נ.מ- ג׳יסונג
נכנסנו למטוס, בשביל הטיסה חזרה לקוריאה.
ישבתי ליד מינהו. וניסיתי להירדם. כל הממברים ישנו, אבל אני לא הצלחתי לישון, גם מינהו, הוא פשוט שמע מוזיקה.
״מינהו..״ לחשתי והוא הסתכל עליי והרים גבה. סימנתי לו להוריד את האוזניות.
״מה קרה?״
״סתם משעמם לי.״ לחשתי והוא צחקק.
״לך לישון.״ הוא הציע
״אני לא רוצה.״ רטנתי
״אתה נשמע כמו ילד קטן.״
״אתה נשמע כמו אמא שלי.״ החזרתי לו והוצאתי לו לשון. אוקיי... יש מצב שאני מתנהג כמו ילד קטן, אבל זה בסדר כי מינהו תמיד מבין אותי.
״לך לישון.״ הוא אמר שוב
״בסדר..״ גלגלתי עיניים ועצמתי את עיניי.
הוא שם את ראשו על כתפי, הרגשתי שעכשיו יותר קל לי להירדם. הרגשתי יותר... בטוח? ואני לא רגיל להרגיש את זה. אבל תמיד זה היה שונה עם מינהו. הוא יותר מחבר בשבילי. הוא יותר ממשפחה. ואני לא יודע איך לתאר את זה.
לפעמים אני פשוט רוצה להתנפל עליו בחיבוקים ונשיקות.
כן... אני יודע שזה נשמע רע, אני יודע שזה נשמע מוזר. אבל זו האמת.
הסתכלתי על מינהו, על הפרצוף החמוד שיש לו כשהוא ישן. ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו.
הוא מהמם...
אבל אזור לי שהוא יסיח את דעתי. אני תמיד עסוק רק בו. אני לא יודע מה עובר עליי. הוא פשוט חשוב לי יותר מדי. יותר מכל אחד אחר. וזה חייב להפסק.
YOU ARE READING
Haven (minsung)
Fanfictionאי פעם הרגשתם שיש מקום שאתם בטוחים בו? אי פעם הרגשתם שמישהו באמת אוהב אתכם? ובכן... גם אני לא. אבל זה יהיה שקר אם אגיד שאף אחד לא אוהב אותי. כי מישהו אחד כן, והוא האן ג׳יסונג.
