[כללי]
אן הולכת לפתוח את הדלת בזעף על פניה בהתחלה, כי היא כל כך גמורה עם ההתנהגות של הארי איתה. היא אוהבת אותו יותר מכל דבר בעולם אבל זה כואב לאמא כשהבן שלה אומר לה או מתנהג כאילו הוא לא אוהב אותה בחזרה או הכי גרוע, שונא אותה.
היא מנסה להתנער מהעצב ולהעלות חיוך לפני שהיא פותחת את הדלת לאורחים החדשים שלה. ליד הדלת עמדו ארבעה נערים מקסימים. בנים שהיא העריצה ואהבה כמו בניה מאז שכולם היו בחיתולים. לכולם היו חיוכים על פניהם, שהעלו חיוך על פניה.
"שלום בנים! מה שלומכם?" היא אומרת בהתלהבות. אבל עיניה מתרחבות כשהיא מסתכלת כמו שצריך בכל הבנים. "אוי אלוהים, כולכם גדלתם כל כך הרבה! כולכם הגעתם גבוהים ממני." היא צובטת ואז מגחכת. "ובכן, חוץ מלואי." אן מתלוצצת, גורמת ללואי להתפרע ולגלגל את עיניו. ובכל זאת הוא היה הראשון שדיבר, "ובכן, כמה מתוק מצידך אן. ואנחנו מגניבים דרך אגב! אני רואה, בדיוק כמו אמא שלי, את הולכת וגדלה להיות יותר יפה עם הזמן. וגם מביכה."
"אוי סתום את הפה, ילד! אתה יודע שאתה אוהב אותי בסתר." אן אמרה ולואי חייך בעודם מהנהנים בהסכמה ומנשקים אותה על הלחי. "כנסו בנים, תרגישו בבית. זה הבית שלכם במשך שלושה שבועות."
[הארי]
מה?! האם הוא רק החמיא לאן? והתבדח איתה? לואי... לואי טומלינסון שמחמיא למישהו אחר מלבדו?
וואו! זה חדש.
אבל אני מקנא באישה הזאת עכשיו. היא נקראה יפה על ידי לואי, ובואו לא נשכח את הנשיקה שקיבלה הלחי שלה. לחי מזל.
הלוואי שהייתי אן...
שתוק הארי! אתה משתגע. אתה רוצה להיות אישה בשבילו עכשיו? חשבתי שכבר לא אכפת לך?
האלה הפנימית שלי נוזפת בי.
כן בטח. לא אכפת לי יותר.
[לואי]
כולנו עוקבים אחרי אן ונכנסים לבית הגדול. זה נראה יפה, נקי ונעים. בדיוק כמו שהבית הישן שלהם היה פעם. זה תמיד הריח מדהים, נותן את התחושה מסבירת הפנים. זה הרגיש כמו... בית.
הקירות בגוון בהיר של בז' עם וילונות חומים בהירים, יש אגרטלים צבעוניים על השולחן ומעמדים עם פרחים יפים, שולחן עץ שחור עם חלק מרכזי קריסטל יושב בראש, ספה יפה עם........... בחור גבוה שיושב עליו?
רגע........... מי זה הבחור הזה? הוא גבוה, כאילו ממש גבוה ויש לו שיער ארוך, חום ומתולתל, שקשור בבנדנה. כנראה כדי לשמור אותם במקום ומחוץ לעיניו. אלוהים! האם אני יכול לגעת בו ולהעביר את האצבעות שלי? (אל תחשבו כחול, הוא מתכוון לשיער, ה.מ)
שתוק, לואי!
נתתי לעיניים שלי לשוטט למטה כשהוא פונה ממני, לא נותן לי לראות את פניו. אני חושב שיש לו קעקועים על הידיים כי אני יכול לראות אותם מציצים מתחת לשרוולים של ז'קט העור השחור שהוא לובש. אלוהים! האם אני יכול לגעת בהם?
סתום את הפה, לואי!
אני יכול לראות כמה קעקועים על הצוואר שלו.... אז הם ממשיכים על החזה? האם אזכה לראות אותם? מעניין איך הוא היה נראה בלי חולצה....
אלוהים אדירים! שתוק, לואי!
יש לו פירסינג. עכשיו, זה לוהט. אני יכול לראות בבירור את זה על הגבה שלו. אוי לי! יש לו גם אחד על השפה. ואו, וואו, וואו! אחד על קצה הלשון שלו. הוא פשוט ליקק את שפתיו, השוויץ בזה. המתכות האלה יתפסו אותי במקומות אם הוא ינשק אותי עם אלה.
שתוק לעזאזל, לואי! למה לעזאזל בחור אקראי ומושך במיוחד, פשוט יבוא וינשק אותך, אידיוט!
אני משתולל על התת מודע שלי ומסתכל לאחור על הבחור שבוהה בטלוויזיה, צופה. מה?! בובספוג? פאנק כמוהו צופה-
"אני יודע שהוא חתיך וכל זה, לו. אבל תפסיק להיות כל כך ברור." נייל לוחש לי באוזן, מוציא אותי מארץ הפנטזיה שלי.
"מי זה? אני לא זוכר שלהארי היה אח או משהו?" אני לוחש חזרה והוא רק מושך בכתפיים והולך.
בדיוק אז ליאם מדבר. "אן, הבית הזה הוא בדיוק כמו שאני זוכר את הישן ... יפה."
"בדיוק כמוך." זאין צייץ. אני חושב שיש משהו קורה ביניהם. אני יכול להישבע שראיתי שליאם מסמיק.
רק אז הבחור על הספה צחקק. יחד עם אחרים, אני פונה להביט בו כשהוא קם מן הספה וניגש אלינו.
אוי לי!
~~
אני יודעת שהרבה זמן לא העלתי פרקים אסל עכשיו אני חוזרת להעלות, תרצו שהעלה פרק איך שאני מסיימת לתרגם או שאני אכין כמה פרקים ואז אעלה?
מקווה שנהנתם, אל תשכחו להצביע ולהגיב
אוהבת אתכם לאברס
YOU ARE READING
Change-Larry/מתורגם
Fanficהארי היה ילד תמים שלבש כתרי פרחים ובגדים צבעוניים. הוא היה אדיב, אכפתי ומאוהב בסתר בלואי. לואי, מצד שני, לא היה בחור רע, אבל הוא גם לא היה הכי נחמד. הוא היה נער שנתקל בחברה הלא נכונה אך מעולם לא שכח את החבורה שלו. ה'חבורה' שלהם הייתה קבוצה של חמישה...
