𝐈𝐟 𝐘𝐨𝐮 𝐎𝐧𝐥𝐲 𝐊𝐧𝐞𝐰

פרק 22- רוגע מנחם

מרתון סיום 1/3

הרוח הקרה העיפה את שיערי אחורה בעוד שידיי עטפו את ספל התה החמים.

השעה הייתה אחרי ארבע אחר הצהריים ואייס לא היה אמור לחזור עד חצות לפחות, ככה הוא אמר לי בכל מקרה.

ברגע שגשם קל החל לטפטף, רוקו רץ החוצה ואחריו רצה שלג, הכלבה שאייס ואני אימצנו לא מזמן.
הם רדפו זה אחרי זו במשך דקות ארוכות ואני באותו הזמן חייכתי והסתכלתי עליהם בזמן שהגשם התחזק לאט לאט.

ברגע שהחל להרטיב אותי ואת הכלבים במהירות קראתי להם פנימה והם נכנסו בריצה אחרי.
הרצפה הייתה מלאה בבוץ ואני נאנחתי, שטפתי את רוקו ולאחר מכן את שלג. שמתי להם אוכל בקערות של כל אחד מהם, מזגתי מים ולאחר מכן שטפתי את הרצפה.

התקלחתי בעצמי מספר דקות אחרי ששטפתי את הרצפה ואחרי שיצאתי מחדר האמבטיה בהלבשה התחתונה, אייס שישב על המיטה והסתכל על הדלת הסגורה עד לרגע שבו פתחתי את הדלת נגלה לעיניי, ועיניו החלו לסקור את גופי מכף רגל ועד ראש.

"היית אמור לחזור מאוחר יותר לא?" שאלתי והתיישבתי על רגליו. עטפתי את רגליי סביב מותניו והסתכלתי עמוק אל תוך עיניו עם חיוך על הפנים.

"הייתי, אבל גם רציתי לחזור הביתה. אלייך." השיה ונשק לשפתיי בעדינות וכל הכעס שבער בו והחל להתפוגג ברגע שבו ראה אותי, התפוגג עד הסוף.

"למה היית עצבני?" שאלתי והצמדתי את מצחי אל מצחו. "סתם, משהו שקרה היום. העיקר שאת בסדר, בריאה ושלמה." אמר ושפשף את אפו באפי.
"אני יכולה להגיד אותו דבר לך." אמרתי והוא גיחך והלך אחורה יחד איתי עד שהתנגש במזרון.

"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי בזמן ששיחקתי בשיערו הקצר בעדינות. הוא הנהן בראשו בעדינות ולא הוריד את עיניו ממני. "מה אתה מתכוון לעשות עם קייט?" שאלתי את מה שלא יצא מראשי זמן רב.

"מאיפה הבאת את זה פתאום?" שאל לאחר שכיווץ את גבותיו בבלבול. הרמתי את כתפיי וסימנתי על כך שאני לא יודעת. למען האמת באמת לא ידעתי למה שאלתי אותו את זה פתאום. כנראה שזה הציק לי יותר מידי עד שזה פשוט יצא.

"ברגע שהיא תעשה משהו שלא ימצא חן בעיניי, אני אצא למסע נקמה והיא תיהרג בו בין הראשונים ועם הרבה כאב." השיב אייס והעביר את אגודלו מהזרוע שלי אל הירך וככה למעלה ולמטה מספר פעמים.

"מה עשית היום בבית?" שאל "שום דבר מיוחד." עניתי והוא הנהן בראשו וקם מהמיטה ובכך הרים אותי איתו. הוא הזיז אותי ממנו בעדינות וקם מהמיטה. "אני הולך להתקלח." הודיע בקרירות קלה ואני נאנחתי בשקט ויצאתי מהחדר אחרי שהוא נכנס אל חדר האמבטיה.

מהר מאוד צמרמורות של קור עטפו אותי ולכן חזרתי לחדר ולבשתי על עצמי כותונת לילה שהייתה קצרה, אך עדיין חיממה מעט.
גרבתי גרביים גבוהות על רגליי וירדתי אל המטבח.
חיממתי לאייס אוכל ולאחר מכן התיישבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה.

בלי להתכוון לכך בכלל, עיניי נעצמו ואני שקעתי בשינה עמוקה.

-

כאב חד בראשי גרם לי לקום מהמיטה שאליה הגעתי בזכות אייס.
ראשי פעם בחוזקה ולאחר שסובבתי אותו בעדינות כדי לראות אם אייס במיטה, גיליתי שאני לבד בחדר השינה.

קמתי מהמיטה בזהירות וירדתי בקושי רב אל הקומה הראשונה. התקדמתי אל הארונות בסחרחורת מטורפת והרגשתי שאתמוטט בקרוב.

עליתי על השיש בעדינות עם הרגליים והוצאתי את קופסאת התרופות. התיישבתי על השיש עם הקופסא בידיי ומבלי לרדת ממנו פתחתי את הקופסא וחיפשתי כדורים נגד כאב ראש.

עצרתי ברגע אחד אחריי שסחרחורת חדשה עטפה את ראשי בחוזקי וגרמה לי להרגיש גרוע יותר מאי פעם.

"אייס!" קראתי לו בקול רם בתקווה שהוא בכלל בבית.
התחלתי להתנשם במהירות ולא הבנתי מה עובר עליי. הנחתי את הקופסא לצידי ובשתי ידיי החזקתי בחוזקה בשיש.

"אייס!" קראתי לו שוב בצעקה מרגישה את אוזניי נאטמות ברגע אחד. ראשי הסתחרר ואני הרגשתי שהשליטה על הגוף שלי הולכת לאיבוד.

"היי! מה קורה?!" שאל אייס בזמן שירד במדרגות וברגע שראה אותי חצי מעולפת, הוא ירד במהירות והתקדם אליי הכי מהר שיכל.
הוא תפס בגופי וברגע אחד הרשתי לעצמי לעזוב את השיש וליפול אל תוך זרועותיו.

אוזניי היו אטומות, נקודות רבות רצו בעיניי וזיעה קרה זלגה ממצחי ומגבי. "סקיי, מה יש?" שאל אייס והוריד אותי אל הרצפה והרים את רגליי בעדינות. "אני לא מרגישה עוב." לחשתי או אולי לא, אני לא בטוחה כי הכל נשמע לי כאילו אני בתוך כלוב שאוטם כל קול בתוכו.

"מה קרה אבל?" שאל בדאגה ולאחר שהדם חזר לזרום בראשי טוב יותר, אוזניי נפתחו וכך הצלחתי גם לפתוח את עיניי מבלי להתחרפן שיש לי רק נקודות בעיניים, הנחתי את הלחי הימנית שלי על הרצפה הקרה והבטתי בו בחוסר אונים.

"אני לא יודעת מה קרה. אבל כנראה קרה משהו רע כי זה קורה לי כל פעם כשטיילר נפגע." אמרתי וידעתי שזה נשמע הדבר הכי מופרח ולא הגיוני שיכל להיות.
"אני אדבר עם אנזו שילך לבדוק מה איתו." אמר אייס ועלה במהירות למשרדו כדי להתקשר לאנזו שיבדוק מה אחי עשה הפעם או מה קרה לו הפעם.

שניות ספורות לאחר מכן יריות נשמעו מחוץ לבית ואני לא הצלחתי לקום מהרצפה כי רגליי היו משותקות. אייס ירד במהירות והתקדם לעברי. הוא הרים את גופי ועצבים בעבעו בכל עומקי נשמתו.

"מה הולך פה?" שאלתי והוא לא ידע להגיד לי. הוא רק לקח אותי אל המרתף ויצא איתי מהיציאה האחורית, אבל בום. היינו מוקפים.

חציי הרדמה נשלחו אל עבר שנינו אך לפני שאייס נפל איתי על האדמה הוא הניח אותי כדי שלא אפגע יותר אם יאחוז בי.

שניות ספורות לאחר שחץ הרדמה פגע בצווארי, גופי הושתק ונרדם בעוד שהדבר האחרון שראיתי היו פניו של אייס ששכב לידי. לאייס אגב חץ אחד לא הספיק כדי להרדים אותו, שלחו עליו כמה ישר או בלי ששמתי לב אחד עם הרבה חומר בתוכו.

28.6.22+29.6.22