Change-Larry/מתורגם

part 11

[לואי]

נכנסתי לחדר, החדר הישן של הארי ליתר דיוק. הדבר הראשון שתפס את עיניי היה התמונה של כולנו כשהיינו בני עשר בערך. זה היה יום ההולדת שלי, והארי והבנים הפתיעו אותי בחצר האחורית של הארי.

התעוררתי מכך שאמא שלי אמרה לי שהארי חולה מאוד. אז רצתי לבית שלו רק כדי לגלות שזו התוכנית שלהם להפתיע אותי. הבנים אמרו לי שזה הארי שארגן את המסיבה, הזמין את חברינו לבית הספר, קישט את החצר האחורית וממש התחנן בפני אן שתעזור לו לאפות לי עוגה. אבל, הארי הכחיש הכל, למרות שפניו האדומות סיפרו סיפור אחר.

אני מלטף את התמונה שאן צילמה בזמן שנייל מילא את פניו בעוגה, זאין ניפח בלון, לליאם היה מבט מבוהל על פניו בזמן שהוא כיסה את אוזניו, מפחד שהבלון יתפוצץ ואני נישקתי את הלחי של הארי כתודה על הכדורגל שהוא השיג לי בכך ששמר את דמי הכיס שלו כשהסמיק בטירוף.

חייכתי לכל התמונות על הקיר ובאופן מפתיע היו בו כמה מהתמונות שלי שבהן לא היה אף אדם אחר בפריים, אפילו לא הארי, רק אני.

ואז פתאום אני מתנשף מהתמונה שאמא שלי צילמה.

זה היה כשהיינו בני שלוש עשרה ואני נבחרתי במערכון כאיש עסקים עשיר. הייתי מאושר על קבלת התפקיד הראשי, אבל אז המורה הודיעה שהמערכון יבוטל כי אף בת לא עשתה אודישן לשחק את התפקיד הראשי. פירטתי את כל האכזבה שלי להארי באותו לילה ולמחרת, המורה אמרה שהיא מצאה את התפקיד הנשי והיא הציגה את האדם שהיה צריך לגלם את דמותה של אשתי.

העיניים שלי כמעט נפלו מהשקע כשראיתי את הארי עומד שם בשמלה שחורה קטנה עם איפור בזמן ששיערו נדחק לאחור, מתחבר לגולגול שם אבל היו כמה קווצות תלתלים שלו מבצבצות החוצה שגרמו לו להיראות כמו בת יפה עם גולגול מבולגן. אף פעם לא יכולתי להכחיש שהארי נראה מדהים ביופיו אז, עדיין נראה.

התמונה שאמא צילמה הייתה של הארי ושלי על הבמה, עושים סצנה שבה הארי היה בהריון- שלגביה הייתה לו כרית מתחת לשמלה שלו- ודיברנו על השמות לתינוקת שלנו. הארי מציע את השם 'דארסי' ואני מנשק את בטנו כהסכם.

אני מחייך לתמונה, זה נראה רגע כל כך מקסים כשאני מנשק את הבטן של בן זוגי בזמן שהוא נושא את התינוק שלי.

בדיוק הסתכלתי על התמונות האלה כששמעתי את זה. בכי או יבבה. אלוהים אדירים, זו רוח רפאים או משהו?

ואז אני מבין שהבכי מגיע מהחדר הסמוך. אני מתחיל ללכת לדלת ויוצא מהחדר ועכשיו אני יכול לשמוע את זה ברור. זה מגיע מהחדר של הארי. למה הוא בוכה? האם זה על האירוע למטה?

אני אוזר קצת אומץ ודופק בדלת.

[הארי]

רצתי לחדר שלי ונעלתי את עצמי בפנים. שמעתי את דלת הכניסה נטרקת וידעתי שטיילור עזבה. ישבתי על מיטתי ונתתי לדמעות לזלוג על פניי בחופשיות.

אני אפילו לא יודע למה בכיתי. יכולות להיות סיבות רבות.

פגעתי בבחורה אחרת היום.

עכשיו החברים שלי יודעים שאני אידיוט.

ראיתי שוב את אמא שלי בוכה.

הדמעות שלה הזכירו לי שוב את היום ההוא.

קראו לי שוב זונה.

אולי כל הסיבות האלה גרמו לי לבכות.

אני לא יודע כמה זמן עבר מאז שאני בוכה כשאני שומע צעדים ליד הדלת שלי ואחרי דפיקה עליה.

"הארי?" הו לואי? מה הוא עושה כאן עכשיו?

"מה אתה רוצה?" ניסיתי להיות גס רוח אבל פאק הקול שלי נסדק.

"הארי, אני יכול להיכנס?" הוא מדבר בשקט דרך הדלת.

"לא! לך מפה!" אני מנסה לצעוק אבל בסופו של דבר גורם לזה להישמע יותר כמו יבבה.

"בבקשה, אהוב. אני יודע שאתה עצוב. תאמין לי כשזה נחמד שיש עם מי לדבר." הוא אומר בשקט. למה אכפת לו בכלל. הוא מעולם לא עשה זאת לפני כן.

"הדלת אגב לא נעולה, אתה יכול להיכנס." לדבר איתו לא יזיק נכון?

כשאני שומע את הדלת נפתחת, אני מסתכל למעלה כדי לראות את האדם היפה ביותר בדלת שלי. אני טופח על המקום על המיטה לידי. הוא מקבל את המסר ומתיישב.

"אז... אפשר לשאול למה אתה בוכה?" הוא מסובב את גופו לשבת מולי.

"אני לא יודע..." אני לוחש חלש. אני באמת לא יודע, יש כל כך הרבה סיבות.

הוא פשוט יושב ובוהה בי. אני יודע למה. זה לא כאילו אתה רואה בחור עם קעקועים ופירסינג כל כך פגיע כל יום.

לפתע, אני מרגיש שתי זרועות קטנות עוטפות אותי, מושכות אותי אליהן. לואי מחזיק יד אחת על הצד של ראשי ומניח אותו על כתפו. ולבסוף אני שואל אותו את השאלה שהמשיכה לצלצל בראשי כל הזמן.

"למה אכפת לך בכלל?" אני ממלמל על הכתף שלו.

לוקח לו זמן אבל אז הוא לוחש "אני לא יודע." בדיוק כמו שאני עשיתי. עכשיו, לא אכפת לי מה זה אומר אבל אני עוטך את זרועותיי סביב המותניים שלו, מסתיר את פני בעיקול צווארו ונותנת לדמעות לרדת. אחרי הכל יש לי עוד סיבה לבכות.

האדם הזה שבזרועותיי שייך למישהו אחר; אבל הנה אני מתאהב בו... שוב. והפעם די קשה ומהיר יותר.

~~

הארי מתאהב בלואי... שוב

היום יעלה עוד פרק

אל תשכחו להגיב ולהצביע

מקווה שנהנתם, אוהבת אותכם בייביז xxx