את אלמנט ההפתעה ולא לגלות עד הרגע שנגיע.
בשאר הנסיעה שארכה 10 דקות הנחתי את ראשי על החלון וציפיתי במתרחש מחוץ לחלון. חשבתי על השיחה המוזרה שהייתה לי עם שון עד לפני כמה דקות, שקעתי במחשבות על הדייט ועל מאט בכללי אבל קו המחשבה שלי נקטע כשהמכונית נעצרה ומאט הוציא הגה מפיו אחרי נסיעה ארוכה בלי מילים.
"אוקיי, הגענו" הצצתי מחוץ לחלון והבחנתי בספינות ובסירות שנמצאות מימיני.
"אממ.. למה אנחנו בנמל?"
"כי אנחנו גברתי, הולכים להפליג"
חייכתי במהירות ופתחתי את הדלת ויצאתי להריח את ריח הים המשכר. מיד אחרי שנטרקו שתי הדלתות ידי נתפסה בידו של מאט והוא הוביל אותנו לכיוון המים.

"תיזהרי" מאט אמר כשהחזקתי את ידו והעברתי את רגליי אל הסירה.
אחרי שהודיתי לו על העזרה הסתובבתי מעט בסירה הגדולה. הבחנתי במדרגות שמובילות לעוד קומה למטה. אבל משהו תפס את עיניי כשראיתי שמיכה פרוסה על הסיפון עם מנורות ואוכל. וואו.
מאט הצטרף אליי שנייה אחרי שהגעתי אל השמיכה. "את אוהבת?"הוא שאל
"מאוד זה מדהים. אבל מי מתניע את הסירה וכאילו.. מסיע אותה או משהו כזה?" הוא חייך והצביע על עצמו.
"אני, זה הסירה של המשפחה שלי אז אל תדאגי אני די מומחה כבר"
שאר הערב עבר בשיחה על תוכניות העתיד שלנו ונושאים מעניינים שריתקו אותנו לשיחה.

"אני לא מאמינה שבאמת אמרת את זה לאמא שלך" צחקתי והרמתי את כוס השמפניה לפי.
"מישהו היה צריך להגיד לה את זה" הוא אמר וצחק.
אחרי עוד שתי כוסות ושיחה מעניינת לחלוטין התחלנו להתקדם לכיון הרכב.
הנסיעה חזור הייתה שונה מהנסיעה הלוך. שנינו לא הפסקנו לדבר ולצחוק, אין ספק שאלכוהול תרם לזה אבל אני מבחינה בחיבור שנוצר. כשהגענו אל חוץ ביתי מאט החליט לדבר. "היה לי מהנה איתך"
"גם לי" חייכתי והסתכלתי אל תוך עיניו אבל עיניו בהו בשפתיי, הוא רכן מעט כדי לגרום לי להבין את הרמיזה והתקרבתי גם אני. כששפתינו נגעו הרגשתי את הטעם הקל של השמפניה שנמצאת עדיין על שפתיו. כשהוא העמיק את הנשיקה החלטתי שזה הזמן לעצור את זה פה. הסתכלתי אל תוך עיניו בפעם השנייה להערב ובחנתי את תווי פניו. האף והשפתיים המשורטטות בהחלט מוסיפות. "את כל כך יפה אמה"
הסמקתי במהירות ולפני שהשיחה תגלוש למקומות מביכים דיברתי "נהניתי מאוד הערב. לילה טוב מאט"
"לילה טוב אמה"
ירדתי מהאוטו והתחלתי להתקדם לכיוון ביתי.
כל הבית היה חשוך והבנתי שכולם ישנים, טוב בכל זאת השעה כבר 0:30 עליתי לחדר האמבטיה התקלחתי ועשיתי את ארגוניי האחרונים לקראת המיטה. כשנכנסתי למיטה במקום לחשוב על הערב המדהים שהעברתי עם מאט לא הפסקתי לחשוב על שיחת הטלפון העלובה שהייתה לי עם שון עם כל המחשבות המבולבלות צללתי לשינה עמוקה.

אני ממש מצטערת שלא העליתי אבל הייתי בטיול של בני המושבים (אני מאיזה חור בצפון דרך אגב) ולא מצאתי זמן להעלות עם ל״ג בעומר וכל העומס.
40 הצבעות חברות