Bad boy&Good girl

Chapter 28

הרגשתי ליטופים בשיער, ליטופים נעימים מאוד שגרמו לי לצמרמורת.
פקחתי עיניים וראיתי את הארי מולי וחייכתי.
״בוקר טוב״ חייך ונשק לראשי.
״למרות שכבר ערב״ הוסיף וגיכח.

״עוד כמה זמן נגיע?״ התמתחתי.
״עוד עשר דקות״
״אני אשלח הודעה לונסה הודעה״ חיפשתי את הפלאפו שלי בכיס ולא מצאתי.

״ראית את הפלאפון של..״ לא סיימתי את המשפט וראיתי חיוך על כל פניו.
״הארי איפה הפלאפון?״ שאלתי והוא לא ענה.
״הארי..״ קראתי והוא לא הפסיק לחייך.

״אני רצינית, היא תהרוג אותי״
״אל תדאגי״ חיבק אותו
״אני דואגת, אתה לא מכיר אותה כמוני״ השבתי בחיוך.

״עכשיו אני יכולה את הפלאפון שלי?״ שאלתי והוא משך בכתפיו.
״מי אמר שאני יודע איפה הוא?״ הוא היתמם וגילגלתי עיניים.

״אני לא יורדת מהמטוס עד שאני מקבלת את הפלאפון שלי בחזרה״ קבעתי והוא צחק.
״מה מצחיק?״ שאלתי מבולבלת.
״הו... את תביני בקרוב״ שיחק את עצמו ערמומי.

---

הטיסה הסתיימה והארי חיכה שאצא.
״אני כבר אמרתי לך״ הזהרתי.
״אוקיי אני נותן לך דקה לרדת ואז אני אוריד אותך״ איים וצחקתי, כן בטח.

העברתי את ראשי לכיוון החלון והבטתי בכל האנשים שעברו ביחד עם ילדיהם.
״הזהרתי אותך״ הארי קרא לפתע והרים אותי מהמותניים ככה שהראש שלי מופנה לגב שלו.

״הארי!!״ קראתי ושמעתי את הצחוק המתגלגל שלו.
הגענו למכונית שלו וסוף סוף הוא הוריד אותי.
״תודה באמת״ מילמלתי והלכתי להתיישב באיזשהו ספסל.

״נאיה״ שמעתי את קולו של הארי אך לא עניתי לו.
״את כועסת?״ וואו הוא ממש חכם.
לא הבטתי בו והזזתי את פניי לכיוון השני.

״נווו... הזהרתי אותך לפני״ כאילו שזה מצדיק את מה שהיא עשה.
״אני הולכת במונית״ קבעתי ועמדתי על רגליי.

״לא! את באה איתי״ תפס בידי.
״לא! אני הולכת במונית״ חזרת על דבריי והלכתי לכיוון הכביש.
״תשכחי מזה״ הוא הרים אותי מהמותניים שוב ולקח אותי למכונית שלו..

״הארי...!״ קראתי אבל הוא לא התייחס.
״הנה״ הוריד אותי ליד המכונית שוב והזעפתי פנים.
הוא הביט בי והתחיל לעלות חיוך.
לא באמת כעסתי עליו אבל רציתי שיבין שאני לא שייכת לו כאילו אני חפץ.

הסתובבתי ונכנסתי למקומות הישיבה מאחורה עם חיוך, איך אפשר לא לחייך כשהוא מחייך.

הוא נכנס למכונית והזעפתי את פניי בחזרה.
״אני לא מוריד אותך בבית שלך ושל ונסה״ קבע ולא השבתי.
״תדברי איתי..״ התחנן וכמעט נשברתי.

אני לא יכולה להרוס את ההפתעה שהכנתי לו.
אני לא צריכה את הפלאפון בשביל להודיע לונסה שהגעתי, אני מתכוונת להודיע לה שתצא מהבית של הארי.
היום יש לו יום הולדת ועדי שלא יחשוד כי אמי גרועה בשקרים, מצאתי משהו לכעוס עליו.

הוא התייאש והמשיך לנסוע.
הבטתי בהגה ולאחר מכן ראיתי את הפלאפון שלי מונח ליד הארי.
לא חשבתי פעמיים וישר לקחתי את הפלאפון.
״מ-מה את עושה?״ הארי נבהל ובשנייה שלחתי לונסה הודעה שתצא מהר וכיביתי את הפלאפון.

״הנה״ הגשתי לו את הפלאפון בחזרה.
הוא הביט בי מוזר ושאל ״למה את כל כך צריכה את הפלאפון?״
שתקתי!
״נאיה, בכל מקרה אני אגרום לך לענות לי״ חייך והתאמצתי לא לענות לו.
ת

״אוקיי״ נכנע אבל הרגשתי שהוא לא באמת נכנע.
אחרי כמה דקות הגענו לבית שלו והתכוונתי לצאת אבל הדלת הייתה נעולה.

״עכשיו תגידי לי למה היית צריכה את הפלאפון״ שיט.
״לא״ עניתי
״אז תהני לישון במכונית״ חייך והניח את ראשו על המושב.

״הארי, תפתח את הדלת״ קראתי והפעם הוא לא השיב.
ראיתי את ונסה וסימנתי לה ללכת מהר
״הכל בסדר?״ הארי שאל והנהנתי.
״אוקיי את מסתירה יותר מדי דברים״ החליט,

״אם תפתח את הדלת אני נשמעת שאני אענה לך על הכל״ אמרתי.
״למה את צריכה לצאת מהמכונית כדי לספר לי על זה?״ התעניין.

״כי... כי ככה״ לא רציתי להרוס את ההפתעה.
״טוב״ הפתיע אותי בתשובתו.
״אז את לא יוצאת מפה״ זה כבר יותר מתאים לו.
״אבל אם אני אגלה לך הכל יהרס״ התחננתי.
״מה נהרס?״ שאל מבולבל.

״אם תתן לי לצאת או תגלה״ השבתי
״אז אני מעדיף לא לגלות״ קבע ונאנחתי.

״מזל טוב״ מילמלתי בעצב והוא הביט בי מבולבל.
״מה?״
״מזל טוב, יש לך היום יום הולדת״ הסברתי.

״אירגנתי לך הפתעה שמחכה לך בדירה, ונסה עזרה לי והייתי צריכה את הפלאפון כדי להגיד לה שאנחנו הגענו והיא צריכה לצאת״ התחלתי להסביר.

״אבל אתה היית חייב להתעקש ולא לתת לי לקחת אותך לבית שלך ולגלות את ההפתעה״ סיימתי ונשארתי עצובה, כמעט הצלחתי.

״את באמת עשית את זה?״ שאל והנהנתי מבלי להביט בו.
״אתה יכול ללכת לראות, למרות שלא תהיה מופתע בכלל״ השבתי.

הוא יצא מהמכונית והכריח אותי ללכת איתו לדירה בכל זאת.
״הפתעה״ מילמלתי כשנכנסנו,
הוא נכנס והיה עדיין מופתע, הוא ממש יודע לשחק.

״אתה לא צריך לשחק את עצמך מופתע״ מילמלתי.
״ידעת על זה״ הוספתי.
הוא הלך אל עבר החדר שלו ובחן הכל.

התיישבתי על הספה ושיחקתי עם אצבעותיי.
אפילו להפתיע אותו אני לא יודעת.
בשנייה כבר לא הייתי על הספה אלא באוויר, תלויה בידיו של הארי, שהעביר אותי לשבת על השולחן ליד.

״הבהלת אותי..״ מילמלתי.
״אני מת עלייך״ הוא לא נתן לי להגיב וכבר הרגשתי את שפתיו על שלי....

היי
אני יודעת שהזנחתי אתכן אבל הייתי במחסום כתיבה קשה, מקווה שתיהני מהפרק ולא תשנאו אותי .. (;