Mysterious

פרק 13

כשנכנסתי לכיתה, הרוב בדיוק הגיעו והחלו לסדר את הציוד על השולחן ואחרים חיכו למורה עם אוזניות, כשהתקרבתי למקומי שון ישב שם, מסתכל על כל צעד שלי עד הרגע שהתיישבתי והוצאתי את המחברת והספר מהתיק. הכנתי את עצמי לזה מראש ככה שנכנסתי לכיתה עם האוזניות. כמה שניות לאחר מכן האוזניות נשמטו מאוזניי.
"מה לעזאזל ?" אמרתי בכעס וסובבתי את מבטי אליו.
"את תקשיבי לי עכשיו, אין לי מושג מה עובר עלייך ומה גורם לך לשנות את התנהגות הנסיכה התמימה שהייתה לך עד עכשיו אבל אני מודיע לך שאיתי לא משחקים משחקים ואת-" מילותיו נקטעו על ידי המורה שנכנסה לכיתה.
"שלום תלמידים, אני מקווה שנחתם בסוף השבוע הזה כי אנחנו הולכים לעבוד מאוד הקשה השבוע. סיימתי לבדוק את הבחנים ואני חייבת לומר שאני מאוד מאוכזבת למעט 3 תלמידים שקיבלו ציונים מאוד יפים, אני אחלק עכשיו את הבחנים ואחר כך נעבור עליהם ביחד" חיכיתי בציפייה לראות איזה ציון קיבלתי.לאחר שהמורה התקרבה לאיזורי והניחה את הדף על שולחני היא טפחה של שכמי ואמרה "כל הכבוד אמה, אף פעם לא מאכזבת" חייכתי בגאווה וכשהעברתי את תשומת הלב לבוחן ראיתי שרשום "96" החלתי לדפדף בבוחן וראיתי שטעיתי בשאלה אחת, בשאלה שסימנתי ד׳ במקום ב׳, בשאלה ששון תיקן אותי ולא התייחסתי אליו.
המורה התקדמה ליד שון ואמרה "שמעתי דברים טובים עלייך ואני שמחה לראות שאתה משקיע בשיעור שלי כל הכבוד, הציון הכי גבוה בכיתה"
קיפלתי במהירות את הבוחן והכנסתי אותו עמוד למחברת.
כשהמורה חזרה ליד שולחנה והתחילה לדבר שוב לכיתה.
שון התקרב "כמה קיבלת?" שאל
"זה לא עניינך" ירקתי.
"אני יודע כמה קיבלת, שאלתי מנימוס" ענה וחזר להישען על כיסאו.
סובבתי את גופי לכיונו "אה כן? אז כמה קיבלתי גאון גדול?"
"קיבלת 96, ואני יודע את זה כי טעית בשאלה שאמרתי לך ביום של הבוחן והשאלה הייתה 4 נקודות ואני יודע את זה כי אני יודע כל מיני דברים אבל אני חושב שאת זה כבר ידעת או שלא ?"
גילגלתי את עיניי "אתה כל כך מעצבן, איך זה הגיוני שאתה כל כך נחמד אליי ביום שהיינו אצלך בבית ופה אתה מתנהג כמו.. כמו בן זונה מסריח ואתה יודע משהו ?" דבריי נקטעו על ידי הצלצול. החזרתי את תשומת ליבי לשון והתפלאתי שהוא עדיין יושב ומחכה שאני ימשיך לדבר.
"עזוב פשוט... לא משנה. אני רצינית עכשיו פשוט תעזוב אותי אני מבקשת" אמרתי תוך כדי שאני אוספת את דבריי ומתקדמת אל המסדרון. כמה שניות לאחר שיצאתי מהחדר הרגשתי יד עוצרת אותי ומסובבת אותי אלייה כשהסתובבתי שון נגלה לפניי "מה עובר עלייך?"
נאנחתי "תעזוב אותי בשקט כבר שון"
שיחררתי את די מהאחיזה שלו והוצאתי מהתיק את החולצה שלו. זרקתי את החולצה על פניו "קח. היא נקייה אל תדאג. עכשיו אין לנו יותר על מה לדבר. אל תפנה אליי" אמרתי והסתובבתי במהרה והתחלתי להתקדם לכיון ספסלי מדעים על מנת לדבר עם מאט.

כשהגעתי לספסלים ראיתי את מאט יושב שם ומחכה לי. כל כך לא נעים לי מאותו יום אני בטוחה שהעברתי לו מסרים לא נכונים, זאת אומרת מאט נראה טוב אבל אני לא חושבת שהוא ראה אותי בצורה הזו עד הנשיקה, ובנוסף לכל האי נעימות איחרתי בשלוש דקות.

כשהייתי ליד הספסל מאט הרים את עיניו מהאדמה והסתכל ישירות לעיניי.
"היי" אמרתי וחייכתי, אוקיי מצב מביך.
"היי, שבי אני רוצה לדבר איתך לפני שנגמרת ההפסקה ויש לנו 22 דקות"
צחקתי והתיישבתי.
אחרי כמה שניות של שקט שהרגיש כמו נצח הוא החליט לדבר.
"תקשיבי, בקשר ליום של המסיבה של בוני." קטעתי אותו ואמרתי "זה לא היה לעניין אני מצטערת, אני יודעת שזה היה במפתיע פשוט הייתי שיכורה והכל היה מטושטש ו-" הפעם תורו היה לקטוע את דבריי "היי" אמר וליטף את כתפי בשביל להרגיע אותי "זה בסדר רק זה בא לי במפתיע ולא הבנתי מאיפה זה בא. הייתי בטוח שאחרי התרחקת כי לא אהבת את הנשיקה או משהו כזה" כשהוא סיים את דבריו הוא העביר את ידו לעורפו. מה הקטע של בנים עם זה בכל מקרה?
צחקקתי ואמרתי "זה ממש לא נכון, פשוט התביישתי שתחשוב עליי שאני זולה שאני מנשקת ככה כל אחד, וזה לא נכון" העברתי את מבטי אל הרצפה.
הוא הרים את סנטרי כדי שעיניינו הצטלבו וכך קרה. "אני לא חושב ככה. ודרך אגב את מנשקת טוב" הסמקתי מיד אבל לא יכולתי להוריד את מבטי חזרה כי ידו עדיין אחזה בעדינות בסנטר שלי. "את חמודה שאת ביישנית" הסתכלתי אל תוך עיניו הכחולות. שרק יכולתי לטבוע בהם. "אתה גם מנשק טוב כי חשבת שלא אז שתדע שאתה מנשק מדהים" מנסה להעביר את תשובת הלב ממני.
לפני שהוא הספיק לדבר צלצול הטלפון שלו נשמע. בבקשה שיענה ויוציא אותנו מהמצב המביך הזה.
מאט התכופף לעבר התיק, בחן את שמו של המתקשר והדביק את הפלאפון לאוזנו.
"מה?" קולו היה נשמע כל כך שונה,קר ואפלולי.
"זאת לא הפאקינג בעיה שלי, אתה בחרת ללכת בדרך הזאת עכשיו לך תזדיין ותעזוב לי בשקט"
הוא ניתק והניח את הפלאפון חזרה בתיק.
"אני מצטער על זה" קולו חזר להיות נורמלי.
"הכל בסדר ?" שאלתי.
"כן, זה פשוט.. עזבי"
הנהנתי, לא רציתי להציק.
"למה נישקת אותי באותו יום? את מרגישה אליי משהו?" הוא שאל, בלי למצמץ בכזאת מהירות שלקח לי שנייה לעקל את השאלה. לא ידעתי מה לענות. לא רציתי לספר לו שהייתי בתסבוכת ענק עם הסיפור של לוגן, ועם זה שבן מרגיש אליי משהו עדיין ועם זה שיש בחור שמשגע אותי.
"אנ..אני.. אני הייתי שיכורה ו..עבר עליי משהו לא טוב באותו יום והייתי בטוחה ש..שאתה בקטע שלי אז רציתי לשכוח מכל מה שקרה לי ופשוט נישקתי אותך" גימגמתי לא בטוחה בתשובה שלי.
"אוקיי" הוא ענה "בכל מקרה את צודקת"
"צודקת?" כיווצתי את גבותיי, לא מבינה את כוונותיו.
"אני כן בקטע שלך ורציתי להציע לך לצאת איתי בתחילת שבוע שאחרי המסיבה אבל את נישקת אותי והכל הפך למוזר בינינו"
מיד הסמקתי ולא ידעתי מה לענות אז פשוט המשכתי להסתכל על שפתיו שזזות בקצב מושלם כשהוא מדבר.
"אז את רוצה ?"
"לצאת איתך?" שאלתי.
הוא הנהן. "אני אשמח לצאת איתך"אמרתי
"יופי, אז ביום שישי בשמונה ?"
"אוקיי. לאיפה הולכים? שאני אדע מה ללבוש"
"הפתעה. אבל את יכולה ללבוש בגדים רגילים" חייכתי והנהנתי, תמיד אהבתי הפתעות.
הצלצול קטע את שיחתינו ומיד נעמדתי "אני חייבת לעוף, אני צריכה להחליף בגדים ואולם ספורט נמצא בצד השני של בית ספר" אמרתי תוך כדי שאני אוספת את דבריי.
"זה בסדר. נתראה ביום שישי"
"ביי" החלתי לרוץ לכיון אולם ספורט.

החלטתי שאני מתחילה להעלות באופן קבוע בימי ראשון ורביעי או שבת ושלישי אתן בוחרות. תכתבו בתגובות מה אתן מעדיפות.
מקווה ממש שאהבתם.
15 הצבעות ואני אעלה תלוי במה שתבחרו