Bad boy&Good girl

Chapter 14

*נקודת מבט של נאיה*

שמעתי דלת נטרקת ולפתע ונסה הופיעה בחדר. *את בסדר?* היא שאלה ולא עניתי, איך לאזעזל אני אמורה להיות בסדר אחרי מה שראיתי?!?!

*לא נראה לי שהוא יפגע בך או במישהי אחרת יותר, לא אחרי השיחה שעשיתי לו* היא אמרה ופלטתי צחוק, אם ונסה רוצה להגיד/להשיג משהו, שום דבר ואף אחד לא יעצור אותה.

*את רוצה תה?* היא שאלה והנהנתי, אני לא יודעת במה זה יעזור אבל הייתי צמאה אז הסכמתי. הלכתי למקלחת ושטפתי את פניי, העיניים שלי היו נפוחות למרות שבכיתי פחות מחצי שעה.

ניגבתי את פניי בעדינות ושמעתי נקישה של אבן בחלון. לא ידעתי אם לפתוח את זה, מצד אחד רציתי לדעת מי זה ומצד שני יש מצב שהאבן הבאה תפגע בי.
עוד אבן הושלכה לחלון והחלטתי לפתוח את החלון ולראות מי/מה זה.

פתחתי את החלון ודמותו של הארי ניצבה שם. סגרתי את החלון בשניה והדמעות יצאו מעיניי שוב. *נאיה תפתחי* הוא קרא ופשוט התיישבתי כל הרצפה ובכיתי.

עוד אבן הושלכה לחלון אבל לא פתחתי, לא רציתי לראות את הארי שוב, אמנם לא היינו חברים כך שאני לא יכולה לקרוא לזה בגידה אבל אחרי שהוא אמר שהוא מתוסכל מעצמו בגלל מה שעשה לי והודה שאוהב אותי הוא הולך ומנשק מישהי אחרת?!

*נאיה? מה זה הרעשים האלה?* ונסה באה ושאלה. *למה את בוכה?* היא התיישבה לידי ושאלה. *אני יודעת מי עושה את הרעשים האלה* יבבתי. *מי המשוגע?* היא שאלה. *זה....ה..הארי* המשכתי ליבב.

*הוא ישמע ממני* היא קמה על הרגליים והלכה לכיוון היציאה. *לא, ונסה חכי* קראתי לה אבל היא המשיכה ללכת. היא פתחה את הדלת של הבית ואני הייתי אחריה, ראיתי את הארי והוא קרא בשמי אבל נכנסתי בחזרה במהירות.

*נקודת מבט של הארי*

אחרי שחזרתי מהבית של נאיה לבית שלי נרדמתי. אחרי כמה שעות התעוררתי והלכתי להכין לעצמי קפה.
כמה דקות אחרי שסיימתי לשתות את הקפה מישהו תיקתק בדלת.

קרלי, האקסית שלי נכנסה לבית שלי והחליטה לנשק אותי. הוזזתי אותה ממני אבל היא התחילה להתפשט ולא יכולתי לשלוט בעצמי, אני אוהב את נאיה אבל הייתי צריך את קרלי עכשיו,

הגענו לחדר ואחרי 4 שניות בדיוק הדלת נפתחה וחשפה את נאיה עומדת, היא הייתה מבולבלת אך לא נשארה שניה בבית שלי ויצאה בריצה, אני טיפש!!!

למה לאזעזל נישקתי את קרלי?!?!
הלכתי אחריה אבל היא רצה ממש במהירות. כמה דקות אחרי שהיא נכנסה לבית שלה אני הגעתי, דפקתי כמה פעמים אבל הן לא פתחו, המשכתי לדפוק בדלת ואז ונסה פתחה את הדלת.

היא לא נתנה לי להיכנס לתוך הבית.
*אתה אדיוט או אדיוט?* היא שאלה
רציתי לענות לה אבל היא קטעה אותי, היא אמרה לי למה נאיה הגיעה לבית שלי בכלל.

היא אמרה לי שנאיה באה כדי להגיד לי שהיא סולחת לי ושהיא אוהבת אותי, באותו רגע לא יכולתי יותר וירדו לי דמעות, היא באה לבית שלי למרות שאסור לה לצאת וזה מה שהיא מקבלת ממני?

היא העיפה אותי מהבית שלהן, תרתי משמע, והלכתי באי רצון חזרה לבית שלי. קרלי עדיין הייתה שם והעפתי אותה משם, לא רציתי לראות אותה ואני גם לא ארצה בחיים. עליתי לחדר שלי ושקעתי במחשבות.

אחרי חצי שעה בערך הרגשתי שאני חייב לעשות משהו כדי שהיא תסלח לי והלכתי לכיוון הבית שלה. זרקתי אבנים לשם בתקווה שהיא תשמע את זה, בזריקה השניה שלי החלון נפתח והיא הייתה שם.

תוך שניה ירדו לה דמעות והרגשתי יותר רע עם עצמי. היא סגרה את החלון במהירות אבל זה לא מנע ממני להמשיך לזרוק. שמעתי קולות ואחרי כמה שניות הדלת של הבית שלהן נפתחה.

ראיתי את נאיה עם עיניים נפוחות מדמעות וקראתי לה אבל היא נכנסה לבית במהירות ואז התחילה השיחה שלי עם ונסה, ושאני אומר שיחה אני מתכוון לזה שהיא מדברת ואני רק שומע ולא עונה.

*לא מספיק לך מה שעשית לה?* היא צעקה עליי, ובצדק. *היא לא יכולה להסתכל, לשמוע, להגיד את השם שלך* היא זרעה מלח על הפצעים שלי.
*אתה הבו אדם היחיד שהיא התאהבה בו בגלל שהיא לא רצתה להיפגע ואתה עשית את זה בדיוק* היא המשיכה.

*היא שבורה, בגללך היא הייתה בבית החולים והיא לא יכולה לצאת מהבית שבועיים, עכשיו כל מה שהיא תעשה יהיה לבכות, בגללך!* היא הטיחה את אצבעותיה בחזי.

*עכשיו אם יש לך טיפת רגישות תלך ואל תחזור* היא סיימה את דבריה, היא חיכתה שאני אלך אבל לא עשיתי זאת, לא בגלל שאין לי רגשות אלא בגלל שרציתי לדבר עם נאיה.

עקפתי את ונסה ורצתי לכיוון הבית שלהן, היא הייתה קצת המומה וסגרתי את הדלת אחרי ולא שכחתי לנעול, עליתי לחדר שלהן וראיתי אותה, את נאיה, יש לי הרבה מה לספר לה.....

לא-לשכוח-להגיב-ולהצביע...