*נקודת מבט של נאיה*
נכנסתי למכונית של הארי שרני לא בטוחה אם היא שלו או שהוא גנב אותה אבל הפעם לא הראתי את זה על הפנים שלי, שלא יקרא את המחשבות שלי שוב.
*את בטוחה שאת בסדר?* הוא שאל והנהנתי. *את לא מרבה במילים אה?* הוא שאל בחיוך וחייכתי. *אז את בסדר* הוא שאל שוב. *קצת בהלם אבל בסדר* עניתי בביישנות.
הבטתי מעבר לחלון ונזכרתי שאני צריכה לעדכן את ונסה שהלכתי למרות שהיא לא ממש פיקחית. הוצאתי את הפלאפון ושלחתי לה שאני בבית, היא בטח תראה את זה מחר בבוקר, כשהיא תהיה פיקחית.
*את לא צריכה לדאוג כל כך, היא תבין לבד לאן הלכת כשהיא תראה שאת לא לידה* הארי ראה את ההודעה שלי ואמר
*אני יודעת אבל עדיף לא לקחת סיכון* עניתי, עדיין לא מסתכלת עליו,
*זה דווקא מה שאת כן צריכה לעשות, לקחת סיכון* הוא אמר וצדק. אני יותר מדי סגורה. *אולי* מילמלתי והבטתי אל החלון ולא ראיתי כלום, כבר לילה נראה לי. *אני לא אוכל אותך אם תסתכלי עליי* הוא אמר וגרם לי להיות אדומה מעט.
המשכנו לנסוע עד שהגענו לבית שלי.
*תודה על הטרמפ* אמרתי עדיין שומרת מרחק ממנו ומהמבט שלו. *היי* הוא אמר ותפס בסנטרי. הבטתי בעיניו, הן היו ירוקות עמוקות ותלתליו שנחו על ראשו בצורה טבעית ויפה *את תמשיכי לבהות בי?* הוא שאל והסטתי את מבטי ממנו.
*אין בעד מה* הוא אמר ופתח לי את הדלת. *תודה* אמרתי שוב ויצאתי משם. אני כזאת סתומה,למה בהיתי בו?
הוצאתי מהתיק הקטן שהיה לי את המפתח ושוב הארי לא נסע עד שפתחתי את הדלת.
נכנסתי הביתה וישבתי על הספה ונאנחתי. *מה יש לי איתו?* אמרתי בקול לא חזק ולא חלש. ניגשתי למטבח ושתיתי כוס מים לפתע הפלאפון שלי צלצל. ונסה התקשרה ושאלה אותי איפה אני וצחקתי וניתקתי, יצאתי לשם שוב, להביא אותה.
•••
*בואי...* משכתי אותה מהרחבה אל מחוץ לבית. *איפה היית?* היא צעקה וצחקתי עליה. *בואי, אני אקח אותך לבית* אמרתי לה והיא פיהקה. *עוד כמה זמן נגיע?* היא הייתה ממש עייפה, מזל שאני באתי עכשיו ולא איזה פדופיל או סתם נער חרמן. *עוד מעט* עניתי למרות שרק יצאנו משם.
היא נירדמה בעמידה ולא התאפקתי וצחקתי עליה אבל מיד הרמתי אותה.
הרמתי אותה על גבי והתחלתי ללכת איתה, היא התחילה למלמל מילים ואני רק צחקתי עליה עד ששמעתי צפירה והתעוורתי מהאורות שאותה מכונית עשתה.
*שוב את צריכה טרמפ?* זיהיתי את הקול הזה, זה היה הקול של הארי. *אמ כן* אמרתי והוא חייך ופתח את הדלת.
הושבתי את ונסה במושב האחורי בעדינות ושמתי לה חגורת בטיחות. בדקתי שהיא חגורה היטב והתיישבתי במושב הקידמי.
*את באמת חזרת כדי להביא אותה?* הוא שאל והנהנתי. *אם לא הייתי מגיעה, לך תדע מי היה לוקח אותה איתו* אמרתי והוא צחק והמשיך לנסוע.
ונסה המשיכה למלמל דברים והפעם לא רק אני צחקתי. *יש לי שאלה* הוא אמר אחרי שתיקה ארוכה.
*תשאל* אמרתי. *השתכרת פעם?* הוא שאל והנדתי בראשי. *אה* הוא אמר והמשיך לנסוע, אני לא חושבת שצריך להתבייש בזה, אפשר לחשוב מה זה? אני גם בתולה, גם בתולה רגילה וגם בתולת שפתיים וגם בזה אני לא מתביישת. *יש לי עוד שאלה* הוא אמר וחייכתי, ידעתי מה הוא עומד לשאול.
*כן* אמרתי לפני שהוא שאל והוא היה טיפה מבולבל. *עוד לא שאלתי* הוא אמר. *אבל אני יודעת מה אתה הולך לשאול* אמרתי. *גם שפתיים?* הוא שאל והנהנתי. ידעתי שאלה יהיו השאלות שלו, אם אני בתולה ואם נישקתי מישהו.
הגענו לבית שלי, שוב והלכתי להוציא את ונסה. *אני אקח אותה* הוא אמר והנהנתי. הוא הרים אותה עד לחדר שלנו והניח אותה על המיטה. *תודה, גם על הטרמפים וגם כל שהרמת אותה* אמרתי והוא הנהן. *אבל אני צריך משהו בתמורה* לא ממש הופתעתי. *מה-* לא סיימתי את המשפט והשפתיים שלו ריסקו את שלי בצורה מדהימה....
אל-תהרגו-אותי-שהפסקתי-את-זה
ככה-בתודה-אני..
YOU ARE READING
Bad boy&Good girl
Fanfictionנאיה היא נערה ביישנית שלא עשתה אף פעם מעשה רע או כל דבר דומה. לעומתה יש את הארי שהדבר היחיד שהוא עושה זה לעשות דברים רעים. מה קורה כאשר הארי מתאהב בנאיה אבל היא לא מרגישה כמוהו, האם היא תתאהב בו בסופו של דבר? תקראו ותגלוו
