אזהרה! הפרק מכיל קטע מיני מפורט
הקריאה על אחריותכם בלבד!
הימים שעברו היו שקטים ומרגיעים.
חסרי דרמה ואקשן או כל דבר מטריד אחר שיכל לקרות בהם.
אייס עבד בעיקר בבית ואני ניסיתי להעסיק את עצמי במציאת תחביבים חדשים או באפייה וניקיון, סידור ועיצוב הבית מחדש כיוון שהיה נראה לי שמשהו חסר.
הטלוויזיה עבדה ובווליום שקט שידרה סרט בשם "מר תשע נשמות".
מבטי הופנה אל המחברת שהייתה בידי השמאלית בעוד שבידי הימנית הוחזק עיפרון שצייר כל מה שעלה בדעתי.
ציירתי דמות נשית מכווצת בתוך עצמה ומגבה יוצאות כנפיים גדולות ויפייפיות, דבר שהוביל לכך שהחלטתי שאני רוצה לקעקע משהו על גופי.
משהו שמסמל שלווה ורוגע, משהו שהיה חשוב לי מאוד ובעיקר אפיין אותי.
ברגע שאייס לקח הפסקה מהעבודה וירד אל הסלון, הרמתי את מבטי אליו והנחתי את המחברת והעיפרון על השולחן.
"החלטתי לקעקע משהו." אמרתי לו והתקדמתי לעברו. נשענתי על האי במטבח בזמן שהכין לעצמו את כוס הקפה השישית שלו לאותו הבוקר.
"מה החלטת לקעקע?" שאל בעוד שהיה מופנה עם גבו אליי ואני בטוחה שגבותיו התחברו בבלבול בזמן ששאל את שאלתו.
"פרפר ונחש." הודעתי לו והגעתי להחלטה בעצמי ברגע ההוא. "למה דווקא פרפר ונחש?" שאל והפעם הסתובב אליי ובזמן שנשען עם גבו אל השיש, שתה מכוס הקפה שהכין והביט בעיניי.
"פרפר כי הוא מסמן חופש, שחרור ורוגע בשבילי ונחש כי אתה אוהב נחשים." אמרתי והוא חייך ברגע שהבין שהקעקוע השני בשבילו. זה אכן היה ככה.
אייס היה לי חשוב יותר מכל דבר אחר ולכן החלטתי לקעקע משהו שיזכיר לי אותו עד סוף ימי חיי.
"איפה את עומדת לעשות אותם?" שאל וזה לקח לי רגע, אך גם לתשובה לשאלה הזאת הגעתי במהירות.
"פרפר על מפרק כף היד הימנית ונחש על המפסעה השמאלית." הודעתי לו והוא חייך והנהן בראשי. "שמאל כי אני שמאלי?" שאל ואחרי שציין את העובדה הזאת הבנתי שזה היה נכון. "האמת שלא חשבתי על זה, אבל עכשיו זה בכלל מתאים." אמרתי לו בחיוך והוא חייך אליי בחזרה.
"מתי את רוצה להתקעקע?" שאל ועקף את השיש, הניח את כוס הקפה שלו, נעמד מולי והעביר קבוצת שיער קטנה אל מאחורי אוזני. "מתי שתוכל לקחת אותי." אמרתי והוא הנהן בראשו ורכן לשפתיי. "אני אסיים לעבוד ונסע." אמר ונשק לשפתיי בעדינות.
"אולי גם אתה תעשה עוד קעקוע?" שאלתי והנחתי את ראשי על כתפי השמאלית בזמן שנשכתי את שפתי התחתונה וחייכתי.
"אחשוב על זה." אמר ולפני שחזר למשרדו לעבוד, נשק לשפתיי שוב ולקח את הקפה שלו. "מתי אתה מסיים?" שאלתי בזמן שעלה במדרגות. "לקראת עשר וחצי." ענה ואני נאנחתי. "המכוני קערועים פתוחים בשעות כאלה של הלילה?" שאלתי והוא גיחך והשיב לחיוב.
YOU ARE READING
𝐈𝐟 𝐘𝐨𝐮 𝐎𝐧𝐥𝐲 𝐊𝐧𝐞𝐰
Romanceהחיים הם דבר משתנה. אנחנו לא שולטים בהם או יודעים מה יקרה בהמשך. עם ההווה אנחנו בקושי מסתדרים אז עם העתיד? כל דבר שהיה לי, אחזתי בו בשתי ידיי בחוזקה כדי שלא יחמוק ממני. הרגשתי שאם הרפה מעט, האושר יברח ממני במהירות שבה הוא הגיע. עשיתי הכל כדי להיו...
