𝐈𝐟 𝐘𝐨𝐮 𝐎𝐧𝐥𝐲 𝐊𝐧𝐞𝐰

פרק 4- סיימון דייווידסון

קמתי בבוקר וצעקות נשמעו מהמטבח.
קולם של הוריי חדר עמוק אל תוך אוזניי וקולו טיילר הדהד בראשי כמה שניות אחריי. אנחה יצאה מפי ברגע שפקחתי את עיניי ונזכרתי שאני בחדרו, היחס הנחמד שנתן לי אמש נעלם בדיוק כמו שהופיע, אבל המילים לא.

כל מילה שאמר לי נשארה עמוק בראשי ובליבי.
כמו שביקש שלא אוותר עליו, לא אעשה זאת.
אלחם עד הסוף. אלחם עד שאקבל את אחי הגדול בחזרה. השפוי, האהוב והסאחי בלאטה.

לקראת שתיים עשרה בצהריים יצאתי מהבית שהיה ריק לחלוטין. הסתובבתי ברחובות והסגרתי עוד ועוד אנשים.

נתתי למחשבותיי לנדוד לאלפי דברים אחרים, אבל כולם היו קשורים לסיבה שבגללה נאנסתי. העבודה שעשיתי למען אייס. הבחור ההוא נגע בי ולקח מה שלא שייך לו בגלל העבודה הזאת, אבל הכסף היה במטרה הראשית שלי כי היה לי כל כך הרבה מה לעשות איתו.

אחריי השיחה עם טיילר בלילה, הבנתי שחשוב לי יותר מכל לגמול אותו מהסמים והזין הכימי שהכניס לגופו מאשר לעבור לגור לבד.
זה אני אעשה אחריי שטיילר יגמל ועל הדרך אגור איתו במקום חדש, בחיים חדשים.

-

"הלו." עניתי לאייס אחריי שהתקשר אליי מרצונו האישי. "תגיעי אליי היום בשמונה בערב." ביקש ואפילו דרש ומבלי לחכות לתשובה שלי, ניתק את השיחה ושלח לי את כתובת ביתו אחריי מספר דקות ספירות.

הלכתי הביתה, התקלחתי, התלבשתי ובלי לומר שום דבר לאף אחד יצאתי מהבית שעה לפני שהייתי צריכה.
עברתי בבנק להפקיד את הכסף מהעסקאות האחרונות, ורק לאחר מכן הלכתי לביתו של אייס שהיה לקראת יציאה מהעיר.

צלצלתי בשער הבית והוא נפתח אחריי אולי עשר שניות. בית ענק נגלה לעיניי וההפתעה הייתה שקופה על פניי. לפני שנכנסתי אל תוך ביתו של אייס, נשמתי עמוק כי תחושת בטן עמוקה ועזה הודיעה לי שמשהו עומד לקרות.

נקודת מבט אייס

כל היום התעסקתי בלגלות למה סקיילר הייתה במצב מזדיין כל כך אתמול. מצלמות האבטחה של המועדון בו היינו, נתנו לי המון תשובות, בעיקר מי גרם לפנים שלה ליפול בצורה דרסטית וכואבת.

"תביא לי עכשיו את סיימון דייווידסון!" דרשתי מאחד העובדים שלי ואחריי רבע שעה- עשרים דקות הוא כבר היה מולי עם חיוך כריש על הפנים.

"אני מניח שאתה מכיר את סקיילר בלייק." אמרתי והוא גיחך בזלזול. "אותה אני לא אשכח אף פעם." אמר במרירות ובהתלהבות יחדיו. "מה עשית לה?" שאלתי כי ידעתי שללכת לדבר איתה בשירותים, הוא לא הלך. היה משהו מעבר.
פחדתי שזה מה שחשבתי עליו, אבל הייתי חייב לוודא ולתת לבן זונה לשלם על מה שעשה לה.

"לא עשיתי כלום." הכחיש ואני התכופפתי לעברו ככה שעינינו יצתלבו. "תקשיב לי טוב דייווידסון, אני לא משחק איתך משחקים עכשיו. תמשיך להכחיש, תחטוף יותר." אמרתי לו באיום כנה ורציני במיוחד.

לשבריר שנייה חשבתי שהוא באמת יספר לי משהו, במקום זה הוא שתק ולא תכנן לומר כלום לכן אגרוף ראשון הושלך לעברו ופוצץ לו את האף.

"אני יכול רק להגיד לך שהיא כל כך טובה במיטה.." אמר וההבנה הגיעה אליי מיד.
הבן זונה אנס אותה.

"תכניס אותו למרתף, תקשור ואל תתן לו לצאת משם." אמרתי לעובד שלי שהביא אותו, והוא רק הנהן לחיוב וכלא את סיימון במרתף.

התקשרתי לסקיילר ואמרתי לה להיות אצלי בשמונה בערב. אני צריך לדבר איתה. לראות שהיא בסדר, למרות שהיא בוודאות שבורה מבפנים וגם מבחוץ רואים את זה. הבן זונה ישלם בוודאות, והיא תהיה בטוחה בידיי.

-

פעמון השער צלצל ואני פתחתי אותו ונתתי לסקיילר להיכנס לשטח ביתי. היא פתחה את הדלת אחריי דקה ורוקו רץ אליי בקשקוש זנב.
היא התכופפה לעברו, נתנה לו להריח אותה ורק לאחר שנתת לה אישור, ליטפה אותו בעדינות.

לאחר שרוקו שחרר אותה, סגרה את הדלת והתקדמה לעברי בלי שום פחד ועם אומץ מועט שאהבתי מאוד שהיה בה.

"אני צריך לדבר איתך." אמרתי בטון רך והיא הנהנה בראשה. "על מה?" שאלה והתיישבה על הספה מולי. "חכי, קודם כל, את רוצה לשתות משהו או לאכול?" שאלתי והיא הנידה לשלילה. "אלרגית למשהו?" שאלתי והיא הנהנה לחיוב. "תותים, אבוקדו, בוטנים וגבינה לבנה." אמרה ואני לקחתי את הנייד שלי והזמנתי לשנינו אוכל משביע וטעים בעיקר.

לאחר חצי שעה שבה דיברתי עם סקיילר על העסקאות סמים בעיקר, האוכל הגיע. לקחתי אותו מהשליחה שניסתה לעשות עיניים והנחתי על השולחן.
לסקיילר הבאתי את האוכל שלה ואת שלי שמתי קרוב לכורסה שלי.

התחלנו לאכול לאט לאט ובאמצע סקיילר התיישבה על השטיח כי הספה והשולחן היו במרחק מסוים שגרם ככל הנראה לגב שלה לכאוב.

"על מה רצית לדבר איתי?" שאלה בזמן שאכלה את הנודלס שלה. "מה שקרה אתמול." אמרתי והיא הלעה את הנודלס, עזבה את המזלג החד פעמי ונאנחה. "אנחנו חייבים לדבר על זה?" שאלה ואני הנהנתי לחיוב.

לא היינו חייבים, אבל רציתי לדעת מה מתחולל בתוכה עקב מה שעשה לה סיימון.

"אני רוצה שתספרי לי מה שקרה. שתוציאי כל מה שיושב עלייך." אמרתי והיא כיווצה את גבותיה בבלבול. "למה זה חשוב לך כל כך?"
הלוואי והייתי יודע.

הבחורה הזאת חירפנה אותי וגרמה לי לרצות להיות קרוב אליה כל הזמן. היא הדאיגה אותי, מה שקרה לה הדאיג אותי.
מאז שקייט נפטרה, לא חוויתי דאגה כזאת. היא הראשונה שנכנסה לי ללב לאחר מותה ואני לא רוצה לתת לה ללכת.

משום מה היה לי חשוב שתישאר בחיי.
מהרגע שראיתי אותה בסמטה בפעם הראשונה.
הלב שלי שייך לה, תמיד יהיה כנראה.

"את האמת? אני לא יודע. אבל חשוב לי לדעת." אמרתי והיא הנהנה בראשה. "לספר הכל מהכל?" שאלה ואני סימנתי לה שכן. היא נשמה נשימה עמוקה ולקחה כמה שניות לפני שהחלה לדבר.

25.3.22