Mysterious

פרק 4

השיעור התחיל ואני רושמת כל פרט שהמורה מכתיבה .
"אז .." שון ניסה לפתח שיחה אבל פשוט התעלמתי ממנו.
"את יודעת בסופו של דבר אנחנו נדבר" ניסיון 2
סובבתי את ראשי במטרה להגיב לו אבל לפני שפתחתי את הפה הוא הוסיף ואמר "אל תעני זה בסדר, נשאיר את זה מסתורי כמו שאת רוצה"
לא הבנתי את משעמות המשפט אז פשוט אמרתי "מה ?"
"את לא רצית לדבר, אני מבין את זה. בחירה שלך והפסד שלך" הוא אמר וסובב את ראשו שמאלה. לשולחן של ג׳ייד שמנופפת לו לשלום ומסמנת עם היד שיתקשר אליה. הוא חייך ואני גיחכתי מכמה פתטית היא יכולה להיות כשהיא מתחילה עם מישהו באמצע שיעור ועוד מישהו שהיא לא מכירה .
שון סובב את ראשו חזרה ואמר "משהו מצחיק ?"
"לא אתה אל תדאג " והוספתי "בכל מקרה תדע שאין לי שום הפסד בזה שאני לא מדברת איתך, אני לא מכירה אותך וזה לא זמן להתחיל לדבר , יש לנו שיעור " אמרתי ונופפתי את ידי אל הלוח.
"אז אולי הגיע הזמן שתכירי" הוא אמר ורשם לי בתוך המחברת את המספר שלו
גילגלתי את עיניי ופתחתי את הקלמר . הוצאתי את המחק . והחלתי למחוק את המספר .
שון הסתכל עליי במבט משועשע וכשהוא בא לדבר הצלצול נשמע וכולם נעמדו לצאת מן הכיתות . הוא ויתר על דבריו ועבר לדבר עם ג׳ייד. אני גילגלתי את עיניי ויצאתי מהכיתה לכיון הלוקרים.

השיעור השני היה מתמטיקה , איזה אנשים רעים מלמדים מתמטיקה ביום הראשון ללימודים. במהלך 45 הדקות החלתי לשרבט כל מיני מילים משירים שאני אוהבת עד שהשיעור יסתיים.
בסוף השיעור כשבאתי לצאת מהכיתה מישהו תפס בידי והסתובבתי לראות מי זה. מאט.
"אמה , היי" הוא אמר מעט נבוך
"היי, לא ראיתי אותך , אתה לומד איתי מתטמיקה ?" שאלתי כדי לגרום למתח להיעלם.
"כן,סוג של , זאת אומרת כן , אני מנסה כבר כל השיעור למשוך את תשומת הלב שלך אבל היית שקועה במשהו" חייך חיוך ביישני. וואו הוא נראה טוב.
"כן" צחקקתי "הצלחת להסתדר בבית ספר בינתיים ?"
"כן המקום סבבה , אבל די ציפיתי שתכירי לי אותו"
אה.
"אממ.. כן אין לי בעיה . עכשיו יש הפסקת אוכל . אתה יכול לבוא איתי לקפטריה לשבת עם חברים שלי" הצעתי במהירות, הוא כזה נחמד .
"את בטוחה שאין לך בעיה אם זה, זאת אומרת אם את לא רוצה את לא חיי-" הוא אמר אבל קטעתי אותו
"זה בסדר הם יישמחו להכיר אותך , בוא" משכתי את ידו לכיון הקפיטריה.

נכנסנו לקפיטריה והתקדמנו לכיוון השולחן של החברים שלי.
"תכירו זה מאט, מאט תכיר אלו בן, מייק, לואי, אנה, דניאל, בוני ורייצ׳ל.״
הכרתי את החבורה למאט ולאחר מכן כולם בירכו אותו לשלום.
כשישבנו לאכול רייצ׳ל משכה אותי אלייה ולחשה לי באוזן ״כל הכבוד מותק, אני שמחה שהמשכת הלאה"
לחשתי לה חזרה "באמת המשכתי הלאה אבל לא איתו, הוא לא הטעם שלי ואת יודעת את זה"
"רק חשבתי שאם תנסי משהו חדש, אולי הוא כן הטעם שלך ואם-"
"די רייצ׳" אמרתי מעט עצבנית
"אז מאט מאיפה עברת אלינו?" בוני ניסתה להתחיל בשיחה
"גרתי בשיקגו אבל אבא החליט שהוא רוצה לעבור לפלורידה״
"יותר טוב בשבילנו ." רייצ׳ל אמרה וכולם צחקו.
"אז תסבירו לי קצת מה הולך בבית ספר הזה שאני יידע" מאט אמר במעט חשש אבל אנה מיד התנדבה לענות "אז ככה השולחן משמאלנו זה המכורי מחשב כי חנונים זה לא יפה להגיד, שם אלו נבחרת הפוטבול ושולחן לידם זה נבחרת הלקרוס, בשולחן שממולנו אלו כלבות בית הספר אבל אתה נראה טוב אז אין סיבה שתסתבך איתן לא שצריך לשים עליהן, שם זה איזור של הנורמלים כמו שלנו רק שאנחנו יושבים באמצע כדי לצפות בהכול ואחרון חביב שולחן המסוכנים, נוספו לשם שני ילדים חדשים שהגיעו לפני כמה זמן ואומרים שלא כדי להתעסק איתם, אבל מה שכן הם נראים טוב"
בזמן שאנה מדברת אני מסתכלת על השולחנות שהיא מסבירה עליהן אבל השולחן האחרון תפס את תשומת ליבי במיוחד כי שון שם עם כל החברים שלו ואני חייבת להגיד הם נהיו ממש הרבה פעם הם היו רק קורי סטיוארט ומייקל גייקובסון אבל לאט לאט בנים הצטרפו והתחילו להסתובב איתפ וכששון הגיע הוא מיד התחבר לחבורה. מוזר. כאילו הם כבר הכירו אותו, בזמן שבהיתי שון סובב את מבטו והסתכל עליי, הוא חייך חיוך ממזרי כמו שהיה לו בשיעור וסובב חזרה את ראשו לבחורה שיושבת בחיקו. כמה מפתיע שהבחורה לא אחרת מג׳ייד.
אני אף פעם לא אבין את הבחורות האלה ואף פעם לא יהיה אחת כזו.
מקווה שאהבתם, תצביעו ותגיבו בבקשה.
הפרק הבא יעלה בחמישי או אם יהיו 5 הצבעות אז היום בערב
בתמונה - סופיה