Chapter 21

481 48 4
                                    


הרגשתי עליות וירידות והרמתי את ראשי מהארי שישן, הוא נראה כל כך חמוד!
התמתחתי והבטתי בשעון, ישנתי רק חצי שעה ואני מתה מעייפות.
אני חייבת להפסיק לקום מכל דבר קטן.

חשבתי על לחזור לישון על החזה של הארי אבל העדפתי שלא, עד שיש לי אפשרות לעשות משהו מבלי שהוא יגרום לי לעשות משהו שלא נוח לו אני לא אפספס את זה.
העיניים שלי כמעט נעצמו אבל החזקתי אותם.

הנחתי את הראש על החלון והבטתי בעננים.
אני מקווה שלא נשאר עוד הרבה זמן לטיסה. אני מתה להגיע הבייתה ולישון. הרגשתי משהו נוגע בי וקפצתי בבהלה, ראיתי את הארי מגחך ומתמתח.

*למה את ערה?* הוא שאל. *אמ...את האמת אני לא יודעת, פשוט קמתי* עניתי.
*נשאר עוד הרבה זמן לטיסה, סתם שתדעי* הוא הוסיף והנהנתי וחזרתי להביט בעננים.
העיניים שלי נעצמו לרגע ואז פקחתי אותם במהירות.

*לכי לישון* הוא אמר לי. *אני לא עייפה* שיקרתי, אני יודעת שהוא יגיד לי לישון עליו ואני יודעת שלא נוח לו.
*שקרנית, את הרגע נרדמת על החלון* משום מה זה הצחיק אותי, נרדמתי על החלון.

*לא נרדמתי, רק עצמתי עיניים* אני גרועה.
*את לא יודעת לשקר* הוא הביט בי משועשע.
*בסדר אני עייפה אבל אני אתגבר על זה, אני אלך לשטוף פנים* קמתי והוא הושיב אותי בחזרה, הבטתי בו מבולבלת.

*את לא הולכת לשטוף פנים כדי לא להיות עייפה* הוא קבע. *ולמה לא?* שילבתי את ידיי. *שנינו יודעים שזה לא יעזור* הוא צדק ונאנחתי. *לא נדע אם לא ננסה* מילמלתי וקמתי.

*אנחנו לא נדע כי אנחנו לא ננסה* הוא הושיב אותי בחזרה. *אנחנו לא ננסה, אני אנסה* קמתי שוב ולפתע המטוס זז בפתאומיות ונפלתי על החלון. *את בסדר?* הארי היה מודאג והרים אותי. *כן, אני בסדר* כאב לי הראש.

*זה רק עוד סיבה למה את לא צריכה ללכת לשטוף פנים* הוא מילמל כמו ילד קטן וצחקתי עליו. *אל תדאג, אני לא עייפה יותר* הראש שלי לא רוצה לפגוש את החלון שוב, אני בטוחה.

*אחח* קראתי ברגע שהוא נגע במקום בו הראש שלי קיבל את החלון. *שקרנית, את לא בסדר* הוא אמר. *זה רק טיפה כואב* אמרתי. *נאיה, אני רציני, תגידי לי את האמת* הוא באמת דואג לי, אני לא יכולה לשקר לו.

*לא, אני לא בסדר, כואב לי איפה שנגעת ואני לא יכול להניח את הראש על החלון שוב כי זה כואב* אמרתי. *את רואה, זה לא היה קשה* צחקתי. *עכשיו בואי* הוא הניח את ראשי עליו שוב, אני לא ילדה קטנה שרבה על כל דבר, אני לא רוצה שיהיה לי נוח בזמן שלבן אדם אחר לא נוח בגללי,

*זה בסדר, אני לא צריכה להכביד עלייך, אני פשוט לא אישן* הרמתי את ראשי. *דבר ראשון, את לא מכבידה עליי ודבר שני את הרגע הודית שאת כן עייפה* איך הוא שם לב לזה?!

*עכשיו תחזרי לישון ואל תחשבי על להתווכח איתי על זה* הוא אמר. חשבתי על זה, אני כן עייפה מצד אחד אבל מצד שני לא יהיה לו נוח, אני כזאת מתוסבכת. *אוח..* הוא הניח את ראשי על חזהו ושילב את ידיו במותניי, אני לא יכולה לזוז.

•••••••

הרגשתי שאני באוויר ושמעתי הרבה אנשים מדברים, כמה אנשים יש במטוס?
פקחתי את עיניי וראיתי שאני לא במטוס, אני בשדה התעופה.
*ה..הארי?* שאלתי מנומנמת.

*תחזרי לישון* הוא אמר ברוך והנהנתי, לא רציתי להתווכח איתו יותר מדי פעמים ביום אחד.

•••••

הפעם כשהתעוררתי לא הייתי בשדה התעופה, הייתי במיטה לא מוכרת עם בגדים לא מוכרים, מתי החלפתי בגדים?!

קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, אני מכירה את הבית הזה אבל אני לא זוכרת של מי הוא.
*התעוררת* שמעתי קול וצעקתי. *חשבתי שדיברנו על זה, למה את עדיין צועקת?* הארי שאל וחייך.

*סיכמנו שאתה לא מבהיל אותי* אמרתי.
*איפה אנחנו?* שאלתי מבולבלת. *בבית שלי* הוא ענה והתקדם אל עבר המטבח אני חושבת. איזה טיפשה אני, איפה אנחנו יכולים להיות כבר?

*את באה?* לא שמתי לב שנשארתי באותו מקום והנהנתי, עוקבת אחריי הארי. *למה לא לקחת אותי לדירה שלי?* שאלתי והתיישבתי לידו. *לא רציתי* הוא ענה והייתי מבולבלת.

*מה זאת אומרת לא רצית?* שאלתי. *רציתי שתהיי איתי* הוא הסביר לי. *ונסה תהרוג אותי אם היא תדע שחזרתי ולא אמרתי לה שלום* מילמלתי לעצמי, מסתבר שאמרתי את זה יותר מדי בקול.

*כן, הבחורה הזאת אגרסיבית, היא יותר חזקה ממני* הארי אמר ופרצנו בצחוק,
*אם היא הייתה שומעת אותך עכשיו* אמרתי.
הסתכלתי על החולצה ונזכרתי שהיא לא שלי.
*אממ, של מי החולצה הזאת?* שאלתי את הארי.

*שלי* הוא חייך חיוך לא רגיל. *אני לא זוכרת שהחלפתי חולצה* הוא העלה את חיוכו.
*הארי?* קראתי והוא הביט בי מחייך. *אתה החלפת לי חולצה?* הוא הנהן ונהייתי אדומה.
*אל תדאגי, לא ראיתי מה שאני לא צריך לראןת* משום מה האמנתי לו.

*אז למה חייכת?* הייתי חייבת לדעת.
*אמרתי לך, לא ראיתי מה שאני לא אמור לראות* אני אמורה לחשוש או משהו כי עדיין לא הבנתי אותו.

היייי סורי שלא העלתי פרק מלאא זמן אז העלתי עכשיו וסורי שהוא לא מעניין וקצר....

Bad boy&Good girlWhere stories live. Discover now