[הארי]
אני עדיין כאן על הספה בעוד שאחרים בוחרים בחדריהם.
"אז זה הוחלט." פתאום קולה של אן נשמע בסלון משום מקום. "לואי ואלינור לוקחים את החדר משמאל של הארי, ליאם זאין לוקחים את החדר מימין של הארי ונייל לוקח את החדר שלמטה." היא מנחיתה את ידה בהתרגשות.
"למה נייל לוקח את החדר שלמטה?" אלינור שואלת בקול מאוד גבוה ודק ומרגיז.
"כדי להישאר קרוב למטבח." ענה נייל כשפניו מלאות בעוגיות.
"ורחוק ממך." זאין מוסיף, מקבל אזהרה מפני ליאם שאליו הוא פשוט מגלגל את עיניו ועושה פרצוף מנשק לעברו.
"אבל אן?" אני קורא לה, מה שגורם לכולם להפנות את ראשם לעברי, ולקמט את גבותיהם.
"כן, הארי?"
"יש לנו ארבעה חדרים בקומה התחתונה. אז למה את נותנת להם את החדרים שלידי?" שאלתי מעוצבן.
אני לא רוצה לשמוע אותם הזוגות מזדיינים בחדרים. זיאם הולך לתסכל אותי כי אני לא יכול לעשות את אותו הדבר עם לואי. בעוד אלונור פשוט יפגע בי כי זאת הולכת להיות אל שיש לה את לו שלי ולא לי.
מה? אני אוהב להשתמש בשמות שיפים. אמירת שם אחד הוא טוב יותר מאשר לומר שנים. אל תשפטו אותי.
"הארי!" הקול המתוק של לואי ממלא את אוזני וגורם ללב שלי להינמס לתוך שלולית ופתאום, אני מבין שאני אפילו לא שמעתי מה הוא אמר.
"אה סליחה מה אמרת?" אני אומר מגרד גב צווארי.
"אמרתי, האם זה בעיה אם ניקח את החדר למעלה? אני מתכוון..... אנחנו מאוד אהבנו את החדר. זה נותן מהוויבים הישנים שלך." הוא מדבר לאט ובעדינות, גורם לי לנשוך את השפה תחתונה ולמשוך את טבעת שפתי.
"כי זה היה החדר שלי לפני שלוש שנים. יש לו את הקירות הצבעוניים האלה, אגרטלי פרחים ווילונות, הבגדים הצבעוניים הישנים שלי עדיין שם. אז בעצם אני לא רוצה אתכם שם." אני מנסה סיבה. אחד צולע, אני יודע.
"אל תדאג הארי, אנחנו לא ניגע בכל הדברים שלך. אני מבטיחה." אל אומרת באותה הנימה מעצבנת, וגורם לי לרצות לסטור לה בפנים, אבל ללא ספק, לעולם לא אעשה את זה. אני מכבד נשים.
"אבל -" לו קטע אותי
"נו, באמת האז אני ממש אוהב את הסגנון הישן שלך אז אני מאוד אוהב את החדר בבקשה....." לא! הוא נועץ בי את עיני גור ופנים פאפי! אל תעשה לי את זה!
"בסדר." אני התרגזתי.
נו, לעזאזל! אני רוצה להישאר כועס עליך ולהתעלם לך למען השם. למה אתה לא יכול לתת לי לעשות את זה. הלב הקטן הטיפש שלי תמיד ממשיך ליפול בזה. מה הברווז עושה? קוואק החיים שלי!
"אה תודה רבה לך, האז!" צווחה אל לפני שכרכה את זרועותיה סביב צווארי ומחבקת אותי, עם פניה בכיפוף הצוואר שלי.
מי לעזאזל נתן לה את הזכות לקרוא לי ככה? ילדה! כל הזכויות שמורות!
אני יכול להישבע בתחת של לואי ובחוצפנות שלו ואפילו החיים הארורים שלי, הכלבה הזאת פשוט פאקינג מנשקת לי את הצוואר.
איככככככססססס! אני אצטרך להתקלח שוב!
"תודה על שאתה נדיב." היא אומרת על עורי ואני יכול להרגיש אותה מגחכת על צווארי.
היא מתנתקת ומגחכת שוב. הגיחוך הזה היה מפתה אם אני לא הייתי מוצא אותה כל כך מעצבנת לעזאזל.
אני להסיט את מבטי אל לואי, שנמצא בעולם אחר, נאבד בעולם משלו. הוא אפילו לא שם לב לחברה הנודניקית שלו.
אבל מה שמשעשע אותי זה שלו בוהה מול אך הוא לא מחפש שם, כאילו הוא בוהה בחלל. יש לו חיוך קל על פניו, עיניו הכחולות בורקות מאושר. אני תוהה על מה הוא חושב ......
~~
אז הנה הפרק שהבטחתי...
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להגיב ולהצביע
אוהבת אותכם בייביז xxx
YOU ARE READING
Change-Larry/מתורגם
Fanfictionהארי היה ילד תמים שלבש כתרי פרחים ובגדים צבעוניים. הוא היה אדיב, אכפתי ומאוהב בסתר בלואי. לואי, מצד שני, לא היה בחור רע, אבל הוא גם לא היה הכי נחמד. הוא היה נער שנתקל בחברה הלא נכונה אך מעולם לא שכח את החבורה שלו. ה'חבורה' שלהם הייתה קבוצה של חמישה...
