Change-Larry/מתורגם

part 17

[לואי]

אני יודע שמה שעשיתי היה טיפשי לחלוטין. אני יודע שזאין לא טועה, כי זה נכון שאל בוגדת בי ואני יודע כבר הרבה זמן. רק רציתי להראות להארי שאני לא מתבודד, אני לא צריך אותו. אבל אני כן. אני כל כך צריך אותו. אני רוצה שהוא יהיה הארי הישן שאהב אותי יותר מהכל.

נייל נוהג במכונית של הארי והארי כנראה בא עם זאין וליאם. והנה אני, במושב האחורי של המכונית של הארי, בלעדיו. במקום זאת, הכלבה הזו יושבת לידי. אני לא רוצה אותה. אבל אני גם לא רוצה להיות בודד. אני יודע שאם הארי יבקש ממני להיות שלו, אני אגיד כן ברגע. אבל אם אני אשחרר את אלינור, אני אשאר לבד בלי מי שיאהב אותי או אפילו יעמיד פנים.

וכאילו העינויים שהמחשבות שלי עשו לי לא הספיקו, נייל פותח את הרדיו כדי להשמיע את השיר הכי מדויק למצב שלי...

Took you like a shot
Thought that I could chase you with a cold evening
Let a couple years water down how I'm feeling about you
(Feeling about you)
And every time we talk
Every single word builds up to this moment
And I gotta convince myself I don't want it
Even though I do (even though I do)

You could break my heart in two
But when it heals , it beats for you
I know it's forward , but it's true

I wanna hold you when I'm not supposed to
When I'm lying close to someone else
You're stuck in my head and I can't get you out of it
If I could do it all again
I know I'd go back to you
I know I'd go back to you
I know I'd go back to you

"נייל, כבה את הרדיו!" דרשתי בעודי מרגיש דמעות ניצבות בעיניי.

"עכשיו מה הרדיו עשה לך?" נייל שואל, מבולבל.

"הוא לא אוהב שירים רומנטיים צ'יזיים, נכון לו?" אל גורמת לי לאבד את העצבים שלי.

"תשתקי לעזאזל! אף אחד לא מדבר איתך!" אני מצפצף עליה ונותן בו מבט חזק בנייל שמכבה מיד את הרדיו. ואז אנחנו נוסעים הביתה בשקט מאוד מאוד לא נוח.

כשאנחנו מגיעים הביתה, הדבר הראשון שאנחנו רואים זה מכונית. זה לא של זאין או של אן. אולי לאן יש אורח. כשאנחנו נכנסים הביתה, אנחנו רואים את אן משוחחת עם גברת כמעט בגילה. שתי הנשים מברכות את פנינו בחיוכים אימהיים חמים אז אני כופה חיוך גם על פניי.

"היי ילדים! בואו לשבת. זו פיונה , חברתי הוותיקה מהתיכון. ופיונה, אלה החברים של הארי , נייל , לואי ואלינור." אן אומרת ומנופפת לנו.

פיונה מחייכת אלינו ושואלת, "אז ילדים, לאיזה בית ספר אתם הולכים?"

תפסיקו לקרוא לנו ילדים!

לא היה לי כוח לענות, אז שמחתי כשנייל עשה את זה בשבילי. "אנחנו מדונקסטר גברתי. ואנחנו הולכים לתיכון דונקסטר. אנחנו כאן לחופשה עם הארי."

"אה! אני אפילו לא מופתע שאתם עדיין חברים. את יודעת אן, ניק (הדיק, ה.מ) תמיד אמר לי את זה. 'אמא, הארי הוא שומר. הוא דואג לאנשים שלו הרבה ואני האדם הכי בר מזל שיש לי את הארי בתור החבר שלי.' והחיוך על פניו כשהוא אמר את זה..."

מה!?! להארי יש חבר. הוא שוכב עם בנות, את כל זה הוא עושה איתי, כשהוא תפוס על ידי מישהו אחר?! איך הוא יכול לעשות את זה?! אני לא מאמין לו!

בדיוק אז נפתחת הדלת וחושפת את זאין, ליאם והארי. הארי מציג את החיוך הרחב ביותר כשהוא רואה את פיונה. החיוך שלו כל כך גדול כאילו הוא לא מחץ את ליבי למיליון חתיכות רק היום.

אה כמובן! הוא כל כך שמח לראות את אמא של החבר שלו.

"אמא פיונה! מה שלומך?" קרא הארי מחבק אותה. אמא? אוקיי וואו! "אה! כל טוב אהוב! מה איתך?" היא שואלת באהבה רבה.

"אני בסדר, אמא" הארי אומר ומנשק את לחייה.  "שתית תה? את אוהבת את התה שאני מכין, תרצי? את יודעת שאני תמיד מוכן עם כוס תה בשבילך!" הוא אומר בשמחה וקורץ לעברה כשהוא הולך במטבח להכין את התה.

פיונה רק מחייכת, מנידה בראשה ומסתכלת בחיבה על הארי כשהיא אומרת, "בכל פעם שאני פוגשת אותך, אתה גורם לי להבין למה ניק התאהב בך כל כך מהר וחזק." אם הלב שלי לא דימם קודם, זה קרה עכשיו.

~~

אז הנה הפרק השני להיות כמו שהבטחתי ואולי רק אולי יעלה עוד פרק ואם לא היום אז מחר בבוקר

אל תשכחו להגיב ולהצביע

מקווה שנהנתם, אוהבת אותכם xxx