האם רין תהיה בסדר? בבקשה שהיא תהיה בסדר. איפה צ'ארלי?
לג'ו לא היה משנה מה היא תהיה חייבת לעשות כדי שרין תהיה בסדר רק שתהיה בסדר "איפה צ'ארלי?!" היא שאלה את ליאו "היא מדריכה את המרפאים מה לעשות כי היא לא יכולה לעשות את זה בעצמה אלא רק להסבי-" "לא אכפת לי למה היא שם אני אני רק רציתי לדעת איפה היא והאם היא עם רין" קטעה אותו ג'ו שלא היה לה כוח להרבה דיבורים ורק רצתה שיענו לה על השאלה "פיאונל מרווין בואי בבקשה לחדר ניתוח 6" אמרה וכריזה ואז אמרה שוב "פיאונל מרווין בואי בבקשה לחדר ניתוח 6!" הפעם הקול נשמע מאוד לחוץ "החדר ניתוח של רין הוא 6! מה עם משהוא קרה לה!" צעקה ג'ו ורצה למרפא שהיה לידה "אתה יודע מה אם המטופלת שבחדר ניתוח 6?! היא בסדר?!" היא צעקה והרגישה גל של בכי בגרון "אל תדאגי אני אלך לבדוק ואגיד לך" הוא אמר והלך לבדוק. ג'ו חזרה לליאו והתישבה על כיסא בחדר המתנה, היא הייתה חייבת לשבת היא כבר לא יכלה לעמוד בזה יותר, היא פרצה בבכי וכעסה כל כך על צ'ארלי, על עצמה, על ליאו ועל כל העולם. למה היא בוכה? למה צ'ארלי נתנה לרין מכה כל כך חזקה? למה ליאו השתמש בחרב חזקה כל כך? למה... היא הרגישה כאילו היא נבלעת בתוך החשיכה.
היא הייתה בחצר משחקים בפוליס שנולדה בה. "למה את כל כך חסרת תועלת?" שאלה הילדה, הפילה אותה על רצפה וגיחחה. "למה אני כזאת מטומטמת?" היא שאלה את עצמה בתור ילדה מול הראי בחדר שלה. "למה את קיימת? רק צרות את מביאה" אמא שלה צעקה אליה מול כולם ונתנה לה סטירה. למה?... זאת המילה שרדפה אותה. למה... למה? למה?!! משהו ניער אותה "פיו, חשבתי שגם את... את יודעת... כמו רין... למה צרחת למה?" ליאו נראה מודאג "תעזוב אותי!!" היא צרחה "גם אתה עם הלמה הזאת! תעזבו אותי בשקט!" היא הלכה, היא לא ידעה לאן אבל היא פשוט הלכה "למה" המילה עדיין רדפה אותה. למה רין לא בסדר? למה היא פה סתם הולכת? למה... היא צרחה, לא היה לה אכפת אם מסתכלים היא רק רצתה לצרוח ואז הכל נהיה שחור.
היא התעוררה בבית מרפאים וצ'ארלי הייתה לידה "את בסדר?" היא שאלה אבל לג'ו לא היה אכפת היא קמה מהמיטה ויצאה מהחדר. חיפשה את רין, חיפשה כמו משוגעת ואז משהיא חיבקה אותה. היא מיד הסתובבה וראתה את רין מחבקת ונשענת אליה ולידה כיסא גלגלים "אני בסדר!" היא אמרה בכל צווחני ונשמעה כמו משוגעת "לא את לא, מה קרה לקול של-" "מה את מתכוונת? לא קרה לה כלום. בואי רגע נדבר בצד על הפציעה שלך" אמרה מרפאה שצצה מאחורי רין. היא סמה על רין אזיקים ולקחה את ג'ו הצידה "מה סמת אליה "הי, אני פיאונל מרווין ושמתי אליה אזיקים כי... הפציעה שלה הייתה מאוד חמורה, החמורה ביותר שראיתי ועכשיו יש לה הרבה יותר מדי יין" אמרה המרפאת "מה זאת אומרת יותר מדי יין?" קטעה אותה ג'ו שלא הבינה כלום "כל בת אדם נולד עם יין ויאנג מסויים חלק טיפה יותר טוב זאת אומרת יותר עם יאנג וחלק טיפה יותר רע שזה עם יין. זה מה שמשפיע על כל הבחירות שלנו בחיים ואי אפשר לשנות את זה. הבעיה היא שישות היין ויאנג תקפה את רין עם יין, מה שגרם לכך שהיין של רין עלה והנשמה שלה לא מסוגלת לעמוד בזה אז היא משתגעת. אני מצטערת אבל אני לא בטוחה שהיא אי פעם תהיה שוב נורמלית וגם עם כן זה יהיה אחרי הרבה שנים במקום מיוחד שנועד לאנשים עם בעיות נפש... ברמה כזאת..." ג'ו לא ידעה איך להגיב. אז רין לא תיהיה בסדר, היא השתגעה. היא רצה על רין וחיבקה אותה חזק חזק "אוו גם אני אוהבת אותך ג'ואיני" אמרה רין בקול הצווחני החדש שלה וחיבקה את ג'ו חזרה. " אני מצטערת בייב אבל אנחנו לא - לא יכולת להיות יותר ביחד" היא בכתה כשאמרה את זה. היא כל כך אהבה את רין והן היו אמורות לחגוג את יום השנה השישית שלהן אבל הכל השתבש. היא נישקה את רין נשיקה אחרונה ורצה משם. היא רצה לבית של צ'ארלי. היא לא יכלה עוד לחזור לבית שבו היא ורין היו גרות ביחד, לא היא לא יכלה לעשות את זה. היא נשכבה על הספה והלכה לישון.
היא חלמה על רין בבית משוגעים צורחת כל היום ומשתגעת עוד יותר ואז היא הסתובבה לאיפה שג'ו הייתה וצרחה בקול הצווחני "את! את עשית לי את זה!" ואז החלום התחלף לשינה נטולת חלומות והיא ישנה שינה טובה ורציפה. היא התעוררה מאוחר וראתה שה*בקתולירה כבר מזמן יצאה. אף אחד לא היתה בבית, היא קמה הכינה לה תה וישבה לקרוא את אחד הספרים שהיו בסלון. היא הייתה צריכה להירגע וככה עבר אחר צהריים שלם בערב צ'ארלי וליאו נכנסו "את בסדר? ראיתי שישנת ולא רציתי להעיר אותך" "אני בסדר, תודה..." "טוב" אמר ליאו "אם את רוצה את מוזמנת להישאר, אנחנו נשמח לארח אותך ויש פה בית גדול מאוד" הוא חייך "כן, כבר אירגנו לך חדר משלך" אמרה צ'ארלי "תודה" אני אשמח להישאר" אמרה ג'ו ונראה היה שצ'ארלי טיפה התעודדה "טוב, אני אכין ארוחת ערב עוד מעט, *דירייק זה בסדר?" שאל ליאו "אה, מה זה?" שאלה ג'ו "את תראי זה ממש טעים" הבטיחה לה צ'ארלי והיא צדקה זה היה מעולה, זה עזר לה עוד טיפה להתעודד "תודה רבה על האוכל" היא אמרה והניחה את הצ'ופסטיקס בצד "איפה לשים את הכלים?" שאלה ג'ו ואז פתאום הכלים נעלמו הופיעו במתקן יבוש כלים "ואו, יפה" היא אמרה ופנתה לצ'ארלי "את יכולה לשגר הנה את הדברים שלי?" "כן, אין בעיה" היא אמרה ושיגרה את כל החפצים לה לסלון "בואי אני אעזור לך לסדר" אמרה צ'ארלי והלכה להתחיל לסדר. ג'ו ממש שמחה שלמרות הכל יש לה איפה להיות ועם מי להיות. אבל היא עוד תצטרך להביא את הבשורות על רין לכנופיה וזה הדבר האחרון שהיא רצתה לדבר אליו.
*בקתולירה היא איך שקוראים לשמש בסיפור.
*דירייק זאת מנה כמו סושי רק עם בשר בפנים וזה לא מאכל יפני אלה מאכל לורונגי.
YOU ARE READING
שמונה כוחות
Fantasyכולם בהו בצ'ארלי אבל לא היה לה אכפת, היא כבר הייתה רגילה לכל המבטים. אחרי הכל לא כל יום רואים את ישות היין ויאנג... שמונה אנשים כל אחד ואחת באים ממקומות עם מסורות וכוחות אחרים אבל מה שמאחד את כולם זה היין ויאנג שלהם וככה זה תמיד יהיה.
