כשנכנסתי לשירותים של האולם ספורט ראיתי את קרלי ושתי מהחברות שלה קלואי ומקיילה ואת רייצ׳ל מתארגנת בצד. אז הן חזרו לספורט? חשבתי שהן הלכו.
פניתי לכיון רייצ׳ל.
"איפה היית? השיעור מתחיל עוד שתי דקות" היא שאלה
"אני יודעת, הייתי עם מאט דיברנו על מה שהיה" עניתי בזמן שאני מחליפה את החולצה.
"נו ו... מה היה ?" רייצ׳ל שאלה תוך כדי שקשרה את שרוכייה.
"הוא הזמין אותי לדייט והסכמתי"
מחיאות כפיים נשמעו מצידה של רייצ׳ל "כל הכבוד אחותי, אני שמחה בשבילך" חייכתי חיוך גדול והמשכנו להתארגן.
בזמן שהמורה הורתה לנו לעשות מתיחות היא נעמדה באמצע המעגל והחלה לדבר. "בגלל שאתם בכיתה יב׳ וספורט זה מקצוע חשוב לעבור, אתן תצטרכו לבחור 2 נושאים מהרשימה שאני יקריא ולא יהיו יותר שיעורי ספורט רגילים, כל אחת תלך פעמיים בשבוע לשיעורים שבחרה ושיעורי הספורט האלה לא יתקיימו יותר. הכל מובן?"
קול צפצפני ומעצבן נשמע מהמעגל "מה כאילו אין יותר כאלה שיעורים? אני בוחרת שתי נושאים והולכת פעם בשבוע לנושא ועוד פעם בשבוע לנושא אחר במקום השיעורים האלה?" קרלי אמרה
בוני נאנחה ואמרה "כן זה מה שהיא אמרה.. את מוגבלת או משהו?"
"איך קראת לי?" קרלי החלה להתקדם אלייה. אוי לא זה לא טוב.
"מוגבלת, אבל גם כלבה, מטומטמת, חסרת לב ומוח זורם מה שתבחרי"בוני ענתה.
"חתיכת זונה זולה-" קרלי התחילה לענות אבל המורה קטעה אותן "אם אתן רוצות לריב, מחוץ לבית ספר עכשיו תחזרי למקום שלך ולעשות מתיחות קדימה" אמרה ומחאה כפיים להכנת קצב מסויים.
אחרי כמה דקות המורה התחילה לדבר שוב "אני עכשיו מקריאה את הנושאים, בסוף השיעור רשימת הנושאים תהיה תלויה במשרד שלי ליד רשימת שמות אני מבקשת מכל אחת לפני שהיא הולכת לרשום ליד שמה את שני הנושאים שהיא רוצה".
אני מקווה שיהיו נושאים שלא דורשים המון מאמץ כי אני בקושי מתאמנת.
"ריצה, כדורגל, ריקוד, כדורעף, קפיצה לגובה, יוגה, טניס ושחייה"
השיעור עבר במהירות, בגלל שזה היה השיעור האחרון רייצ׳ל ואני חיכינו שהמלתחות יתפנו משאר הבנות בשביל שנוכל לדבר.
"אז איזה נושאים את בוחרת ?" רייצ׳ל שאלה.
"אני לא יודעת, בטוח שלא כדורגל, כדורעף,קפיצה לגובה או שחייה" עניתי.
"זה משאיר לך רק את טניס, ריצה, יוגה וריקוד"
"מה שמזכיר לי, גם לא טניס" שתינו צחקנו . והמשכתי לומר "מה את מתכוונת לבחור?"
"אני חושבת שריצה וריקוד" תמיד רייצ׳ל ידעה לרקוד, שתינו תמיד רקדנו בלט מודרני והיפהופ מכיתה א׳ עד סוף י׳ בערך והיא פרשה כי היא הייתה צריכה ניתוח בברך אבל אני פרשתי חצי שנה לפנייה, לא היה לי זמן אחרי שהתחלתי לעבוד.
"אני חושבת שאני אלך על ריצה ויוגה" אמרתי וסידרתי את שיערי.
"בחייך אמה, בואי איתי לריקוד יכול להיות לנו כיף לחזור לזה" היא ניסתה לשכנע אותי.
"אני לא יודעת רייצ׳, את יכולה בכלל לרקוד ?" שאלתי
"בטח שכן, זה עבר מלפני שנה. קדימה בואי נלך לריקוד" אמרה ומשכה בידי לכיון רשימת השמות.
"אוקיי" נכנעתי. "אבל אני נשארת עם יוגה"
"אוקיי" אמרה וגיחכה כשרשמה את בחירותינו.
YOU ARE READING
Mysterious
Teen Fictionאמה קלרקסון בת 18, עומדת לסיים בית ספר ולהתחיל קולג׳. אבא של אמה עזב אותם בגיל 14 וכך הם נשארו לבד אמא שלה וחמשת ילדיה . אמה מותשת מרוב העזרה,בית הספר וכל האחריות אבל יש משהו או מישהו חדש בבית ספר שמושך אותה אל תוך סקרנות, ורצון לדעת על האדם המסתורי...
